אם ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו, מודיעין היא עיר שהונדסה לה היטב. על כל מטר מרובע בנוי יש לפחות שניים ירוקים, על כל ילד יש נדנדה. מערכת החינוך מושקעת והאוכלוסייה – החלום הרטוב של הבורגנות הישראלית. אלא שהפסאדה של עיר הקטלוג המושלמת מתפוררת בשנים האחרונות, ובעולם שבו אחוזי הגירושים מאמירים – מודיעין היא המצטיינת בקפיצה מהירה לבית הדין הרבני. בכל שנה יוצאים לשוק הפנויים-פנויות המקומי כ-300 צעירים שמאסו בחיי הנישואים האפרוריים, ובסך הכל מאכלסים את העיר כ-3,000 גרושים, 1,000 אלמנים וכ-32 אלף נשואים (מתוך 82 אלף תושבים, 40 אחוז מהם מתחת לגיל 18).
זוגות שהיגרו לעיר כדי לרכוש את הדירה הראשונה שלהם מתפרקים תחת נטל המשכנתה, והעדר בילויים וריגושים עושים את שלהם. "כאן את רואה את זה יותר בגלל ההיבט המאוד מסוים שיש לעיר הזאת", מסבירה דנה יופה, עורכת המקומון "חדשות מודיעין". "העיר מבודדת מהמרכז, אנשים מסתגרים בבתים, הרוב הגדול של המשפחות כאן גרות רחוק מההורים, אין לאן לברוח, אין מי שיעזור – והרי לך המתכון לגירושים".
אבל המציאות הזאת, שנראית מדאיגה על גבי גיליונות האקסל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דווקא מקבלת טוויסט מפתיע מבעד לפארקים הירוקים של מודיעין. התרחשויות באסיפות הורים, מפגשים בגינות הציבוריות, דייטים בבתי הקפה או בברים הפרוסים בעיר, הרקדות שיוזמת העירייה, או אפילו אימון בחדר הכושר – העיר מודיעין הופכת באחרונה לחממת פרק ב', שלא לומר סצנת גרושים תוססת.
"העובדה שהתגרשתי דווקא במודיעין הצילה אותי", מספרת מ', בת 39, אם לשלושה שהתגרשה לפני שנתיים. "אין ספק שיש יותר לגיטימציה לעשות מהלך כזה כאן – הסביבה מאפשרת את זה, אתה לא נמצא בתחושה שאתה חריג, ואז אנשים יותר מעיזים להיפרד".
כמו רבים אחרים, גם מ' ובעלה לשעבר עברו למודיעין מסיבות כלכליות. הקשיים החלו זמן קצר לאחר מכן. "קצת אחרי שעברנו לפה אבא שלי חלה בסרטן. עברתי תקופה קשה ובן הזוג שלי היה עסוק בלחגוג – הוא בגד בי וגם הסתבך כלכלית", מספרת מ'. "רק אחרי שאבא שלי נפטר התפניתי לראות מה קורה וגיליתי שהוא בוגד, הבנתי את המצב הכלכלי שלנו וכמובן שהחלטתי להתגרש מיד".
ובזמן שמ' אספה את השברים, היא גילתה פתאום שמצבה לא רע בכלל. "כן, עברתי משבר משפחתי, אבל הסתבר שזה היה יחסית נוח, אפילו מאוד נחמד".
נוח? נחמד?
"הקהילה במודיעין מכירה היטב את הססטוס הזה – לפחות שליש מהילדים בכיתות באים ממשפחות של הורים גרושים. המורה של הבת שלי נותנת לה תמיד שתי תעודות, אחת עבורי ואחת עבור אבא שלה. את גם מהר מאוד צריכה לייצר לעצמך מעגל חברים חדש כי את מוצאת את עצמך לבד בשבתות. אני הכרתי חברים וחברות במצבי, וכן, זה מאוד נוח להיות מוקפת באנשים כמוך".
נוח זו לא מילה. שנתיים אחרי הגירושים, מ' תעלה בקרוב על שמלה לבנה שוב, נשבעת לעד לבן זוגה החדש, תושב מודיעין גרוש פלוס שלושה. "ידעתי בוודאות שאני רוצה זוגיות חדשה, וקריטריון ברזל היה שהוא יהיה ממודיעין – כי את לא רוצה לעקור את הילדים מסביבתם. מה גם שבתחילת הקשר, כשיוצאים ואת עוד לא מזמינה אותו אלייך הביתה, חשוב להישאר במרחק של כמה דקות נסיעה מהילדים. זה גורם לי להרגיש בטוחה".
כשמ' נרשמה לאתר היכרויות היא הופתעה לגלות שיש מבחר גדול של גרושים צעירים עם ילדים בעיר, או בלשונה: "זאת ממש לא הייתה בעיה למצוא דייטים במודיעין".
רוצה גבר? לכי לאסיפת הורים
מי שבשל לסבב ב' ורוצה לצאת לציד גרושים-גרושות, מוטב לו להגיע ל"אוסליבן", פאב אירי, הגדול באזור, שיש בו תנועה ערה גם בלילות אמצע השבוע. המיקום בפאתי העיר, במרכז ישפרו סנטר, הופך אותו לאטרקטיבי לכל תושבי הסביבה, גם לתושבי מכבים רעות. מאחורי הבר תפגשו את עשהאל אברהמי, רק בן 27 וכבר גרוש פלוס אחד, שקובע שה"אוסליבן" הוא התשובה המקומית לפיק אפ ברים של תל אביב. "גברים באים לכאן לחפש, נשים באות לכאן להשתעשע. זה מקום טוב להיכרויות", הוא מעדכן תוך כדי שהוא מוזג בירה טרייה מהחבית. האינפורמציה של אברהמי היא מיד ראשונה. הוא הכיר בפאב את בת הזוג הנוכחית שלו, רווקה הצעירה ממנו בכמה שנים, שעובדת כמנהלת משמרת. העובדה שהוא גרוש לא הרתיעה אותה. "נראה לי שיש בזה משהו סקסי", הוא אומר, "אתה משוחרר, אתה את שלך עשית. התחתנת, עשית ילדה, עכשיו אתה יכול לחיות בלי שההורים ילחצו עליך להתחתן ולהביא ילדים. זה שיש פה הרבה גרושים גם מאוד עוזר", הוא מוסיף אחרי כמה שניות. "לא מסתכלים עליך בעין עקומה".
בצד השני של הבר יושב איתן, גרוש מזה שנה וחצי, מנשנש חמוצים ובוחן את הסחורה שהגיעה הערב. "תתפלאי, אבל הכי טוב לבוא לכאן כשיש משחקים", הוא קובע. "הגברים באים לצפות במשחק והנשים באות לצוד אותם. האמת שגם הגברים צדים. לא אחת שמעתי כאן אנשים שאומרים 'באנו לצוד גרושה'. גרושה זה מאוד אטרקטיבי, זה נשים עצמאיות עם קריירה, רואות חשבון, עיתונאיות, מעצבות גרפיות, קריירות מצליחות במקצועות חופשיים. יש להן כבר ילדים, בית, כסף, הן מקבלות מזונות, זה מאוד נוח".
באחד השולחנות המרכזיים מתמקמת חבורת בנות צוהלת. שלוש מתוך החמש גרושות. רותם הלוי (40 פלוס שלושה), התגרשה לפני שלוש שנים. שקמה זלצר (33 פלוס שניים) ויעל יקיר (42 פלוס שלושה) נמצאות בהליכים מתקדמים לקראת העצמאות המחודשת. פעמיים בחודש הן נפגשות כאן, מרימות כוסית או ארבע, מרכלות ובוחנות את השוק הפוטנציאלי. "התחתנו לפני תשע שנים, אחרי שש שנים ביחד", מספרת זלצר, "ולאחרונה הבנתי שלא צריך לחכות שיעופו קנקנים בבית כדי שתבין שזה לא עובד".
הלוי, שהפכה לסוג של מודל לחבורה, בהחלט מסכימה: "התגרשתי אחרי 13 שנה של נישואים. למה? נסיבות החיים, העבודות, פתאום יום אחד הבנו שכל אחד מאיתנו הולך במסלול אחר. אחרי המון ניסיונות לשמור על הבית כבר לא היה בשביל מה. ואז את מפחדת 'מה, אני אמות בלי סקס?'".
היום, כשהן יוצאות עם מישהו, הן פחות מתרכזות בשאלה אם הוא יהיה בעל טוב או אבא טוב. "אני לא אומרת שאני לא מחפשת זוגיות אבל אין לחץ חברתי, זה כבר לא קריטריון בבחירה" מסבירה הלוי. "יש לנו חיי חברה פעילים, גברים כבר לא ממלאים איזה צורך. אף אחת לא אבודה ומרגישה שהיא צריכה מישהו שישים כתף", מוסיפה זלצר. "להיות גרושה זו סטטוס לא רע בכלל, את כמו בחורה בת 20 שוב אבל עם יכולות של אישה בת 40, יש לך אוטו, בית, כסף, אבל גם צלקות מהלידה". מצחקקת הלוי.
אבל אם עד עכשיו קיבלתם את הרושם שגירושים נוסח מודיעין זה פאן פאן פאן, החבורה השמחה שמולי מוכנה להודות שלמרות הקהילה המחבקת, זה גם לא הכי פשוט. "בהתחלה היה לי קשה להגיד 'אני גרושה'", אומרת הלוי, שלא יזמה את הגירושים מבעלה. "לא אומרים דברים כאלה, לא מספרים להורים. באיזשהו מקום זה עדיין בושה".
"אני יזמתי את הגירושים ולא הייתי מסוגלת לעשות את זה עד שלא השלמתי עם העובדה שמותר לי להיות גרושה", אומרת זלצר. "אבל אני לא חושבת שצריך לפחד או להתבייש מול ההורים שלנו". בתחילת החודש הבא זלצר ובעלה לשעבר יעברו לגור בבתים נפרדים, והיא כבר ממש מחכה לזה. "יהיו לי את הימים שלי בלי הילדים ואני לא אצטרך לדפוק חשבון לאף אחד, לא אצטרך להתנצל שאני יוצאת לבלות".
משמורת משותפת היא עוד אחת מפתרונות הפלא של מודיעין החדשה, וברוב הגירושים זה עובד כמו קסם. "ככה את לא נושאת לבד בנטל", מבהירה זלצר, "ולכן הדור החדש של הגרושות אלה נשים עם כוח, ולא אישה מסכנה ואומללה שנזנחה בבית".
איפה אפשר להכיר בעיר?
"כמו בכל מקום. את יכולה להכיר בסופר, או בפארק", אומרת הלוי. "אומרים פה שלא כדאי לפספס אסיפות הורים כי שם את הכי יכולה לראות את הפוטנציאל העתידי שלך".
ב"אוסוליבן" כבר הזמינו את הבנות לדרינקים כמה פעמים. "קיבלנו טלפונים לא אחת", מודיעה זלצר. "פעם מישהו ניגש אלי בסופר ונתן לי כרטיס ביקור שלו", מספרת הלוי. "איתי התחילו בארומה", נזכרת זלצר. "בגדול מכירים בפארקים, בחדר כושר. יש משהו נורא חברותי ופתוח במודיעין, כשעברנו לגור פה השכנים ישר הזמינו אותנו לעל האש. יש כאן צורך חברתי נורא גדול".
אז יש פה גרושים לוהטים?
"השווים באמת עברו לתל אביב", עונה החבורה פה אחד. "הגרושים עוזבים כי אין להם כסף, אלא אם כן בהסכם של הגירושים הם מחויבים להישאר קרוב", מסבירה יקיר. מתברר שבחלק מהמקרים הנשים נשארות עם הילדים בסביבה המוכרת, ואילו הבעלים מעדיפים לדלג לתל אביב המשוחררת. סיבה מעט יותר פרוזאית היא שקשה מאוד למצוא במודיעין דירה ליחיד.
טעם של עיירה קטנה
אני משפילה מבט לחבילת השוקולדים שאחת הבנות הביאה איתה לבילוי – שוקולדים בצורת איבר מין גברי. "אין כאן מבוכה אף פעם, אפשר לדבר על סקס ועל הכל נורא בחופשיות", אומרת הלוי. "אני כבר יודעת איזה צעצוע אני קונה ליעל לכבוד הגירושים".
הן מזמינות עוד סיבוב "ואן גוך דאבל אספרסו" – וודקה חזקה ומשובחת – צ'יפס ואדממה. יקיר מבחינה בגברבר ששולח עיניים. לאחר בירור קצר מתברר שהבת שלו לומדת בגן עם אחד הילדים שלהן. במציאות המודיעינית ילדים קטנים הם אקססורי די נוח להיכרויות – הרי מאחורי כל זב חוטם מסתתרים שני דייטים פוטנציאליים.
ההיכרויות האלה, דרך הילד בגן, יוצרות אווירה של סדרת פרברים אמריקאית שבה כולם מתערבבים עם כולם. "יש משהו נורא נוח בלהכיר בתוך מודיעין, גם כי רוב הזמן אין כוח לצאת לדייט בתל אביב, וגם כי כולם מכירים את כולם", אומרת יופה, עורכת המקומון. "יש למשל גרוש אחד שכולם בעיר מכירים, והוא התחתן עם השכנה שצעירה ממנו בהרבה שכולם מכירים. הפיקנטריה הזאת יוצרת מצע נוח לדיבורים. אנשים פה אוהבים לדבר".
נשמע לא הכי נעים.
"כן. הרבה פעמים אם יצאת עם מישהו, את צריכה לראות אותו אחר כך באסיפת הורים, או להיתקל בדייט מגעיל בסופר או בגינה הציבורית, במופעים או בפעילות הקהילתית. אם מישהו היה קמצן ולא שילם עלייך כולם שומעים על זה. לכולם יש ילדים וכולם נפגשים במקומות הקבועים".
איפה מתלחששים?
"המקום הראשון של הדיבורים זה במספרות כמובן, או אצל הקוסמטיקאיות, או במפגשים חברתיים בבית של מישהי – הילדים משחקים בסלון ושלוש אימהות שותות קפה ומרכלות. ותמיד זה מקבל ממדים של שערורייה – אבא מהכיתה של הבן שלך יוצא עם אימא מהכיתה של הבת שלך, או שהשכן הגרוש הטרי יוצא עם מישהי שצעירה ממנו, או שזאת לא קיבלה גט והוא כן. ככה זה פריפריות, סוג של קיבוץ".
מי שמחפש התחלה חדשה במודיעין, צריך לזכור שמחר הוא יכול להיות שיחת העיר. "נפרדת? קחי בחשבון שידברו עלייך", מבהירה יופה. אגב, לא רק על הגרושים והגרושות מרננים בעיר. "יש כאן גם תעשיית בגידות משגשגת, וכמות עצומה של צימרים בפאתי העיר שמשכירים לפי שעה", היא מוסיפה. כן, אם תהיתם מה גורם לאחוז הגירושים הגבוה בעיר, כנראה שתעשיית רומנים משגשגת היא אחת התשובות. אחוז ניכר מהגרושות בעיר מעידות, גם אם לא לציטוט, שהסיבה האמתית לגירושים הייתה רומן שהתגלה.
מקום נוסף שבו מתרחשת סצנה שוקקת ופלטפורמה טובה להיכרויות הוא פורום קהילת מודיעין באתר תפוז, פורום פעיל למדי. "אין סטיגמה במודיעין על גרושים – מי שגרוש יש לו פה הכל", אומרת עופרה ניר, מנהלת הפורום. "יש המון פעילויות לגרושים-גרושות בעיר – טיולים, ערבי ריקודים". ניר מאמינה שהסיכוי למצוא אהבה חדשה בעיר גבוה למדי. "יש פה צעירים, משכילים ומגניבים, ולכן אולי יותר קל להיות בסטטוס הזה פה ולמצוא אנשים דומים לך".
מ' מבינה היטב את היתרונות שבלהיות גרושה בעיר. "יש פה המון פעילויות קהילתיות למשפחות חד הוריות, סדנאות ומפגשים, יש לי חברה שהולכת לסדנה שנקראת 'כתף למשפחה', שנותנת הכוונה ויעוץ פסיכולוגי לילדים ולהורים במשפחות חד הוריות. יש המון פעילויות רווחה למשפחות כאלה. ועוד כל מיני הטבות". היא בכלל לא בטוחה שיש חסרונות בסיטואציה הזאת. "דווקא אנשים שנשארים פה נתפסים כמי שמחפשים לייצר משפחתיות חדשה ולא לצאת ממסגרת. כאן זה לא סדום ועמורה כמו תל אביב".
את עדיין יוצאת בערבים?
"אני באופן אישי לא כל כך טיפוס של ברים, אני יוצאת לפעמים עם חברות, אבל כשחיפשתי זוגיות הייתי קובעת בבתי קפה באזור. הגרין האוס למשל זה בית קפה שהוא גם מקום מאוד פופולרי לדייטים. כמובן שקבעתי בתשע, אחרי שהילדים הולכים לישון. אני זוכרת שפעם הייתי שם בדייט עם מישהו, ובשולחן ליד ישבה חברה שלי בדייט אחר".