מדי פעם הסלולרי של רוני מצפצף ומקפיץ התראות מקבוצת וואטסאפ שהיא בקושי כותבת בה. היא מעיפה מבט אל המסך ומסיטה אותו בחזרה. לפעמים היא מוצאת שם משהו שמאוד מרגש אותה. לפעמים היא גם נתקלת בבדיחות קרש ואמירות סרק שמעוררים בה אי נחת. היא תל אביבית, שמאלנית ופמיניסטית, ולא תמיד מתחברת לכל מה שהולך שם. אבל אין שום דבר שהיא יכולה לעשות בנידון. לא לומר את דעתה, לא לבקש לחדול ובטח לא לצאת מהקבוצה. היא מתמקדת בתמונות של הילדים ששותפו בה. כולם דומים זה לזה, כולם בנים ובנות מאותו תורם זרע.
רוני היא אמא למיכל בת הארבע. למיכל, כך גילתה רוני בתקופה האחרונה יש, לא להאמין, 13 אחאים - שם כולל לאחים ביולוגיים, שכמו מיכל באו לעולם באמצעות זרע שקנו נשים שונות מבנקי הזרע בארץ. הבנקים אולי שונים אבל התורם הוא אותו תורם. כל האמהות התחילו את המסע הזה לבד, רק הן והילדים, והיום הן עשר נשים זרות בקבוצת וואטסאפ אחת; במערכת יחסים מורכבת שהיא תוצר של כורח ובחירה וגורל.
רוני ומיכל הן לא מקרה יוצא דופן. להיפך: לכל ילד או ילדה שנולדו מתרומת זרע בישראל יש סיכוי טוב למצוא אחים ביולוגיים שהם לא ידעו על קיומם. מאחר שנושא תרומות הזרע אינו מוסדר ואין הגבלה על מספר הפעמים שבהן ניתן להשתמש בתרומה מאותו גבר או כמות הפעמים שהוא יכול לתרום, זה לא מפתיע שרוני, ונשים כמוה, מצאו אחאים בקלות כזאת וכל כך מהר.
"תמיד רציתי משפחה גדולה", היא אומרת. "כשהבנתי שאני צריכה לעשות את מיכל לבד, חיפשתי בכלל בחור גיי. ראיתי לנגד עיניי ילדה שיש לה בית אחד שנבנה במיוחד סביבה. דמיינתי ארוחות משפחתיות עם המשפחה שלי, המשפחה של אבא שלה ובן הזוג שלו, אולי גם בן זוג שלי ומשפחתו. דמיינתי חמולה, משהו עצום ועם המון אהבה סביב הילדה, ושכולם בהרמוניה. אז נכון שאני חיה בסרט, אבל זאת הייתה הפנטזיה שלי ולכן קיוויתי למצוא אחאים למיכל".
כשרוני שמעה על קבוצת הפייסבוק הסודית שבה פועלות אמהות המחפשות אחאים שנולדו מאותו תורם, היא ביקשה להצטרף בתקווה למצוא כאלה למיכל. לאט לאט הם התחילו לצוץ, ילדים קטנים שדומים לבת שלה. "שמחתי מאוד", היא אומרת, "בהתחלה היינו שבע אמהות ודי בהרמוניה זו עם זו. פחדנו שאם יתגלו עוד, ההרמוניה הזאת תופר".
והן התגלו. מנהלת הקבוצה, הילה חי, שקיבלה מהאמהות נתונים של תורמי הזרע גילתה שאותם נתונים מופיעים אצל עוד ועוד פונות והיא חיברה ביניהן, אם היו מעוניינות בכך. הן מצדן עשו בדיקות די.אן.איי שאיששו כי מתורם אחד נוצרו 13 ילדים. וכך, באותה הדרך, נשים מכל קצות הארץ - זרות לחלוטין ושונות מאוד זו מזו - מצאו את עצמן בקשר לא פשוט כשכל מה שמחבר ביניהן הם הילדים. לכולם ריסים ארוכים, עיניים בהירות, תלתלים רכים ונטייה קלה לקוצר נשימה.
החששות של רוני שהתרחבות הקבוצה תשפיע על הדינמיקה התגשמו חלקית. אם בכל סיפור משפחתי יש אינסוף חיכוכים, אי אפשר לצפות שחיבור פתאומי של זרים לא יוליד כמה כאלה. במקרה שלה זה בא כשאחרי אינסוף ניסיונות לתאם מפגש קבוצתי ראשון, האמהות הצליחו סוף סוף למצוא זמן ומקום שנוח כמעט לכולם. רוני מצאה את עצמה בבית קפה רועש, בקניון במרכז הארץ. כדי לשמוע אחת את השנייה האמהות נאלצו לצעוק זו לזו, הילדים שיחקו עם האוכל והשליכו מזון אחד על השני. החוויה הייתה כאוטית ולא מהנה, והאושר - כמו תמיד - הגיע בסוף המפגש, כשהתמונות התחילו לרוץ בקבוצת הווטסאפ לטובת אלו שלא הגיעו. "איזה כיף היה!", נכתב בהודעות.
האמהות מהדרום הרחוק, אלה שלא הצליחו להגיע, נעלבו. הן לא הצליחו לשים מאחוריהן את תחושת ההחמצה וארגנו מפגש משלהן שלא סיפרו עליו לאחרות. כנגד הכיף הגדול שהיה במפגש הראשון - הן שלחו תמונות של הכיף שלהן. נוצר קרע.
"זה מאוד פגע בנו", אומרת רוני. "כנראה בגלל הפנטזיה שלי למשפחה גדולה, ההברזה הזאת הייתה קשה לי. נכון לעכשיו אני משתדלת לא לכתוב בקבוצה, וגם זאת שהייתה נוהגת לשלוח את הבדיחות הגרועות שותקת. אבל אני מתנחמת בזה שבמשפחות תמיד יש חריקות, בעיות שבעצם הופכות את זה למשפחה. אז אמנם זה לא החלק שהתגעגענו אליו, אבל בכל זאת זה הופך את העניין ליותר אנושי ואמיתי. אני מוצאת המון דרכים לרכך את זה עבור עצמי".
"אנחנו כל כך דומים שגם האימהות שלנו מתבלבלות"
מתן מילס (27) הצטרף מיוזמתו לקבוצת הפייסבוק "אמהות מחפשות אחאים" לפני כשנתיים, אחרי שאחיו המבוגר ממנו בשלוש שנים נפטר מסרטן. השניים ידעו עוד מגיל צעיר שהם תוצר של תרומות זרע: אמם סיפרה להם את הסוד המשפחתי הגדול לאחר שאביהם נפטר. מתן היה אז בן שבע.
מחלת אחיו גרמה למתן לחשוב שאולי מקור הסרטן הוא בגנטיקה של התורם. בגיל 25 הוא יצא לחיפוש אחר אחאים, הפך למעורב מאוד בקהילה ואף הקים קבוצה נוספת וסודית המיועדת לילדים מעל גיל 16. במהלך הפעילות, מצא את מה שחיפש: שני אחים ביולוגיים, אח ואחות תאומים.
"זה היה מוזר לראות את עצמי באישה. אותו חיוך כמו שלי, שפת גוף, כל מיני דברים קטנים. גם היא הייתה בשוק. אחיה התאום דורון היה המון זמן בחו"ל והיא לא ראתה אותו ופתאום זה היה כאילו הוא יושב מולה. לא הפסקנו לדבר, כבר סגרו את המסעדה אז עברנו לפאב וישבנו עד שתיים בלילה. אחר כך פגשתי גם את התאום, דורון".
היום, כשהם מדברים זה על זה, הם לא קוראים אחד לשנייה אחאים. "הורדנו את ה-א''", צוחק מילס. "אנחנו ביחסים מאוד קרובים, מבלים יחד, עושים ארוחות שישי יחד. דורון ואני כל כך דומים שאם היו שמים את התמונה שלו באלבום ילדות שלי, לא הייתי מזהה שזה לא אני. גם האמהות שלנו היו מתבלבלות. האחים שלי הם משפחה שכן בחרתי, זה היופי באחאים - אם לא מתאים לך, אתה לא חייב להיות בקשר. רק אם אתה רוצה".
"אמהות מחפשות אחאים" הוקמה לפני כחמש שנים מתוך שלוש סיבות עיקריות: הרחבת המעגל המשפחתי, הגרעיני; הקמת מאגר אפשרי לתרומות מח עצם במקרים של מחלות קשות; וכמובן מניעה של נישואי קרובים בין אחאים - וכאן יש מקום להרחבה.
הסיכון אמנם נחשב נמוך, ובכל זאת חוששות חלק מהחברות בקבוצה שבהיעדר פיקוח של המדינה על התורמים, שיכולים לתת את זרעם לכמה בנקי זרע במקביל, קיים סיכוי להיווצרות מערכות יחסים רומנטיות ביניהם ולגילוי עריות. מהצד השני, אמהות רבות מתנגדות בתוקף למושג הזה ומסבירות שהוא מתייחס למצב שבו אחים שחיים יחד מקיימים יחסי מין - בעוד שכאן מדובר באנשים זרים לחלוטין, שלא עוברים על שום חוק או כלל מוסר. הסכנה היחידה העומדת לפתחם היא הולדת ילדים עם מומים גנטיים במקרה ויחליטו להביא ילדים לעולם, דבר נדיר לכשעצמו: ממילא עושים כיום בדיקות גנטיות לפני שמחליטים על היריון, ודאי כשמדובר בילדי מבחנה שאותם מחנכים ההורים למשנה זהירות.
"אני חושבת שאנחנו צריכות למצוא מושג אחר במקום גילוי עריות", אומרת נעמי קרן, דוברת הקבוצה ואמא ליערה. "זה ביטוי מפחיד ומכוער ומלחיץ ואני מסכימה עם מי שמתנגדת לזה, אבל השורה התחתונה שלנו היא פשוטה: אנחנו בסך הכל רוצות ליצר מאגר בסיסי כדי שאם הבת שלי תכיר בחור שגם הוא נולד מתרומת זרע, היא תוכל לבדוק בצורה ודאית ופשוטה שהם לא מאותו התורם". נכון להיום, מספר הילדים הגדול ביותר שאותרו מאותו תורם דרך קבוצת הפייסבוק עומד על 20 אחאים. בסך הכל נמצאו בקבוצה עד היום 332 התאמות.
קרן מקדמת את ההסדרה של הנושא בחקיקה, במטרה להקים מרכז רישום ארצי של תורמי זרע וילודיהם. עם זאת, היא עצמה הצטרפה לקהילה מסיבה אחרת לגמרי. "אנחנו משפחה קטנה ולא רוצות עוד ילדים", היא מספרת על עצמה, בת הזוג שלה והבת שלהן יערה. "היה חשוב לנו למצוא אחאים ולכן הצטרפתי לקבוצה לפני חמש שנים. דווקא אני עוד לא מצאתי התאמה, ואני מאוד רוצה ומחכה לזה".
תהליך ההתאמה עובד כך: אישה שנמצאת בשבוע ה-20 להריונה, כשפוחת הסיכון להפלה, שולחת למנהלת הקבוצה תדפיס עם פרטי התורם הידועים לה - צבע שיער ועיניים, גוון עור, גובה, מוצא, השכלה ולפעמים גם תחביבים. המנהלת מריצה את הפרטים במאגר שנוצר אצלה, ואם יש התאמה בין הפרטים, היא מודיעה לאימהות בהודעה אישית בפייסבוק. עכשיו הן יכולות להחליט יחד אם לעשות גם את בדיקת הדי.אן.איי כדי לוודא סופית. התדפיסים עצמם לא תמיד מדויקים, ונשים מדווחות שלעתים נאמר להן דבר אחד על התורם לפני שהן בוחרות בו - ואז הן מגלות דברים אחרים לגמרי כשהן מבקשות את התדפיס שלו אחרי ההריון. זו סיבה נוספת לדרישה למאגר מסודר ובדיקות די.אן.איי על חשבון המדינה. הבדיקה מתבצעת באמצעות דגימת רוק הנשלחת למכון בחו"ל, והיא עולה בערך 80 דולר.
ישראל אמנם קטנה ומספר תורמי הזרע קטן בהתאם, אבל זו לא בעיה בלעדית שלנו. אחד המקרים הכי מפורסמים בהקשר זה הוא של סינתייה דיילי, אמריקאית שלא הצליחה להרות מבן זוגה ולבסוף נקלטה מתרומת זרע. זה היה באמצע שנות ה-90, והזוג התעניין מלכתחילה בשאלה כמה אחאים יש לבנם. לאחר שנולד הם יצרו מאגר אינטרנטי כדי לאתר עוד אחים ביולוגים, ועד שהוא הגיע לגיל שבע מצאה דיילי 150 כאלה - והיו עוד כמה בדרך. בני המשפחות, היא סיפרה בהמשך, הפכו לחברים שנפגשים ומבלים יחד.
ב-2010 יצא הסרט הדוקונמטרי האמריקאי "תורם בלתי ידוע", שתיאר את מסע החיפוש של צעירה בת 20 אחר אביה הביולוגי – אותו הכירה רק כ"תורם 150". במהלך המסע היא מצאה לא רק אותו, אלא עוד ועוד אחאים. לכולם מאפיינים דומים: מצח רחב, ריסים ארוכים, מחווה זהה להסטת השיער לאחור. הסרט חשף את שלל הקשרים האפשריים בין האחאים לבין אביהם ביולוגי, אדם זר לחלוטין, והעלה בדיוק את השאלות שמעסיקות אותנו כאן והיום: מהי משפחה? מהן העוצמות של קשר ביולוגי? האם דם סמיך יותר ממים?
"לא היה אבא, אז רציתי שיהיו אחים"
כשלאה יוחנן הייתה בת 38, היא ילדה את בנה יובל מתרומת זרע שקנתה בתל השומר. "הייתי תמיד מאוד פתוחה עם יובל וסיפרתי לו הכל", אומרת לאה, כיום בת 55, סייעת בגן עירוני לילדים למבקשי מקלט. "לא רציתי שיגדל עם תחושת חסך, כי כן חסרה לו דמות גברית בחייו וכשהוא היה שואל אותי למה אין אבא הייתי מספרת לו שמאוד רציתי אותו, אבל בגלל שלא היה אבא ביקשתי מהרופא שיבחר לי אותו, ורק אותו, וישים לי בבטן. רציתי שהוא ירגיש מיוחד. וזה הצליח לי. מה שכן, מאוד רציתי עבורו אחים".
ואז זה קרה. כשיובל היה בערך בן 10 הוא צפה עם אמו בתכנית טלוויזיה שבה סופר על ילד מבחנה שפתח אתר למציאת אחאים. יובל נכנס לאתר וכתב שם את הפרטים שלו ואת פרטי התורם. יום למחרת המחשב קרס. ללאה לא היה אז כסף לקנות מחשב חדש והם שכחו מהאתר ומההרשמה. אחרי שבוע צלצל הטלפון של לאה; זאת הייתה מנהלת בית ספרו של יובל. היא סיפרה לה שזוג נשים, אמהות לשני ילדים, חיפשו אותם. הן ראו את הפרטים שיובל הכניס לאתר האינטרנט ורצו להיפגש. זה קרה כבר באותו היום.
"הלכנו כולנו לפארק דרום, אכלנו פיצה. היה מאד מגניב לפגוש אותם והרגשנו מאוד בנוח אחד עם השני. הכל זרם", נזכר יובל במפגש עם האחאים שלו. "מאז אנחנו בקשר טוב מאוד, בשבילי הם האחים שלי". שתי המשפחות הפכו למשפחה אחת גדולה. הם חוגגים יחד ימי הולדת ובר מצוות, נוסעים לטיולים. "הן אפילו רצו למצוא לי מגורים בישוב שלהן, כדי שנהיה קרובים כולנו", אומרת לאה.
לפני כשנה וחצי שמעו זוג האמהות על "אמהות מחפשות אחאים" והחליטו לבדוק אם אפשר להרחיב עוד יותר את המשפחה. הן הכניסו את פרטי התורם של ילדיהן וקיבלו התאמה - נמצאה ילדה נוספת. זמן קצר לאחר מכן נפגשו שלוש המשפחות בבית קפה בתל אביב. "הפעם זה היה מביך טיפה יותר, כי אנחנו כבר די גדולים", אומר יובל. "אבל גם כאן מהר מאד הרגשנו בנוח, כל הילדים".
ואיך זה לגלות אחים פתאום?
"נכון יש את הילדים האלה שאין להם אחים והם מאוד רוצים ויש את אלה שיש להם אחים והם היו מעדיפים להיות לבד? אז לי יש את שני המצבים. אני מאוד נהנה מזה".
יעל ירקוני, יועצת נדל"ן בת 45 מנתניה ואמא לילדה בת שלוש מתרומת זרע, מצאה עוד ארבעה אחאים לילדה שלה דרך הקבוצה. היא הצטרפה בגלל אי הסדרים בתחום והיה חשוב לה לדעת מי הם האחים הביולוגיים של בתה.
"כשנמצאה ההתאמה הראשונה אמרתי שאשמח לדבר עם האמא, וגם היא הסכימה", מספרת ירקוני, "יצא שהיא עוסקת באותו מקצוע כמוני ויש שנה הפרש בין הבנות שלנו. די מהר נמצאו עוד אחאים כשהילדה שלי היא הבוגרת מכולם. אחד מהם גר 20 דקות מאיתנו. הילדים טרם נפגשנו, קשה לתאם, אבל זה יקרה. מה שכן, אני יודעת כבר שיש ביניהם הרבה דמיון. לא רק חיצוני, אלא גם באופי. אמא של הילדה הראשונה שנמצאה מספרת לי דברים שהיא אומרת ואני אומרת לה 'חכי עוד חודש-חודשיים ותראי שהיא תעשה כך וכך' וזה באמת קורה".
גם רחל, אמא נוספת שהצטרפה לקבוצה כשעוד הייתה בהריון, לא חיפשה להרחיב את המשפחה. "מצאנו ארבעה אחאים", היא מספרת. "חלק מהם נראים כמו תאומים ממש. אבל אני לא מתייחסת אליהם כאחים מן המניין. הבן שלי מכיר אותם כחברים שלו. את רובם לא פגשנו עדיין. קשה לתאם בין שש אמהות, עם הילד שהכי דומה לשלי נפגשנו כבר מספר פעמים".
למה היה חשוב לך למצוא אותם?
"כי דברים שאתה מגלה בבת אחת בגיל מסוים יכולים לערער אותך, ואני חושבת שהכי נכון עבור הילד שלי שהוא יידע תמיד על עצמו כמה שיותר פרטים, שהכל יהיה גלוי ופתוח. אני לא רואה באחאים משפחה ואני כן מנסה להביא עוד ילד לעולם, אבל חשוב לי שהוא יידע שיש לו אחים ביולוגים גם כדי שלא יקרו טעויות בעתיד".
"דם הוא רק דם"
בניגוד לנעמי, רוני ולאה, יש אימהות שאינן מעוניינות בשום אופן להרחיב את המשפחה ושואפות להתרחק מאחאים אם וכאשר יימצאו. "הייתה מישהי בקבוצת האמהות שלנו שרצתה לגלות שאין התאמה", מספרת רוני, "כשהיא גילתה שיש, ולא אחת, היא פשוט עזבה. וחבל, כי בינתיים התגלו עוד אחאים והיא לא יודעת מזה".
איך את מסבירה את זה?
"זה מאוד מובן לי. בני האדם הם שונים והיחס שלהם למשפחה או לסיטואציה הזאת משתנה. יש כאלה שקשה להם לחיות עם המחשבה שבעולם מסתובבים עוד אנשים שנושאים את אותו די.אן.איי ואינם בני המשפחה שלך".
ויש כאלה שפשוט לא בעניין של משפחה כפי שהחברה עדיין רגילה לראות אותה. "עבורי המוסד המשפחתי הוא מועקה אחת גדולה, כאב ראש וכאב לב ושיממון", אומרת גלית, 45, אחות במקצועה ואמא לתומר בן השמונה. "לא רק שאני חווה את המשפחה הגרעינית שלי כגוף תובעני ולא בהכרח מתגמל, בעבודה שלי אני רואה גם לא מעט צער שקרובים מסבים זה לזה. הרבה טינה, הרבה תככים ורגשות אשם. אני לא רוצה את זה. כשהבאתי את אופיר לעולם ראיתי אותו ואותי. זהו. כשהוא יגדל הוא יבחר לעצמו את החברים הקרובים, את בנות או בני הזוג וייצור לעצמו משפחה שמתאימה לו. אני אפילו לא מסוגלת להתחיל לדמיין כל מיני נשים זרות נכנסות לחיינו רק כי יש להן ילדים מאותו התורם. דם הוא רק דם ודי.אן.איי הוא רק די.אן.איי".
תגובת משרד הבריאות: משרד הבריאות פרסם בנושא תזכיר חוק. הצעת החוק של משרד הבריאות כוללת הסדרה מקיפה של כל העניינים הנוגעים לבנקי זרע ובכלל זה: הקמה וניהול בנקי זרע, שימוש בזרע תורם בישראל, ייבוא זרע, שימוש בזרע של נפטר, הקמת מאגר מידע מרכזי לרישום תרומות זרע, הקמת מרשם יילודים שנולדו כתוצאה מניהול בנק זרע ועוד. מטבע הדברים כתיבת הצעה כה מקיפה וחדשנית אורכת זמן. בנוסף לכך מתקיים הליך של בחינת ההערות הרבות שהתקבלו לאחר פרסום התזכיר.
שמות הילדים שמתחת לגיל 10 שונו בכתבה.