בעקבות פרסום הסיפור שלי על הניתוח שעברה בתי בגיל שבעה חודשים, קיבלתי המון מיילים מהורים לילדים שנותחו בעקבות קרניוסינוסטוזיס או הורים לילדים שעומדים לפני ניתוח. הם התעניינו בשלומה של נועה, תמכו, שיתפו ובעיקר שאלו המון שאלות.

נועה צדק לפני הניתוח (צילום: תומר ושחר צלמים)
קחו בחשבון שלכם יהיה הרבה יותר קשה מלפעוט. נועה רגע לפני הניתוח|צילום: תומר ושחר צלמים

אני זוכרת את עצמי בתקופת ההמתנה לניתוח; גם לי היו המון שאלות. איך נועה תתמודד עם הניתוח, איך אני אתפקד בצורה הטובה ביותר? כיצד נוכל להקל עליה ואיך תיראה תקופת ההחלמה?

"לא תאמיני כמה מהר זה מסתדר"

בבוקר האשפוז לפני הניתוח ניגשה אליי אישה שהבחינה בשפת גופי המודאגת והמתוחה, וביקשה לעודד אותי. היא סיפרה לי ששני בניה עברו את אותו ניתוח, והוסיפה בביטחון שיהיה טוב: "זה נראה נורא, אבל לא תאמיני כמה מהר זה מסתדר". אז הדברים נשמעו לי כמו מלמולים בערפל. היום הם חדים וברורים.

מהמקום שלי היום, כאמא לילדה שעברה את זה, אני רוצה להגיש לכם מספר טיפים ועצות שאולי יקלו גם עליכם. כמובן שאינני סמכות, רק אמא שמדברת על ניסיוני החד פעמי, למזלי הרב.

הנה כמה טיפים צנועים לדרך:

1. ידע הוא כוח; לא לכל אחד זה יתאים, אבל לי מאוד עזר לקרוא כל מידע רפואי זמין, לדבר עם הורים שעברו את המסע לפנינו, לצפות בסרטונים של ילדים שעברו את הניתוח ולדמיין איך זה ייראה בכל שלב. כך ידעתי מה מצפה לנו, וזה הקל מאוד.

2. אתם מול הפעוט; זה יהיה כואב ומדאיג ולא נעים גם לכם וגם לו, אבל קחו בחשבון שלכם יהיה הרבה יותר קשה. תינוקות מחלימים מהר יותר ממבוגרים והם לא נושאים איתם את החרדות שצברנו במשך השנים.

3. הילד שלכם קולט אתכם; בדיוק בגלל זה, תמיד תשדרו לו רוגע, ביטחון, שהכל עובר בשלום. הוא צריך את התמיכה שלכם. הוא מרגיש אתכם ויודע לזהות כל מצוקה או עידוד בקולכם.

4. המגע כל כך חשוב; אל תפחדו להרים אותו מיד אחרי הניתוח. אם אתם לא יודעים איך, בקשו עזרה מהצוות בחדר ההתאוששות. למי שמניקה, בשנייה שאפשר, זאת הנחמה הכי גדולה. 

5. אתם והצוות הרפואי; תסמכו על אנשי הצוות במחלקות השונות, אבל תמיד תהיו ערניים. תהיו אחראים למדוד לילד חום, עקבו אחרי המדדים השונים והיו קשובים לדברי הרופאים והאחיות.

נועה צדק אחרי הניתוח (צילום: תומר ושחר צלמים)
הוא קולט אתכם, ולכן חשוב לשדר לו רוגע וביטחון. נועה לאחר הניתוח|צילום: תומר ושחר צלמים

6. גלו סבלנות כלפי אנשי הצוות; אם כבר לנדנד אז בעדינות, ותמיד לזכור שאתם לא היחידים. אם אתם קוראים לאחות והיא לא יכולה להגיע מיד, זה כנראה בגלל שיש ילד אחר שזקוק לה לא פחות. אז אל תפחדו לעשות דברים לבד; אני למשל נתתי נר לנועה לבד, בלי עזרתה של האחות.

7. הביאו חפצים מהבית שהילד קשור אליהם; חיתול, בובה, דיסק עם שירים אהובים – בימים הראשונים הם יכולים לעזור לו ולכם להפחתת החרדות והמתח.

8. חשוב מאוד להביא את העגלה; ברגע שאפשר להושיב בה את התינוק, זה מזרז את ההחלמה ואת הפחתת הנפיחויות.

9. אל תתביישו, תנו לאנשים האוהבים אתכם לחבק אתכם.

10. דברו עם הילד שלכם; כל הזמן. תרעיפו עליו חום ואהבה ומילים ורוך. זה מסע משותף ובסוף כולם יוצאים חזקים יותר.

11. האח הגדול; אם יש אח גדול בבית ואתם נעדרים למשך מספר ימים, גייסו את עזרת המשפחה והביאו אותו אליכם. אנחנו הקפדנו להביא אלינו את עלמא מדי ערב, כך שאחד מאיתנו בילה איתה בג'ימבורי שבבית החולים (לאחר מכן היא חזרה הביתה כמובן). כמו כן, ספקו לילד הסברים בהתאם לגיל שלו, וענו לו רק על שאלותיו הספציפיות, בלי להרחיב מעבר לכך.

12. מילה על הזוגיות; מדובר בתקופה מאתגרת במיוחד משום שהיא רוויית מתחים באופן יוצא דופן. אל תפלו למלכודת: חזקו זה את זה במקום לריב, גלו הבנה וסמכו זה על זה.

>> איך עברו על קרן השעות בחדר הניתוח?