"עדיף חלב עיזים"
על פי הממצאים של צוות החוקרים מאוניברסיטת טורונטו, בעוד הסידן שבחלב אכן בונה את העצם ויש בו ויטמין D החשוב להתפתחות, צריכת יתר ממנו תקשה על ספיגת הברזל בגוף ולמעשה עלולה ליצור מחסורי פריטין. כתוצאה מכך, החוקרים התפלאו לגלות שילדים שצורכים כמויות גדולות של חלב סובלים ממחסור חמור בברזל. הפתרון לגילוי היה הנחיה מסודרת, עמה יצאו החוקרים, הקוראת להורים לתת לילדים כמות מדוייקת של לא פחות ולא יותר משתי כוסות של חלב ביום, הנחיה שלא היתה קיימת עד כה בספרי הרפואה. האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים המליצה עד כה על נטילת תוספי ויטמין די לילדים ששותים פחות מארבע כוסות חלב ביום, ומצד שני ההמלצות לגבי ברזל אומרות לשתות עד שלוש כוסות ביום.
"אחת השאלות שרופאים נשאלים הכי הרבה היא: כמה חלב לתת לילד שלי?", אומר ד"ר ג'ונתן מגווייר, חוקר ראשי במחקר שפורסם בכתב העת המקצועי לרפואת ילדים. "המדהים הוא שרופאי הילדים לא יודעים כיצד לענות על זה". על מנת לטפל בנושא פעם אחת ולתמיד, בדק הצוות את רמות הפריטין והוויטמין D של למעלה מ-1300 ילדים בני שנתיים עד חמש, כשנתונים נוספים שנכנסו לשקלול היו כמות החשיפה של כל ילד לשמש, פיגמנטציית העור, ה-BMI של הילד, וכמות החלב שהוא צורך. בדיקות הדם הראו שילדים ששתו יותר חלב הציגו כמויות גבוהות של ויטמין די ומחסורים במחסני הברזל.
"אני דווקא לא ממליצה לתת חלב לילדים", אומרת גאיה פינקל כהן, תזונאית ילדים קלינית. "אני יותר ויותר מאמינה שהחלב בארץ אינו באיכות טובה ואינו איכותי. הוא מכיל המון הורמונים וחומרים לא בריאים, והתפיסה שאנו חייבים את זה היא מוטעית. הגוף צריך חלבון בכמות נמוכה בהרבה ממה שנצרך, וויטמין D אפשר לקבל מביצים, מהשמש ועוד דברים. מספיק לתת לילדים קטניות, אגוזים, חלב סויה, טופו, טחינה. גם בתזונה שכולה מהצומח ניתן להשיג את המרכיבים הללו. עשר דקות עד רבע שעה של חשיפה יומית לשמש מספיקה כדי להשיג כמות מספקת של ויטמין D.
"אם כבר חלב, אני ממליצה על חלב וגבינות עזים. המשקים מהם הם מגיעים לרוב יותר טובים, קטנים ופחות מזוהמים מאשר אלה של החלב הרגיל שמלא ברעלים. אם היינו מגדלים פרה בבית, זה היה סיפור אחר. צריך, בעיקר בגילאים הצעירים, לתת לילדים להקשיב לגוף. אם יש צורך בחלב - להיענות לצורך. הגוף יודע לקבל את מה שהוא צריך, וגם אם הוא לא מקבל הוא לומד לייצר את החומרים בעצמו".