כל אלה לא ממש מתרחשים אצלכם בבית? ישנם סימנים שיוכלו לעזור על מנת לאבחן עצמאית בשלב מוקדם, שיראו שלא בטוח שיש סיבה לדאגה, אבל כדאי לבדוק את הנושא יותר לעומק. שתי קלינאיות תקשורת, ז׳נט פודולסקי, ועדי רימל, מציעות ארבעה דברים שכדאי לתת עליהם את הדעת.
מה אם הילד מגמגם?
אם הילד חוזר על צלילים ללא שליטה, חושש מדיבור וחוזר אחרי הברות ספציפיות, או שהוא מתקשה בדיבור בגיל צעיר, אולי יש לו בעיית גמגום. להורים קשה לדעת מה ההבדל בין דיבור לא רציף לבין גמגום. ילד שהתפתחותו השפתית נורמטיבית עשוי לחזור על מילה פעם או פעמיים בגילאי שנתיים ושלוש. זהו חוסר שטף נורמלי המאפיין את הגיל. מי שמגמגם יחזור על המילה יותר מפעמיים, וגם על צלילים מתוכה. יתכן ויופיע גם מתח בשרירי הפנים ועוד קשיים המזוהים עם גמגום. אם חוסר השטף נמשך יותר משלושה חודשים, או שהילד נמנע מדיבור ומשדר מצוקה, כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת.
מה אם הילד בן שנתיים ובקושי מדבר?
בגיל שנתיים אוצר המילים של ילד אמור להיות מורכב מחמישים עד מאה מילים לפחות. אם הילד מתקשה לדבר ומשתמש רק במילים ספורות, יש סיכוי שהוא סובל מעיכוב שפתי. הרבה הורים מחכים לראות איך העניין יתפתח, בתקווה שזה יעבור, או שהוא ידביק את הפער לבד, ואכן לכל ילד יש את הקצב שלו וטווח הנורמה להתפתחות השפה הוא די גדול. אבל ילד בן שנתיים אמור לחבר יחד לפחות שתי מילים, ובגיל שלוש אף לבנות משפט מחובר. אם אתם חשים שילדכם מתקשה לעשות כן, או נראה כי אינו תמיד מבין את שאלותיכם והוראות פשוטות הניתנות לו, כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ עמו בקשר להפניה לבדיקת קלינאית תקשורת. במידה וקיים איחור שפתי, חשוב מאד לבצע בהקדם בדיקת שמיעה. אם יש גם קשיים מוטוריים או אחרים, כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד.
מה אם הילד אובחן באוטיזם, או שאתם חושדים כי הוא נמצא על הספקטרום?
אוטיזם מתאפיין בקשיים בתקשורת חברתית ואינטראקציה, וגם בהתנהגות חזרתית. חלק מהתסמינים מופיעים גם לפני גיל שנתיים. המושג ספקטרום נטבע מאחר שהסימפתומים כה מגוונים. קלינאי תקשורת יוכל לעזור לילד ולהעניק לו את הכלים על מנת לפתח את השפה ואת איכות התקשורת, ויוכל לתמוך באנשי מקצוע נוספים המעורבים בטיפול, במידה ויש כאלה, כמאמץ טיפולי משותף, שיתוף פעולה שעשוי להיות חיוני להצלחה.
מה אם הילד מתקשה בביטוי צלילים ומילים?
יש הרבה סיבות לכך שהילד מתקשה בהגייה. זה יכול להיות קשור לשליטה מוטורית, לבעיות שמיעה, לליקוי מבני כגון שפה שסועה, בקושי פונולוגי להגות את הצלילים, וגם בכמה דברים יחד. קלינאי תקשורת יוכל להבחין במה נעוץ הקושי ולטפל בהתאם לצורך. גם כאן חשוב להפנות את הילד לבדיקת שמיעה. קלינאי התקשורת יבדוק בהתאם לצורך גם תפקודי פה וימליץ על גורמים נוספים שעשויים לסייע כגון מרפאה בעיסוק, רופא א.א.ג ועוד. חשוב לדעת כי לכל צליל יש את הגיל הנוירולוגי בו כל אברי ההיגוי בשלים על מנת להפיק אותו. כך למשל, נצפה מילד בן שלוש וחצי להגות את הצלילים הדו שפתיים (ב', פ') אך לא נצפה ממנו בהכרח להפיק את צליל ה ר'. כלל אצבע חשוב אומר כי אם לקראת גיל 3 הילד עדיין אינו מובן לסביבתו רוב הזמן, יש לקחת אותו לייעוץ.
״לסיכום״, אומרת קלינאית התקשורת עדי רימל, ״אם אתם חוששים כי ילדכם ממעט בתקשורת בהשוואה לבני גילו יש לפנות בהקדם לרופא הילדים על מנת שייתן הפניה למכון להתפתחות הילד, שם יבדוק אותו רופא התפתחותי או נוירולוג ילדים בהיבט כוללני, או לשקול הפנייה ישירה לקלינאית תקשורת. במקרה שאתם חשים כי הילד מאחר לדבר או שאינו מובן לסביבה, כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת. אצל ילדים שסבלו תכופות מירידה בשמיעה עקב נוזלים באוזניים, יתכן איחור שפתי וכדאי לטפל בכך בהקדם״.
>> ואולי זה בכלל עניין של אופי?
>> ויש גם את הגישה הזאת: למי אכפת שהילד התחיל לדבר מאוחר?