דלקות בדרכי השתן הן שכיחות ומציקות, לרוב לאוכלוסיית הנשים והבנות, אבל מוכרות גם אצל ילדים ופעוטות. לרוב, הפתרון המהיר הוא לגשת לרופא, לקבל אנטיביוטיקה, לסבול כמה ימים וזה עובר. אבל לעתים הבעיה חוזרת והופכת לכרונית. מה ניתן לעשות כשזה קורה, כיצד להימנע מכך, ומתי צריך לגשת לרופא?

ילדה יושבת על סיר (צילום: Maya23K, Istock)
בנים נוטים לחלות יותר בחודשים הראשונים לחיים, ולאחר מכן השכיחות גבוהה יותר בבנות|צילום: Maya23K, Istock

מהם הסימנים ואיך מאבחנים?

זיהום בדרכי השתן הוא אחד הזיהומים החיידקיים השכיחים בילדים. שכיחותה של דלקת בדרכי השתן היא כשלושה אחוזים בפגים, 0.7 אחוזים בתינוקות עד גיל שנה, אחוז עד שלושה אחוזים בגילים שנה עד חמש, ו-2.3-0.7 אחוזים בגיל בית הספר. אצל תינוקות לא נימולים שכיחות הזיהום גבוהה פי עשרה בשנה הראשונה לחיים. בנים נוטים לחלות יותר בחודשים הראשונים לחיים, ולאחר מכן השכיחות גבוהה יותר בבנות.

סוג הזיהום מוגדר בהתאם למיקומו: זיהום בדרכי השתן העליונות - מרמת השופכנים ועד הכליות, אופייני לקבוצת הגיל הצעירה, וזיהום בדרכי השתן התחתונות - בשלפוחית ו/או בשופכה, אופייני יותר לגיל בית הספר. הישנות הזיהום שכיחה בעיקר בשישה עד 12 החודשים הראשונים אחרי הזיהום הראשון, בעיקר בבנות. מרבית ההישנויות נגרמות מהדבקה על ידי חיידק מאוכלוסיית המעי.

התסמינים האופייניים לזיהום בשתן: תכיפות, דחיפות וצריבה במתן השתן, כאבים בבטן התחתונה וחום ללא סיבה ידועה, בייחוד אם נמשך מעבר ל-48 שעות. לעתים אפשר גם לראות דם בשתן ולהריח ריח רע מהשתן.

הגורמים: רוב הזיהומים בדרכי השתן נגרמים על ידי חיידקי צואה, כגון קולי, הנמצאים באופן טבעי בנרתיק של הבנות, ובעורלה ובשופכה של הבנים. התופעה שכיחה יותר בבנות (בגלל השופכה הקצרה הנפתחת לפות שיש בו חיידקים רבים) ובבנים לא נימולים עד גיל שנה. יש עוד חיידקים, בהם חיידקי מעי וחיידקים שלא ממקור המעיים, השכיחים פחות. הזיהום עלול להיגרם גם על ידי נגיפים וגם בשל בעיות אנטומיות כגון רפלוקס, בעיה הגורמת לפגיעה בשסתום מהשלפוחית לשופכן ולחזרת שתן מזוהם מהשלפוחית אל הכליה. יש גם מומים מולדים בדרכי השתן, במבנה המערכת או בעיה בהתרוקנות השלפוחית - הגורמים לנטייה מוגברת לזיהומים. בנוסף, הרגלי פעולות מעיים, כגון: עצירות ושלשולים - בעיקר בבנות, היגיינה לקויה אצל בנות - כשהניגוב מפי הטבעת הוא לכיוון מערכת השתן, שתייה בלתי מספקת, התאפקות יתר ואי ריקון השלפוחית, וגם מיד אחרי ברית מילה אצל בנים, יכולים לגרום גם הם לזיהומים.

האבחון: יש לפנות לרופא כשמופיעים סימני זיהום וחום מסיבה לא ברורה. חשוב לבצע בדיקת שתן ולהתחיל טיפול אנטיביוטי מונע בהקדם האפשרי. האבחון נעשה באמצעות בדיקת שתן לכללית ותרבית. בשלב ראשון נעשית בדיקת שתן מיידית בעזרת מקלון לבדיקת שתן לבדיקת נוכחות לויקוציטים וניטריטים בשתן (בדיקת שתן לכללית). בנוסף, מומלץ לבצע מיקרוסקופיה של דגימת שתן טרייה ללא סירכוז, בהגדלה של 1,000, כדי לזהות חיידקים ולויקוציטים. השילוב של בדיקת שתן כללית ומיקרוסקופיה של השתן בילדים בעלי תסמינים המחשידים לזיהום הוא בעל ערך מנבא חיובי לזיהום (כששניהם לא תקינים) הקרוב ל-100 אחוזים, וערך מנבא שלילי (כששניהם תקינים) של 100 אחוזים - אבל האבחנה הסופית והזיהוי החיידקי נעשים בביצוע תרבית שתן. עם זאת, כשיש חשד קליני לזיהום - גם אם בדיקת השתן לכללית היא שלילית ובעיקר בתינוקות, מומלץ לקחת תרבית שתן. בילד שנגמל מחיתולים יש לקחת דגימה מאמצע הזרם, ובתינוקות עדיפה נטילת דגימת שתן נקייה דרך קטטר.

סיבוכים אפשריים: כשהזיהום עולה לכליות הוא עלול לגרום לדלקת חריפה המתבטאת בחום גבוה ובצמרמורות. מצב זה חמור יותר ולרוב מחייב אשפוז למתן טיפול אנטיביוטי בווריד. ללא טיפול מהיר ומתאים עלולים להיות סיבוכים ונזק כלייתי שמוביל לצלקות בכליות, שהן נזק בלתי הפיך. במחקרים נמצא שבכ=15 אחוזים מהדלקות בדרכי השתן, בעיקר בגילים שנה עד חמש, נוצרות צלקות כלייתיות שהן אזורים "מתים" שבהם פעולת הכליה איננה מתבצעת. אירועים חוזרים של דלקות שאינן מטופלות כיאות ובזמן, עלולים לגרום לצלקות חוזרות ונשנות בכליות עד איבוד יכולת תפקוד - אי ספיקת כליות, וגם ליתר לחץ דם. עוד סכנה, בעיקר בתינוקות אבל גם בילדים, היא סיבוך של זיהום קשה - אלח דם (ספסיס).

אמצעי טיפול ומניעה

טיפול בעת הדלקת

ילדה עומדת ליד אסלה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
שתייה מרובה מסייעת במניעה ובטיפול|צילום: אימג'בנק / Thinkstock
טיפול תרופתי: הטיפול בזיהום בשתן הוא באמצעות אנטיביוטיקה מתאימה בהתאם להוראת רופא ובאמצעות שתייה מרובה. שיפור צפוי תוך כמה ימים. חשוב להקפיד לתת לילד את האנטיביוטיקה על פי הוראות הרופא גם כשהילד מרגיש טוב יותר וסימני הזיהום חולפים. הפסקת הטיפול לפני הזמן עלולה לגרום לחזרת המחלה באופן חמור יותר. במקרים של אשפוז, הילד יקבל אנטיביוטיקה דרך הווריד. לאחר האשפוז או הטיפול מקבלים הדרכה בנוגע לטיפול תרופתי ולטיפול מונע. במקרה של זיהומים חוזרים בכליות אפשר גם לטפל בטיפול אנטיביוטי מונע אחת ליום במינון נמוך, לפי מרשם רופא.

ייעוץ מקצועי: כשמופיעים זיהומים חוזרים עם חום גבוה, יש להתייעץ גם עם אורולוג ילדים.

בדיקות משלימות: יש לחזור על בדיקות השתן כדי לוודא שהשתן סטרילי ושאין עדות לזיהום. בנוסף לבדיקת מומחה, יש צורך להשלים את הבירור על ידי בדיקת אולטרה סאונד דרכי השתן ובדיקת ציסטוגרפיה כדי לשלול מום מולד בדרכי השתן, כגון רפלוקס.

טיפול מונע

אפשר למנוע דלקות חוזרות על ידי הקפדה על כמה כללים:

  • להקפיד על שתייה מרובה.
  • להימנע מהתאפקות ולתת שתן בתדירות סבירה.
  • לטפל במקרים של תולעים במערכת העיכול.
  • לטפל במקרים של עצירות.
  • היגיינה: כל ערב שטיפות באמבטיה ואחרי רחצה בים ובבריכה. אצל בנות, ניגוב נכון לאחר מתן השתן מהפות לכיוון פי הטבעת ולא להיפך. רחצה עם מים וסבון לאחר פעולת מעיים, בעיקר אצל תינוקות. החלפת חיתולים אצל תינוקות בתדירות גבוהה יותר.
  • חמוציות: אפשר לנסות גם טיפול בחמוציות, במיץ או בתמצית. מחקרים שבדקו את מנגנון פעולת החמוציות זיהו כמה תרכובות פעילות המונעות את הידבקות החיידקים הפתוגניים לרירית הדפנות של דרכי השתן והמאפשרות את סילוקם היעיל על ידי זרם השתן. הפעילות של החמוציות מונעת התנחלויות בקטריאליות והתפתחות זיהומים. התרכובות המצויות בחמוציות נקשרות לקולטנים של החיידק הפתוגני, ובכך מונעות את יכולת ה"עגינה" על דפנות דרכי השתן.

ייעוץ מקצועי:
ד"ר יעקב בן חיים -
מנהל היחידה לאורולוגית ילדים בית החולים דנה לילדים, המרכז הרפואי תל אביב

הכתבה התפרסמה באתר allmag לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" כבר עשיתם לייק?

>> מה ילדים חייבים לאכול כדי להתפתח באופן בריא?