״אתה כזה בררן! כשהיית תינוק הייתי משוגע על כרובית!״
מה שהילד שומע: ״התקלקלת. מעכשיו לנצח תהיה בררן״.
מה שכדאי לומר במקום: ״אל תדאג, חמוד, בקרוב שוב תאהב כרובית. לפעמים זה לוקח זמן, והרבה טעימות, עד שאוהבים מאכלים חדשים״.
במקום שהילד יחוש כאילו משהו לא בסדר איתו, כדאי לתת לו ביטחון שנותנים לו את הזמן והמקום להתנסות, ושירצה להיות פתוח ולנסות שוב ושוב. רצוי גם לא להדביק לילדים תויות כמו ׳בררן׳, כי יש לתארים האלה נטיה להדבק ולא להשתחרר בקלות.
״לא אכלת מספיק. עוד כמה ביסים ואתה יכול לעזוב את השולחן״
מה שהילד שומע: "אמא, אבא או צלחת ריקה יודעים יותר טוב ממך מתי אתה שבע״.
מה שכדאי לומר במקום: ״תהיה אחראי ושים לב שאתה אוכל מספיק, כי הארוחה הבאה תהיה בערב/בבוקר״.
כשילדים יודעים לנהל את האכילה שלהם בעצמם, ולא מסתמכים על הסביבה שתגיד מתי אכלו מספיק, הם מפתחים כלים לאכילה נכונה ומידתית לכל החיים.
״לא, אתה לא מקבל גלידה, וזאת הפעם האחרונה שאני אגיד את זה!"
מה שהילד שומע: ״לא תקבל יותר גלידה לעולם״.
מה שכדאי לומר במקום: ״לא נאכל עכשיו גלידה כי אוכלים ארוחת ערב בעוד חצי שעה. אני מבטיחה שנאכל גלידה לקינוח באחד הערבים השבוע״.
ילדים מקבלים את המילה ׳לא׳ טוב יותר כשהם מבינים את הסיבה לסירוב, ומרגישים חלק מהתהליך וההחלטות.
״תאכל את זה, זה בריא לך"
מה שהילד שומע: ״תאכל את זה, זה לא טעים״.
מה כדאי לומר במקום: ״זה ממש טעים וזה דומה ל(אוכל אחר) שאתה כל כך אוהב!״
מחקרים מראים שילדים אוהבים לקבל כמה שיותר אינפורמציה על מאכלים חדשים, ומקבלים אותם טוב יותר כאשר ׳מפרסמים׳ להם אותם באופן מזמין.
״לא טעים לך? שאני אכין לך משהו אחר?״
מה שהילד שומע: ״אתה לא צריך להתנסות במאכלים חדשים. תמיד נכין לך עוד ממה שאתה מכיר ואוהב״.
מה כדאי לומר במקום: ״כולנו אוכלים את אותה ארוחה. לפעמים נאכל את האוכל האהוב עליך, ולפעמים את האוכל האהוב על מישהו אחר״.
אכילת ארוחות משפחתיות משותפות מלמדת את הילדים שאכילה היא פעילות משפחתית ומעודדת אותם להפתח למגוון גדול יותר של מאכלים עם הזמן.
״תראה איך שאח שלך אוכל יפה. למה אתה לא אוכל כמוהו?״
מה שהילד שומע: ״תראה, אח שלך יותר טוב ממך באכילה״.
מה כדאי לומר במקום: ״לכל אחד יש את הקצב שלו ואת הטעם האישי שלו״.
במקום לגרום לילד לרגשות נחיתות ולהדביק לו את תוית בררן המשפחה, כדאי לתת לו את ההרגשה שמאמינים שיש לו את האומץ להתנסות גם, וללמוד להינות ממאכלים חדשים.
״אם לא תאכל יפה לא תקבל קינוח/אם תתנהג יפה תקבל עוגיה!״
מה שהילד שומע: ״יום אחד תהיה גדול ותוכל לדלג על האוכל ולגשת ישר לקינוח/ כשאתה מתנהג יפה מגיע לך ממתק!״
מה כדאי לומר במקום: אין תחליף למשפט הזה כי לא כדאי לקשור בין התנהגות טובה או רעה למנות אחרונות וממתקים.
רוב הילדים יעדיפו את הג׳אנק פוד המתועש, המתוקים והקינוחים על האוכל הבריא, המזין והמגוון, במידה ונחשפו לאפשרות הזו. מחקר גדול הוכיח כי מבוגרים שענשו אותם או נתנו להם פרס בהקשר לאוכל סבלו מיותר הפרעות אכילה.
״אם לא תאכל לא תהיה גדול וחזק״
מה שהילד שומע: ״אתה קטן וחלש, ומי שאינו גדול וחזק שווה פחות״.
מה כדאי לומר במקום: ״אם תאכל אוכל בריא תרגיש נפלא, ויהיה לך יותר קל לעשות את הדברים שאתה אוהב לעשות.״
איש לא מבטיח שהילד יהיה גדול וחזק, והאכילה היא לא בדיוק מה שיביא אותו לשם, מדובר בפרסום כוזב. אבל אם ניתן לילד מידע על הויטמינים והערכים התזונתיים שבכל מזון, ונסביר שהחומרים מגיעים גם לשרירים וגם למח, אולי הוא ירצה לאכול עוד. כך או כך, מחקרים מראים שכדאי לנהל את כל השיחות החינוכיות בנושא אוכל הרחק מהצלחת.
עוד במשפחה:
>> 10 סימנים שהילד שלכם מפונק
>> 12 משפטים מפחידים במיוחד שילדים אומרים
>> 10 משפטים שאסור לומר לילדים