שינויים בהרגלי הצריכה
"המסגרת הביתית מהווה את המקום המוכר, הבטוח עבור הילד. זהו המקום המותאם לצרכיו", אומרת בת-חן שניידר, פסיכולוגית קלינית וחוקרת בתחום האישיות באוניברסיטת בר אילן. "במסגרת הבית, ההיענות לצרכיו הבסיסיים מהירה: הוא אוכל זמן קצר לאחר שחש רעב, ישן מיד כשהוא חש בעייפות. בנוסף, הוא בסביבה מוכרת: משחק במשחקים המוכרים לו, יוצא לאותה גינה ועוד. בסביבה זו הוא וצרכיו במרכז, כאשר ההורה מספק לו ביטחון, יציבות וקביעות".
חוקים אלו משתנים כאשר הילד מגיע לגן. בראש ובראשונה הוא מאבד את המקום המרכזי שהיה לו, ומבין שהוא כבר איננו מרכז העניינים. בנוסף, הוא מאבד את הביטחון והוודאות אשר בנוכחות התמידית של ההורה, ישנם ילדים נוספים להתחלק עימם בקשב של הגננת כמו גם במשחקים, יש זמן קבוע לארוחה ולשינה שבהתחלה לא בהכרח תואם את הזמנים שלו. תהליך ההסתגלות הזה לוקח זמן ומשאבים רגשיים.
אלו הם קשיים המוכרים לנו כמבוגרים, אולם כאשר מדובר בפעוט הקושי גדל והחרדות מתגברות. גנני מסבירה שלא כל ילד צפוי להיתקל בקשיים, ולכל ילד תגובה רגשית שונה ומיומנויות רגשיות וחברתיות שונות שמשפיעות על יכולת ההסתגלות שלו. מעבר לכך, גם הסיבה לכניסה המאוחרת לגן היא משתנה בעל השפעה: האם זה בגלל קושי בגן קודם? האם הוא מגיע מהבית או שכבר היה במסגרת? האם זה בגלל מעבר דירה (לכך תצטרף התמודדות עם בית חדש וסביבה חדשה)? האם הוא מכיר מישהו מהילדים שכבר נמצאים בגן או מישהו מהצוות? כל אלו גורמים שיכולים להשפיע על ההסתגלות והשילוב שלו בגן.
לצד אלו, גנני מציינת שישנם קשיים אובייקטיביים, כמו בכל כניסה לסיטואציה חדשה - מקום חדש, ילדים חדשים, צוות חדש שהילד צריך ללמוד לתת בו אמון, היכרות עם המבנה והיכן מתקיימת כל פעילות בו, וגם אוכל שונה ממה שמוכר. "נדרשת מהם הבנה של סדר היום, פעילויות חדשות, היכרות עם הכללים והגבולות, והיכרות עם מונחים שכולם כבר מכירים", היא אומרת. "ישנם גם הרגלים שילדי הגן כבר רכשו כמו איך יושבים במפגש או איך חוצים את הכביש בטיול. שלל הדברים שהילד צריך להתמודד איתם מייצרים עומס רגשי גדול מאוד".
ישנם גם קשיים סובייקטיביים: פרידת בוקר מההורים, מציאת חברים חדשים, מציאת הפינה שלך בגן, ותפקוד בהתאם למה שמצופה במסגרת הגן. "הקשיים צפויים לבוא לידי ביטוי ביתר שאת בבוקר, בזמן הפרידה מההורה, ובמהלך היום בזמן שהילד עייף ולחוץ, או בזמן של קונפליקט בין רצונותיו לבין רצונות הצוות או ילד אחר (למשל מריבה על צעצוע)", מוסיפה שניידר. "באופן טבעי, בשלב הראשוני, הילד צפוי להיות חרד ודרוך יותר".
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
איך בוחרים גן לילד?
גן עירוני או פרטי?
מטפלת או פעוטון?
חלק מהילדים צפויים להגיב במחאה: בכי מרובה, התקוממות כנגד הפרידה מההורים, עצבנות וכעס, יפתחו ב"שביתת רעב", חוסר חיוניות, עצבות, התבודדות, בדיקת גבולות וכו'. לעיתים המחאה לא תגיע מיד עם הכניסה לגן, וההורים יופתעו שהכניסה לגן יחסית 'חלקה'. הסיבה יכולה להיות משום שהגן הוא חדש ואטרקטיבי, והם יקבלו תשומת לב רבה. אולם לאחר מספר ימים ילדים אלו יבטאו את המחאה.
גנני מציינת כי ישנם ילדים שיביעו את הקושי בשינה ממושכת, או יירדמו באמצע היום כדי להעביר חלק מהיום בשינה במקום להתמודד. יהיו אף ילדים שינהגו באופן תוקפני, אגרסיבי, כוחני - במילים או בכוח פיזי (דחיפות, נשיכות, צעקות). לדברי שניידר, לעיתים מתרחשת רגרסיה (נסיגה לשלב התפתחותי קודם). "זהו רק משבר זמני וחשוב לעודד את הילד ולא לאפשר לו לחזור להרגלים ישנים", מדגישה שניידר.
אז איך עושים את זה?
שניידר מציינת שזמן ההשתלבות הוא תלוי אישיות ונסיבות. לדוגמא, צפויים קשיים לפרק זמן ממושך, מילדים עם טמפרמנט קשה, או ילדים בעלי מזג "מתחמם לאט". ילדים אלו נוטים להיות הססנים ופאסיביים ובהתאמה הסתגלותם איטית, והם זקוקים לזמן על מנת להיקלט במקום חדש.
"חשוב שההורה יהיה בקשר מתמיד עם הצוות המקצועי בגן. במידה ועולה חשד לקושי מתמשך יש להתייעץ עם הצוות, ולבקש שישגיחו וישימו לב להתנהגות הילד", אומרת שניידר. במקרים של קושי חריג, או רגרסיה מתמשכת, התבודדות והסתגרות או שינוי קיצוני בהתנהגות, חשוב להיוועץ באיש מקצוע.
גנני ושניידר מציעות מספר דרכים על מנת לרכך את הקושי בקליטת הילד בגן:
ביקור בגן ומפגש עם הגננת בזמן שאין ילדים בגן – למשל, ביום שישי אחרי שכולם הולכים או בסוף היום, אך באור יום. דבר זה מאפשר לילד היכרות עם המקום ושיהיה לפחות פרצוף אחד מוכר ביום הראשון שיגיע. כך הוא גם מכיר את הגן ואת החצר בליווי "בטוח" של ההורים, בזמן ובקצב שלו. הוא יכול לשחק קצת בגן, לראות איפה נמצא כל דבר: חדר מפגש, מטבח, שירותים. "בביקור כזה אפשר כבר לעזור לו להרגיש שייך, למשל לארגן לו מראש (בתיאום עם הגננת) מגירה עם שמו, ולהשאיר מספר חפצים אישיים שלו", אומרת גנני.
להביא את הילד לגן בזמן פעילות ולהישאר איתו למשך שעה-שעתיים - כדאי לנסות לדרבן אותו להשתתף בפעילויות יחד עם הילדים האחרים, כמו לשבת במפגש, לשחק בחצר, אבל חשוב מאוד לא ללחוץ עליו. "ביקורים קצרים מהסוג הזה בליווי אחד ההורים עוזרים מאוד בהכנה ומקלים על הקליטה", מוסיפה גנני.
להיות קשובים לקצב האישי של הילד - לא להתקדם מהר מדי כדי לא ליצור קושי גדול יותר, ולא להשאיר את הילד ליום מלא כבר בהתחלה. אם הילד יצא מהגן אחרי שעתיים-שלוש כשהוא בשיא הפעילות, משחק ועסוק ולא רוצה ללכת, זה ישאיר אצלו טעם טוב ורצון לבוא שוב למחרת. ולהיפך, אם הוא יגיע למצב של קושי, תסכול ובכי זה עלול רק להוסיף על הקושי במקום להקל.
לאפשר לילד להביא עימו חפץ אהוב שישמש כ"אובייקט מעבר" - שניידר מציינת שחפץ אהוב אשר מזוהה עם הבית, ישרה עליו ביטחון. "חשוב שההורים יבלו זמן איכות עם הילד בשובו הביתה", מדגישה שניידר. "בכך הם יחזקו את ביטחונו, יחמיאו ויתפעלו מבגרותו". כמו כן, חשוב לנסות להימנע או לצמצם שינויים נוספים באותה התקופה. למשל, לא לנסות לגמול במקביל את הילד מהרגלים אחרים כמו גמילה מחיתולים.
אם מעבר הגן נגרם בשל מעבר דירה, שניידר מציעה להשתדל ולשמר את הסביבה המוכרת בבית החדש, כמו חפצים ישנים ואהובים אשר ישרו תחושת ביטחון.
גנני מדגישה כי כל התהליך של שילוב מוצלח בגן, בכל שלב של השנה, הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין ההורים לבין הגננת וצוות הגן. הגננת יכולה להמליץ על ילדים שגרים קרוב או שיכולים להיות "שידוך" מתאים לילד (וגם להורים) ואז אפשר אולי לתאם מפגש בגן שעשועים, או מפגש באחד הבתים אחר הצהריים, כדי לחזק את הביטחון של הילד ולעזור לו להתחיל קשרים חברתיים בגן. המפגש למחרת בגן עם פנים מוכרות וילד שאתה כבר מכיר ושיחקת איתו, מעניק לילד החדש יתרון משמעותי ומוסיף עוד נדבך להצלחת הקליטה.
"צוות הגן הוא גורם משמעותי בקליטה, ואמור להעניק לילד ולהורים תמיכה ומענה בכל שלב של הקליטה. הכלה, עזרה פיזית ורגשית, הכוונה, הסברים, וכו'", מוסיפה גנני. "הצוות מתווך ומסייע לילד בפיתוח המיומנויות החברתיות שלו, מקדם אותו בהיכרות עם החברים, המקום והכללים החדשים. צוות מיומן ידע להושיט עזרה, להתערב במקרה הצורך ולתפוס מרחק במקרים אחרים, על מנת לאפשר לילד התנסות מפוקחת עם הילדים האחרים ועם ההתרחשויות בגן".