כבר סיפרנו לכם על הפרוייקט המופלא שיצר אלן לורנס, צלם ואביו של ילד מתוק בשם ויל שנולד עם תסמונת דאון. אבא של ויל החליט לבטא את השונות של בנו באופן ויזואלי וקסום, ויצר סדרת תמונות בהן הוא שם את ויל בסיטואציות שונות, עם בני משפחה אחרים או לבד, כשבעוד כל היתר מתנהלים כהרגלם, ויל עף באויר. הפרוייקט, שהתחיל לפני שנה, יצר באז תקשורתי עצום, ולוח שנה של התמונות נמכר בעותקים רבים. כעת, לכבוד לוח שנה נוסף שיצא בקרוב, לשנת 2016, יוצא לורנס בסדרת תמונות שניה, מקסימה לא פחות.
״אוקטובר הוא חודש המודעות לתסמונת דאון״, מסביר לורנס, ״ולא יכולתי לחשוב על זמן מתאים יותר לחלוק בו את הסדרה השניה בפרוייקט ׳ויל יכול לעוף׳. רציתי להראות כמה אושר ויל הביא לחיינו ולמשפחה שלנו. לויל יש תסמונת דאון, אבל המשפחה שלנו יודעת שזה לא יעצור אותו בחייו, ושהוא יוכל להשיג כל דבר שיחליט. בכל זאת, ויל יכול לעוף".
חצי מהסכום שיכניס לוח השנה החדש ילך לתרומה, ויתחלק בין שתי עמותות לקידום ילדים עם תסמונת דאון, אחת עוזרת לאנשים לאמץ ילדים שנולדו עם תסמונת דאון והשניה מסייעת לילדי התסמונת ללמוד בקולג׳. בלי קשר למטרה הטובה, מחמם את הלב לראות איך ויל גדל בתמונות, ולטייל איתו יד ביד ברחבי ארה״ב, בטיולים המשפחתיים של משפחת לורנס, שבילתה לא מעט לאחרונה. ניתן לראות שהחבורה העליזה היתה בדיסנילנד, בקמפינג, בים, באולימפיאדת הנכים, בקריביים ואיפה לא בעצם, והכל בזכות ויל. התמונות התפרסמו בפעם הראשונה כחלק מפרוייקט גיוס המונים, באמצעותו קיוותה המשפחה למכור לוחות שנה וגם לנסוע ולפגוש עוד משפחות דומות לשלהן ברחבי ארה״ב. הגיוס הצליח, לוחות השנה הופצו והמשפחה יצאה לטיול שלא תשכח לעולם, בו פגשה הרבה מהאנשים שחיזקו אותה, והתחזקו בעזרתה, דרך הרשתות החברתיות. לורנס צילם את המפגשים של ויל עם ילדים נוספים עם תסמונת דאון, ואת המסע ליוו רבים בהתרגשות בפייסבוק ובאינסטגרם.
״אני חייב להודות שאני לא ממש טוב בכתיבה״, אומר לורנס. ״לוקח לי המון זמן לבטא את הרגשות שלי במילים. אני חושב שזו הסיבה שצילום הוא מדיום כל כך מושלם בשבילי, לכן קשה לי לתאר את התחושות שלנו לגבי הנסיעה״.
ויל כעת כבר בן שנתיים, והחודש נולד לו אח קטן, הילד החמישי במשפחה, וכנראה האחרון. התינוק נולד באותו חדר לידה בו נולד ויל, מה שהציף אצל אביו רגשות שונים. ״נזכרתי שניקי אשתי צילמה אותי מחזיק את ויל לאחר שנולד, והרגשות שלי היו ערבוביה מבולגנת של פחד, תסכול ועוד רגשות אנוכיים שהלואי ויכולתי לחזור לאחרו ולשנות, אבל זה לא משנה עכשיו. בשנתיים האלה ויל עזר לי להפוך לאדם טוב יותר, יותר אכפתי ומבין. מה עוד יכולתי לבקש?״
>> "האישה תמיד צודקת": תנו טיפ לנישואים מוצלחים בשלוש מילים בלבד