ילדה בורוד ננזפת על ידי אמה (צילום: Franck Camhi, Istock)
"הבידוד הזה מתפרש אצל ילדים כדחייה" (אילוסטרציה)|צילום: Franck Camhi, Istock
בארה"ב שיטות חינוך הן כמו טרנדים לכל דבר. יש את הורי ההליקופטר, אמהות הנמר, ההורים המקושרים, אך נדמה שלכולם היתה בעשורים האחרונים את אותה שיטת חינוך ממש כשזה מגיע לענישה: טיים אאוט. במסגרת פסק הזמן הזה, נהוג להושיב את הילד שעשה מעשה לא מקובל בפינה, או במקום קבוע אחר, כך שיחשוב טוב על מעשיו וירגע. גם בישראל אומצה השיטה על ידי רבים, אך כעת, רב מכר חדש של שני מומחי הורות ידועים מאתגר את השיטה ואת ההורים וטוען כי הענישה הזו נחווית אצל הילדים כהתעללות.

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

"ברגעים אלו הילדים דווקא זקוקים לקרבה"

כותבי הספר החדש "משמעת בלי דרמה", דניאל ג'יי סיגל, פסיכיאטר, וטינה פיין ברייסון, רופאת ילדים, מזהירים כי השיטה כנראה טובה יותר להורים מאשר לילדיהם. הכותבים מצטטים מחקר שהראה כי כשילד נמצא בחרדה ומצוקה המח שלו משתנה. עבור הילד, מצב כזה בהחלט יכול להיחשב כמצב דחק, ועל ההורים לקחת זאת בחשבון ולחשוב כיצד הם מגיבים כאשר מתרחש אירוע בו הילד אינו מתנהג בהתאם לציפיותיהם ממנו. הדרך בה ילמד ההורה את הילד להתנהג בהתאם לציפיות היא חיונית להתפתחותו התקינה. ד"ר סיגל וד"ר ברייסון טוענים כי פסק הזמן מזמן לילדים חוויה של בידוד, אפילו אם הילדים מושמים שם בעדינות ולא בזעם. הלקח הוא שכאשר הם עושים טעות או מתקשים, עליהם להיות לבדם. הבידוד הזה מתפרש אצל ילדים כדחייה. כאילו ההורה אומר: "אני לא מעוניין להיות לצדך כשאתה לא לגמרי מושלם".

עוד ב-mako בית ומשפחה:

"לילדים יש צורך עצום בחיבור. עשרות שנות מחקר הראו זאת, וזה נכון בעיקר בשעת קושי", כותבים סיגל וברייסון. "הם זקוקים להרגעה וקירבה של אדם קרוב ואחראי. בשעה זו הורים רבים שמים את הילדים בחדר או בפינה מרוחקת וגוזרים עליהם לסבול לבדם. כאשר ילדים מוצפים רגשית ונאלצים להיות מנודים הם יתנהגו בצורה לא נעימה פעמים רבות. התוצאה של זה תהיה אגרסיביות וחסרת כבוד, התחשבות או שיתוף פעולה. אין להם עוד את יכולות הוויסות החושי שנדרשות כדי להשתלט על עצמם במצב כזה. זוהי קריאתם לעזרה ולקירבה. המחקרים הראו בפירוש שבמצב זה המח מגיב באותו אופן בו הוא מגיב לכאב פיזי. הפעילות המוחית לא מבדילה בין כאב הדחייה לכאב אחר".

הסופרים מציינים גם שהכלי החינוכי הפופולרי אינו באמת אפקטיבי, כי על מנת לשנות התנהגות מסויימת יש לבנות כישורים מסויימים. "ההורים חושבים שפסק הזמן עובד כי הילדים נרגעים בסופו, אך למעשה ברוב המקרים הילדים יוצאים ממנו כועסים יותר, ופחות מווסתים רגשית", הם מזהירים. "רוב הילדים לא מנצלים את הזמן הזה כדי ללמוד איך להתנהג אלא במחשבות על כמה הוריהם מרושעים על שהענישו אותם, ושאינם מבינים אותם כלל.  הם מפסידים בכך הזדמנות ללמוד ולהתבונן על הסיטואציה. ההורים ששמים את הילד בפסק זמן לא נותנים לו כלים וחוקים ברורים לעתיד להתמקד בהם".

החוקרים לא משאירים את קוראיהם המבוהלים בידיים ריקות ומסבירים לאורך הספר כיצד כן כדאי לנהוג כאשר הילד אינו מתנהג כראוי. "בפעם הבאה שיש צורך במשמעת, אנו מציעים את שיטת הטיים אין", הם אומרים. "להשתמש ברגע הזה כדי ליצור, אפילו בכח, חיבור אוהב. לשבת עם הילד, לדבר איתו ולנחם אותו. לתת זמן רגיעה לפני שמסבירים מה היה לא בסדר ואיך יש להתנהג להבא. חשוב ללמד אותם כיצד לעצור רגע ולחשוב היטב על מה שקרה. ההתבוננות בסיטואציה מתאפשרת, בעיקר אצל ילדים צעירים, כשנמצאים יחד. לא עצמאית. התנהלות זאת תהיה יותר אפקטיבית לטווח הרחוק, וגם ההורים יצאו ממנה נשכרים".