ילדים בגיל הרך תופשים את עצמם כפי שההורים תופשים אותם. אם הילד חושש לנסות, יש סכנה שההורים רק יעצימו תכונה זו אצלו בכך שכל הזמן יאמרו לו שהוא פוחד לנסות. גישה הפוכה עשויה לגרום לילד להאמין שהוא אכן אמיץ ומוכן להתנסות בדברים לפני שהוא שופט אותם. בנוסף, חשוב לקשר את האומץ גם למעשים אחרים שהילד עושה.
"אני מבין שאתה לא רוצה לאכול את זה. אני אכבד את הרצון שלך אם תכבד את שלי. אני מבקש שתטעם חתיכה קטנה, ואם לא יהיה לך טעים אל תאכל"
ילדים לעתים יודעים או מרגישים מה מתאים להם, אבל במקרים רבים הם סוגרים לעצמם אפשרויות עוד לפני שניסו. כהורים, חשוב להביא אותם להתנסות ואחר כך לכבד את רצונם. אם הם ידעו שנכבד את רצונם, הם עשויים לנסות.
"נלך לחוג ביחד כדי שתראה מה זה. אם תרצה להשתתף, תוכל. אם לא תרצה, זה גם בסדר. הבחירה היא שלך"
אם התחושה היא שהילד מסרב ללא סיבה מובנת ואולי בלי לדעת בכלל במה מדובר, אפשר לקחת אותו למקום שבו מתרחשת הפעילות ושם לכבד את רצונו אם להשתתף בה או לא.
"חשבת על מה שראינו? אפשר תמיד לנסות שוב"
לעתים ילדים יתמידו בסירובם רק כדי להראות שהם עקביים, אבל מומלץ לשאול אותם כעבור כמה ימים אם הם חשבו על זה מחדש ואם שינו את דעתם. חשוב לתת לגיטימציה לשינוי הדעה, ולומר שלעתים כשחושבים על משהו שוב, אפשר לשנות את הדעה שלנו.
"אני הולכת לפגוש את שרון, חברה שלי. תוכל לבחור אם להיות לידי או לשחק עם נדב, הבן שלה"
אם ילדכם לא אוהב לפגוש חברים חדשים, אל תשימו את החבר החדש במוקד העניין. הפכו אותו לגורם שולי, ואף נסו להפריך חששות בכך שתאמרו לילד שהוא יהיה אהוד מאוד במקום שאליו הולכים. זה יכול לעזור בהרגעת חרדות.
לעתים ילדים יפחדו לנסות משימה חדשה, למשל: טיפוס בסולם, רק בגלל שהם רואים את כולה. כלומר, הם רואים את כל הסולם וחוששים שלא יוכלו לטפס את כל גובהו. פירוק המשימה לשלבים והתייחסות לכל שלב כמשימה בפני עצמה יאפשרו להם לצלוח את השלבים המקדימים ואת המשימה כולה בהדרגתיות.
"סיפרו לי שיש גינה חדשה בשכונה, איזה כיף! רוצה ללכת לבדוק אותה?"
כשהורה יודע שלילד שלו יש קושי עם דברים חדשים, חשוב שימצא הזדמנויות לחשוף אותו למקומות חדשים, לאנשים חדשים, לטעמים חדשים וכדומה. גינה חדשה יכולה להיות כר נרחב להתנסויות חדשות - מתקנים שהילד לא מכיר, חברים חדשים למשחק. ככל שתהיו נלהבים יותר - כך זה יעשה לו יותר חשק.
"אתה יודע שעד גיל שמונה לא העזתי לטעום אבוקדו?"
משפט כזה יכול לפתוח יופי של שיחה בין הורה לילד על רתיעה מהלא מוכר, על החשש מחידושים ומהתנסויות ועל דברים חדשים המאיימים עלינו. כשזה לא מגיע מהמקום הדידקטי והמשכנע, אלא משיתוף, נוצרת פתיחות גדולה יותר. ואם היום אתם כבר אוהבים אבוקדו, משפט כזה מעביר גם מסר חשוב מאין כמוהו - טעמים והעדפות משתנים.
"ראיתי שמצאת חבר חדש היום בחוג. נהדר!"
גם לילדים המתקשים להתיידד זה לעתים קורה. כשזה קורה, הביעו התפעלות - לא מוגזמת, אבל מורגשת. התגובה שלכם תעביר לילד מסר שהוא יכול ומסוגל, וכך הוא ירגיש בטוח הרבה יותר לחזור ולהתחבר עם עוד ילדים. זה נקרא "העצמה", וזה יעזור לילד לפתח תחושת מסוגלות גבוהה יותר ותעוזה להתנסויות חדשות.
"כשהתחלתי לעבוד במקום החדש היה לי קצת קשה להתרגל למשרד ולאנשים שלא הכרתי"
לא רק לך זה קשה. גם אנחנו, ההורים, מכירים את התחושה הזאת. כשהורה נותן לגיטימציה לתחושות הפחד, הילד מרגיש שהוא באמת מבין אותו, ובעיקר - לא כועס ולא שופט. דרך שיחה על עצמנו אנחנו יכולים לבדוק יחד מה אפשר לעשות כשקשה לנו, והדיבור הופך את הקשיים למאיימים פחות.
ייעוץ מקצועי: ד"ר אלי שגיא – פסיכותרפיסט העוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים, ומחבר הספר "ילדים זה שמחה" (הוצאת כנרת זמורה ביתן) | אלי זוהר ניב - יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה, המרכז להורות ולמשפחה בסמינר הקיבוצים
הכתבה התפרסמה באתר allmag לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן
>> כבר עשיתם לייק לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים"?
>> מה ילדיי זוכרים מהילדות שלהם? הטור של מיכל דליות