אוטוטו זה קורה – הקטנטנים מסיימים את החממה של הגן הפרטי ועוברים ל"גן של גדולים". להורים זה אומר הרבה מאוד דברים: מחיסכון כספי אדיר ועד חשש אמיתי למה שקורה שם, בג'ונגל של הגדולים – בו יש רק שתי סייעות (במקרה הטוב), והרבה מאוד ילדים שצריכים חום, אהבה, חיבוקים נשיקות וכן, גם שלפעמים עוד ינגבו להם את הטוסיק כשבורח להם.
העובדה שטרם ההחלטה על חינוך חינם מגיל 3 נושאים מרכזיים ואקוטיים לא נלקחו בחשבון כדוגמת מספר אנשי הצוות לעומת מספר הילדים בגן נדונה רבות אך עדיין לא נמצא לכך פתרון הולם. כמעט מדי שבוע עולה ברשת פוסט זועם (לעתים גם משותף עם תמונות גרפיות בהחלט) של פעוט עצוב עם צואה על ידיו, שההורה התבקש לבוא לאסוף את הקטן שברח לו. כמובן שלא מדובר בתופעה גורפת בכל הגנים, אך זה קורה בשלל מקומות שונים.
מה עושים עם זה? מה חושבות האמהות, מה דעתה של המומחית וחשוב ביותר – מהי האג'נדה של משרד החינוך בנושא.
ילד אמור להישאר מלוכלך עד שהוריו יגיעו?
גם דקלה הייתה שם. "לבן שלי זה קרה פעמיים בגן. בפעם הראשונה לא ניקו אותו והוא חיכה שנבוא מהעבודה. הגשתי תלונה חריפה לאגף החינוך, שגיבה אותי באופן מלא ואפילו התקשרו לאחר מספר ימים לוודא שהכול בסדר ואותה סייעת כבר לא עובדת בגן הזה. בפעם השנייה הן כבר ניקו אותו. מאז הוא התאקלם והכול בסדר. קורה לכל ילד שהוא מפספס, ויש בגדי החלפה ומגבונים בתיק. מי שלא נוח לה שתעבוד במקום אחר".
כרם, גננת בהווה ואמא, מבינה את המצב אך מודעת למציאות. "הגנים של היום (חובה, טרום חובה, וטרום טרום) אינם מוכנים מבחינת ציוד להחליף לילד שהתלכלך. אין מקלחת, אין שידת החתלה, אין פרטיות, ואני בטוחה שאף אחת לא הייתה רוצה שירחצו את הטוסיק של הילד שלה בכיור כשעוד 35 ילדים רוחצים שם ידיים (רק תחשבו על המחלות שהם יכולים לקבל...). מעבר לעובדה, שאם הסייעת או הגננת נמצאות עם הילד, זה אומר שרק זוג עיניים אחד משגיח על 34 ילדים קטנים.
אבל לא כולן מבינות את המצב כפי שהוא. רותי, גננת לשעבר, מספרת כי מנסיונה, חייבים תמיד להיות בגן בגדים להחלפה. "אין סיבה לטרטר את ההורים באמצע היום בשביל דבר כזה. הילדים מופקדים בשעות האלה אצל הגננת וכל תפקידה הוא לדאוג גם לזה ברגישות ובתבונה". גם קרן, אמא וגננת לשעבר, מחזקת את דבריה. "גננת שיכולה להרשות לעצמה להשאיר את אחד הילדים בגן שלה מושפל ומלוכלך בצד עד שיבואו להחליף לו, לא ראויה לתפקיד. אלו היסודות בעבודה עם ילדים מי שלא מסוגלת שתבחר לעצמה מקצוע אחר".
יכול לפגוע בתחושת הערך העצמי של הילד
דפנה גרייס, מאמנת ומדריכת הורים ובעלת עמוד הפייסבוק "גמילה מחיתולים – המקום לשאול ולהתייעץ", מציינת שזהו נושא שחוזר ונידון לא מעט, ולעובדה שיש בגן עירוני ילד שאינו לגמרי גמול, יש השלכות לא פשוטות. "ממה שאני רואה בכל הגנים יש מדיניות שבתחילת שנה בגני טט"ח הגננות והסייעות כולן מתבקשות להחליף ולסייע למי שלא גמול, ואחרי סוכות זה נגמר והן לא אמורות יותר לתמוך. חלקן עומדות על זה וקוראות להורים וחלקן נותנות תקופת חסד, ואחרות יתמכו כל השנה, הדבר תלוי בעיקר ברצון הטוב של הגננות".
"זה מעביר לו מסר שהוא לא טוב, לא מסוגל ושלא מרוצים ממנו. אם יש מאחוריו זוג הורים מחזק ותומך, הוא לא ממש יכול להיפגע מזה. אבל גם ההורים בלחץ ומתוסכלים מזה, ובנוסף למסרים מהגננת, שיכולים לעבור דרך אנחה או פרצוף שהיא עושה, זה יכול לפגוע בתחושת הערך העצמי שלו. ילד בI 3 לא בשל למסגרת כזו, הוא בלית ברירה נכנס אליה. זו דרישה גבוהה מדי בגיל כה צעיר להשתלב בקבוצה גדולה ולהתמודד עם המשמעות של זה, הם זקוקים לדמות שתכיל אותם שתהיה חמה ותומכת, וזה לא נמצא שם ללא קשר לגמילה, נעשה להם עוול. מצד שני, הרבה גננות לוקחות משימה זו על עצמן ומי שלא בוחרת לעשות כך, אי אפשר לבוא אליה בטענות. התנאים בגן, המספר המצומצם של אנשי הצוות וההכשרה שיש או אין להן אינם הולמים את הדרישות. השיטה לא עובדת. וכל גננת מוצאת דרך אחרת לטפל בנושא, מה שרק יכול להחמיר את המצב. גננת אחת לדוגמא החליטה להעניש ילד ש"ברח" לו, נותנת לו לשבת בצד, והוא לא משתתף בפעילויות, כדי שלחברים שלו לא יהיה נעים מהריח. הנושא הזה כאוטי ומכניס הורים רבים ללחץ, וכך הם מתחילים לגמול ילדים בגיל שנה וחצי כאשר הם לא בשלים להיגמל. צריכה להתקבל החלטה בדרגים הגבוהים איך להתמודד עם הנושא וכמובן לסייע עם אנשי צוות נוספים".
תגובת משרד החינוך
"ממשרד החינוך נמסר, כי אין להתנות קבלתם של ילדים בלתי גמולים בגילאי 3, בקבלתם לגן. על פי מדיניות משרד החינוך יש לסייע לילדים בלתי גמולים להיגמל באופן הדרגתי תוך בניית תוכנית משותפת בין הגן לבין ההורים. כמו כן, המשרד הרחיב את הייעוץ להורים שילדיהם לא נגמלו עד כניסתם לגן, במטרה לעודד תהליך גמילה ולהגיע לסיומו במהרה".
>> גמילה מחיתולים: מדריך להורים