נמרוד היקר שלי,
הבוקר הסתיים לו החופש הגדול והתחילה שנת הלימודים. נדמה כי רק אתמול הלכת לראשונה לגן עירוני וכבר חלפה לה שנה, ושנה חדשה עומדת בפתח. אני מוכרחה לציין שהפתעת אותי ובגדול. כשתגדל ודאי אספר לך איך ביום הראשון של שנת הלימודים, לאחר שהשארתי אותך בגן ישבתי במכונית ובכיתי במשך עשר דקות. אגב, זה קרה למרות שאתה לא נתת לי כל סיבה לבכות. נפרדת ממני בחיבוק ונכנסת לגן בשמחה. הבעיה הייתה אצלי. הייתי בטוחה שלא תסתדר. חשבתי, שכילד אוטיסט ובעל צרכים מיוחדים, תתקשה להשתלב במסגרת הגן וריחמתי עליך. חשבתי שאם תהיה צמא לא תצליח לפתוח לבד את הפקק בבקבוק, לא תדע איך לבקש עזרה מהגננת או מהמשלבת ותישאר צמא יום שלם. חשבתי שילדים לא יבינו על מה אתה מדבר כשתתחיל לצטט להם ציטוטים שלא קשורים לשום סיטואציה או עניין ויצחקו עליך, שלא תוכל לשבת בשקט במהלך המפגש היומי עם הגננת ויצטרכו להעיר לך. שאם תרצה ללכת לשירותים, לא תסתדר לבד ואולי "יברח" לך הפיפי. כל יום, כל יום במשך שנה שלמה, שמתי בתיק הקטן שלך בגדים להחלפה, ואילו אתה כל יום, כל יום במשך שנה שלמה, חזרת עם הבגדים נקיים ומקופלים בתיק, ואני עדיין לא נרגעתי.
כמו כולם
השנה עברה בצורה טובה מאוד. רכשת חברים רבים, השתפרת בתחום התקשורת והדיבור, המשפטים שלך הפכו לארוכים יותר. למעשה, בשנה הזו הפכת מתינוק לילד והשנה כבר תשתייך לקבוצת הבוגרים בגן.
לקראת שנת הלימודים החדשה אני רוצה להבטיח לך מספר הבטחות. אני אעשה הכל על מנת לעמוד בהן:
1. יש לך משלבת אישית בגן. התפקיד שלה הוא לעזור לך ולתווך בינך לבין ילדי הגן והצוות כשאתה מתקשה. אני מבטיחה שהיא לא תפריע לך. היא לא תיצמד אליך בכל פעילות ולא תעשה במקומך דברים. רוב הזמן היא תשב במרחק סביר ותאפשר לך להיות עצמאי ולהמשיך לקשור חברויות עם ילדי הגן. כמעט לא תרגיש בקיומה. היא מודעת לקשיים שלך אך יודעת שהעצמאות שלך חשובה מאד.
2. אני יודעת שכשאתה נפגש אחר הצהריים עם ילדים מהגן, התקשורת שלך איתם משתפרת פלאים והדבר תורם לתפקוד שלך ביומיום. אני מבטיחה לחזור הביתה מוקדם מהעבודה על מנת לדאוג לקיים את המפגשים החברתיים האלו. הדבר החשוב לי ביותר שתהיה מאושר ושיהיו לך חברים ואעשה הכל למען מטרה זו, גם אם אחזור לפעמים ללא כוחות מהעבודה.
3. כפי ששמת לב, לאחרונה, כשאתה נפגש עם חבר אני עומדת בצד ולא נדבקת אליך כמו בעבר. גם אם אתה לפעמים עושה דברים שאיש לא מבין את פשרם, אני לא מפרשנת את ההתנהגות שלך ונותנת לך את הבמה להסביר לבד את מעשיך. אני מבטיחה להמשיך באופן הזה ולא להראות מתנצלת על כל פעולה שאתה מבצע. אני סיימתי להתנצל. אתה זה אתה – ואתה מהמם!
4. בשנה שעברה, בכל פעם שהמשלבת שלך הייתה חולה, לא שלחתי אותך לגן. "הוא לא יסתדר" חשבתי לעצמי, "הגננת לא תסתדר", "הצוות לא יסתדר". אם הייתי מגיעה לגן ומגלה שהגננת חולה ויש גננת מחליפה, חשבתי שהכל אבוד – שאתה לא תסתגל, לא תוכל להישאר כי אתה לא אוהב שינויים.
אתמול בגן השעשועים, חשבתי על ההתנהגות ההזויה שלי. חברה שלך מהגן טיפסה על סולם וירדה ממנו מעמוד הטיפוס. אף אחד לא עזר לה. היא עשתה זאת בעצמה. כשאתה טיפסת על הסולם ורצית לגלוש על העמוד, מיד קפצתי ועזרתי לך. "הוא לא יסתדר", שוב שלוש המילים הללו קפצו לי לראש. "אמא, אני רוצה לנסות לבד, כמו כולם", ביקשת ממני ואני התלבטתי. בניסיון הראשון עוד שלחתי יד לעזרה. אתה כעסת "אני רוצה בלי יד". הייתי צריכה לעצור רגע, לחשוב עם עצמי, ולשחרר. אתה גלשת על העמוד מלמעלה עד למטה בצורה יפה מאוד בלי עזרה וסיכמת את החוויה במשפט אחד: "כשהייתי קטן, הייתי צריך עזרה. היום אני גדול ויכול לבד". אני מבטיחה לך ילד מתוק שלי, למחוק ממוחי את המשפט המסרס "הוא לא יסתדר" ולהתחיל לסמוך עליך יותר. כי מגיעה לך אמא שסומכת עליך.
5. כשהיית בן שנתיים וחצי, מיד לאחר שאובחנת כאוטיסט, תכננתי שבשנה הזו נבצע אבחון חוזר. חשבתי לעצמי שבוודאי אחרי שנתיים של השקעה נראה את התוצאות והרופאים יגידו לי שהכל היה טעות אחת גדולה. אני זוכרת את עצמי שוכבת במיטה בוכה ומנסה לנחם את עצמי, "לא נורא, עוד שנתיים נעשה בדיקה חוזרת. שנתיים עוברות מהר". אז מה אגיד לך נמרוד חמודי שלי? שנתיים באמת עוברות מהר, אבל אין לי כוונה לבצע לך אבחון חוזר השנה כי התשובה לא מעניינת אותי. לקראת כיתה א' נבצע אבחון כפי שנדרש, אבל לא בשביל לדעת אם יצאת מהספקטרום, אלא על מנת להבין לאילו כלים אתה זקוק בהמשך הדרך. אני מבטיחה לך שהשנה אעשה הכל על מנת להמשיך לקבל אותך כמו שאתה.
לסיום, אכתוב לך את המשפט שאני אומרת לך כל לילה לפני השינה – "לא משנה מה יהיה, לא משנה מה תעשה, לא משנה מה יקרה, אני תמיד אוהב אותך".
שמה של הכותבת ובנה בדויים
רוצים ליצור קשר או להגיב למיכל? כנסו לעמוד הפייסבוק שלה
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?