כבר בתקופת ההיריון אמרו לי להשמיע לעובר מוצרט. "זה נורא מפתח את השכל שלו", כאילו לא מדובר בגוש תאים שמרוח על המעיים שלי ושומע בעיקר גרעפסים כל היום. גם אחרי שהוא נולד דחקו בי להשמיע לו בייבי מוצרט, זה מאוד בריא בזמן שהוא צורח ואוכל לך את השיער לדנדן לו ברקע קונצ'רטו לפסנתר ברה מינור הוא מאוד יעריך.
לא ברור לי למה דווקא מוצרט נהיה כזה מאסט אצל תינוקות, אבל חשוב לי שרפרף יהיה מוזיקלי כדי שכשיגדל יוכל לשנוא את הפסטיגל, אז קפצתי על "פאקו ומוצרט" כשראיתי אותו בחנות. סדרת "פאקו", התברר, היא סדרה של ספרים מנגנים, והשוס הוא שזה גם נראה אסתטי. בדרך כלל ספרים מנגנים באים בצורת זוועת פלסטיק ענקית שנראית כמו אינטרקום בבית של השטן, עם מלא כפתורים ואיורים מבולגנים, כשהם נראים יותר כמו צעצוע זול ופחות כמו ספר איכותי. כבר עדיף לתקוע את התינוק מול טלוויזיה, גם שם יש צלילים וצורות רק בחינם ובלי שהמנגנון יתקלקל כל חודשיים.
אבל "פאקו" הוא ספר מנגן אחר. קודם כל, הוא אכן נראה כמו ספר. כריכה קלה, דפים דקים, איורים נעימים. במבט ראשון קשה לאבחן בכלל שמדובר במוצר אינטראקטיבי על בטריות. הטריק הוא שכל כפתורי ההשמעה שתולים בעמוד האחרון, והלחיצה עוברת דרך שאר הדפים. התוצאה היא ספר אלגנטי למראה, שהיצירות המוזיקליות מפוזרות בין דפיו באופן בלתי נראה כמעט, קצת כמו קסם. אפילו רפרף ההמום הפך את "פאקו" עשרים פעם כדי לנסות להבין מאיפה בוקעת המוזיקה. מלבד העובדה שהספר נקרא משמאל לימין (בהוצאה טוענים שזה כי הספר מיוצר בצרפת. לא יכולתם לסמס להם שיעשו flip?) הנראות שלו פשוט מושלמת.
העלילה של "פאקו ומוצרט" מספרת על פאקו ופונזי שאוהבים לנגן יצירות של מוצרט להנאתם (פאקו בפסנתר, פונזי בכינור). הם יוצאים לטייל ברחבי העיר ולגמרי במקרה מתברר שמשמיעים את מוצרט בבית הקפה, ברכבת התחתית, בפארק ובכל מקום שאליו הם הולכים. בארור. קצת מוזר ששני ילדים (טוב, טכנית הם כלב וארנב, אבל הם אמורים לייצג ילדים) הם כאלה גרופיז של מוצרט, מילא זה שהם נהנים לג'מג'ם אותו ביוזמתם בתור בילוי, הם גם הולכים לשמוע רקוויאם בכנסייה ומסיימים את הערב בבית האופרה, אני אמורה להאמין שזה מה שילדים כיום עושים בזמנם הפנוי? ולמה צריך ללכת לכל כך הרבה מקומות כדי לשמוע מוצרט, אין לכם ספוטיפיי? די ברור שלמחבר לא היה מושג איך לתפור את כל הסימפוניות האלה לעלילה, אז הוא סתם תקע פלייליסט וקיווה שנסתפק בזה. מזלו שהתינוק שלי מטומטם כי בינתיים הוא אכן מסתפק בזה, ומדפדף בהתרגשות בספר כדי לגלות איפה הפעם יחלוף במקרה עובר אורח עם קלרינט. אומג, הפעם הם שומעים את המוזיקה ליד עץ!
אז העלילה היא קונצ'רטו לכלום, אבל האיורים מצוינים, מנגנון ההשמעה מקסים ו"פאקו" זו אחלה מילה לצעוק לעבר תינוק בוכה כדי לפתות אותו לשבת לדפדף בספר. כן ירבו הספרים המנגנים שלא נראים כמו תפלצות פישר פרייס על המעמד ביציאה מסטימצקי. ברוך תהיה בביתנו פאקו.
אה, ואיך המוזיקה? מוזיקה של מוצרט, אנא עארף. אומרים שזה נורא מפתח את המוח.
רפרף פוסק: כיף לדפדף, אבל עדיין מעדיף לדפוק את הראש עם בייבי שארק.