הילד הולך לגן ואנחנו רוצים להיות ההורים הכי טובים בעולם: אנחנו דואגים להיות בקשר עם הגננת, מעורבים בכל ויודעים כל מה שקורה – החל מהתפריט ועד סדר היום. אנחנו אפילו תורמים מניסיוננו ודעתנו לכל גננת וסייעת הנמצאת בגן. חושבים שזה טוב? תלוי את מי שואלים. שלוש גננות חושפות תשעה סוגי הורים שמעצבנים אותם, אבל מבטיחות שאת הילדים שלכם הן תמיד ימשיכו לאהוב.
1. ההורה שיודע הכל
זה ההורה שראה את כל התכניות של "סופר נני" ומניח שהוא יודע את העבודה של הצוות יותר טוב מהצוות. זה מתחיל בהתעניינות בתפריט ובסדר היום של הילד, וממשיך בביקורת בונה על תפקוד הגן.
"רק עכשיו אתם מדברים עם הילדים על ט"ו בשבט? עוד מעט פורים!", "למה הם אוכלים לחם לבן בצהריים? זה לא בריא", "הספר חמישה בלונים קצת מיושן, לא?". לא, הוא לא מיושן. הוא להיט. דבר עם הילד שלך, הוא יודע אותו בעל פה.
2. ההורה שלא יודע כלום
הוא מגיע בבוקר טרוט עיניים. הוא לא זוכר מתי הילד קם. הוא חושב שהוא שתה בקבוק תמ"ל בבוקר, אבל לא יודע כמה. בגדים להחלפה? יש בתיק, לא? אה, לא? טוב, נביא אחר כך.
הוא לא יביא.
3. ההורה שתמיד ממהר לעבודה
מבחינתו להביא את הילד לגן זו מטלה בדיוק כמו ללכת לסופר ולהביא שני גביעי קוטג'. האבא (בדרך כלל, אבל למה להכליל) מגיע, מוסר את הילד לגננת הפנויה הראשונה, והולך. הלו? יש כאן בנאדם. תגיד לו להתראות, תן חיבוק. כדאי לך. לפני שתשים לב, הילד ירצה לחבק את הגננת יותר מאשר הוא ירצה לחבק אותך. לא חבל?
4. הילד שלי אף פעם לא חולה
ההורים האלה קמים בבוקר, מגלים שהילד חולה עם חום – ומייד נותנים לו אקמולי ומביאים אותו לגן. כעבור 4-5 שעות, החום של הילד מתחיל לעלות. הגננת מתקשרת אל ההורים, והם מאוד מופתעים ומבטיחים שהם יגיעו תוך חצי שעה. הם מגיעים אחרי שעה וחצי, בערך בשעת סגירת הגן.
אז נכון, אין מספיק ימי מחלה בעבודה, והבוס לוחץ. אבל זה המצב גם אצל הורים אחרים. וכדאי לחשוב על הילד, שצריך לנוח בבית כשהוא חולה.
5. אבל הילד שלי מיוחד
כל ילד הוא מיוחד. כל ילד הוא עולם ומלואו. והילד שלכם – הוא פנינת הכתר, זה ברור. רק שבדיוק אחריכם, נכנס לגן עוד זוג הורים, ומשום מה גם הם חושבים בדיוק אותו הדבר על הילד שלהם. שיחות עם ההורים האלה מתחילות בדרך כלל במשפטים: "אנחנו יודעים שזה לא נהוג, אבל..." וממשיכות ב: "יואבי הוא ילד מאוד מאוד רגיש/פעלתן/מופנם/מוחצן, ולכן נרצה להביא לחגיגת יום ההולדת שלו ביום שישי ליצן/תאטרון בובות/יובל המבולבל/את קרובי המשפחה מפרדס חנה (לא הרבה, רק 15 איש)".
6. הורים ירוקים
אלה ההורים שמסרבים לקחת את העבודות של הילד מהגן. כדי לצאת מזה יפה, הם מנמקים את "הנימוק הירוק": "עוד עבודה? לא חבל על כל הנייר הזה?". אז זהו, שלא חבל. יהיה חבל אם הילד שלכם לא ילמד להשתמש בצבעי גואש ועפרונות.
7. הילד שלי בסדר. תמיד.
זו גרסת הגן למשפט "הלקוח תמיד צודק". נכון, מתפקידנו לחנך את הילד, אבל גם לכם, ההורים, יש חלק לא קטן בחינוך. אם הילד שלכם נוהג לנשוך ילדים אחרים, לא יעזור אם רק אנחנו נגיד לו שזה לא בסדר. ולא, הילד השני לא הרביץ לילד שלכם קודם. ולא, הילד השני לא נשך אותו. וכן, אני בטוחה שהילד שלכם הוא זה שנשך. לא הייתי מנהלת איתכם שיחה על זה אם לא.
8. הרגלים מוזרים
יש משפחות שפיתחו הרגלים מיוחדים. "הייתה לי למשל, ילדה, שבכדי להאכיל אותה, התבקשתי לתת לה מוצץ, להוציא אותו מייד, ולהכניס כפית מרק במקום. ואז לחזור על הפעולה", אומרת אחת הגננות. "אצל פעוט אחר, ההורים התייחסו לעניין טקס השינה במלוא הרצינות והרגילו את התינוק לרצף הפעולות הבא: חיבוק תוך כדי הליכה במשך חמש דקות, להשכיב במיטה על הגב, לשיר שיר קטן, להגיד 'הולכים לישון', ולהפוך על הבטן. עכשיו לכי תסבירי להם את מגוון הסיבות שבגינן לא רק בלתי אפשרי אלא גם בלתי רצוי להחיל את הטקסים האלה בגן".
9. נתקעתי בפקק
הגן נסגר בחמש. זה אומר שכדאי שתגיעו לפחות חמש דקות קודם כדי לתת לילד חיבוק ולהלביש אותו במעיל. יש הורים שבאופן קבוע מגיעים חמש דקות אחרי. התירוצים הסטנדרטיים הם:
נתקעתי בפקק. שוב פעם? אם יש פקק בכביש כל יום באותה השעה, אולי כדאי שתצא חמש דקות מוקדם יותר?
יש גשם אז אני מתעכב. ואם אני הייתי פותחת את הגן עשר דקות מאוחר יותר בגלל הגשם, זה היה מקובל עליך?
מה, כבר חמש? אנחנו יודעות שיש לך שעון, וראינו שהוא מכוון לשעה הנכונה. למה סתם להרגיז?