"נפוץ בגנים פרטיים"
יוכי זוהר, גננת בגן הפרטי "הגן של יוכי" בראש העין, המיועד לגילאי 3 חודשים עד 4 שנים, מספרת שבגן שלה יש טלוויזיה בכיתת הבוגרים, בני השנתיים עד 4. "בתחילת השנה אני מדליקה אותה כחצי שעה בשעות הבוקר, כשהילדים בוכים מאוד, אבל בהמשך השנה אני עושה זאת בשעות הצהריים, כשמחליפים בגדים לכולם לפני השינה. בחורף, כשאנחנו לא מוציאים את הילדים לחצר אנחנו מדליקות את הטלוויזיה במעברים בין פעילות לפעילות. אם אין בערוצים לולי או הופ תכניות עם תכנים חינוכיים וחופפים למה שמדובר עליו בגן, אנחנו מפעילות את הדי.וי.די".
לדבריה, ההורים מודעים לכך שיש טלוויזיה בגן, ורובם סומכים עליה בנושא, אולם ישנם גם כאלה שפחות מרוצים מהעניין. "קיבלתי שיחת טלפון מאמא שחושבת שהילדים צופים יותר מדי בטלוויזיה משום שראתה פעם אחת שהיא פעלה פעמיים ביום. הסברתי לה שבבוקר הדלקתי אותה לבקשת אביו של אחד הילדים שהגיע קצת עצבני באותו יום, וכן הדלקתי אותה שוב ברבע לחמש משום שזה היה חורף, ונתנו לילדים לצפות בעשר הדקות האחרונות. מנקודת מבטה זה נראה שהטלוויזיה פועלת הרבה זמן, ולמרות שניסיתי ליישר איתה קו בנושא, זה עדיין לא היה מקובל עליה, ויש עניינים כאלה גם. אני לא מתנצלת על זה, אני פשוט מסבירה. זה דבר נפוץ בגנים פרטיים".
גם מיכל דליות, יועצת משפחתית, מסכימה שהכל עניין של מינון. "אני חושבת ששימוש ונוכחות טלוויזיה בגן אין בה שום פסול. בטלוויזיה יש תכנים מצוינים, בטלוויזיה אפשר להשתמש כמסך ולהקרין קלטות, שירים ותכנים שרוצים שהילדים יצפו בהם. יש בה את היתרון הנהדר של לשים את הילדים מולה רבע שעה או עשרים דקות ולקנות קצת שקט. כל זאת כשמקפידים על התכנים והם לא מקריים וסתמיים".
עם זאת, היא מדגישה כי טלוויזיה בגן עלולה ליצור מצב בעייתי. "הסכנה בכך היא שהגננות תתרגלנה לנוחות שבשימוש בה, מכיוון שטלוויזיה יכולה לשמש בקלות כבייביסיטר. היא עלולה להפוך לגורם של 'בוא נושיב את הילדים בשקט' וזה עלול לבוא במקום תכנים אחרים כמו ריכוז לילדים ולמידה של שקט. כמו כל דבר, דבר שלעצמו אינו רע, אלא השימוש שאנו עושים בו עשוי להיות בעייתי. אנו יודעים שילדי גן לא אמורים לראות טלוויזיה יותר משעה ביום, וגם את השעה הזאת צריך לחלק לפעמיים-שלוש. זה אמור להיות כמו ניירות וצבעים - עוד דבר שאפשר לעשות. הבעיה היא כשזה הופך להיות הדבר המרכזי שעושים".
"בגן וגם בבית הצפייה בטלוויזיה צריכה להיות צפייה מונחית", אומרת דני ז'ורנו, פסיכולוגית חינוכית וסגנית פסיכולוגית ראשית במשרד החינוך. "צריך לאפשר לילד שיח על המסר שהתכנית אמורה להעביר, לאפשר לו לעבד את מה שהוא רואה, ולבחון, לפני הכל, מה המטרה של הצפייה בתכנית הספיציפית או בסרט מסוים. זה המסר שלי לא רק לגננות, אלא גם להורים. טלוויזיה היא לא הבייביסיטר של הילדים שלנו. הטלוויזיות כבר נמצאות בגנים וזה לא דבר חדש, השאלה מהו השימוש שעושים בהן. אם זה כדי להשיג מטרה חינוכית, התפתחותית ורגשית אז אדרבה, אבל היא לא יכולה להיות בייביסיטר. המטרה צריכה להיות ברורה. אם עושים בטלוויזיה שימוש נכון אפשר למנף תכנים חינוכיים".
"אמצעי ליצירת שקט תעשייתי"
"הזמן קצר והמלאכה החינוכית מרובה", היא מציינת. "יש לנצל את הזמן לחוות, לשחק, ליצור, לבשל, לבנות, לעבוד בגינה ולטייל בשדה. צפייה בטלוויזיה, כל עוד שהיא מתנהלת מתוך מודעות אחראית של המחנך (הצוות בגן וההורים), יש בה איכויות טובות ויפות, אך אלה אינן מתאימות לקצב החיים מלא העשייה והחדווה שיש בגן. על פי ההבנה שלנו את נפשו המתפתחת של הילד, ילד שיושב ובוהה בטלוויזיה הוא היפוכו המוחלט של הילד המשחק. הישיבה מול הטלוויזיה יש בה חוסר מעש פיזי. בזמן הצפייה בטלוויזיה הילד אינו מפעיל את גופו וכל התנועה על המסך היא בעצם תנועה פיקטיבית שעשויה ליצור פסיביות מנטלית ולהעמיס על נפשו ריבוי גירויים".
לטענתה, השימוש בטלוויזיה בגנים הינו אלמנט מיותר. "מדובר על אמצעי ליצירת 'שקט תעשייתי' בזמן שמנקים או מארגנים את הגן ואת הילדים. בעיניי, כל עוד סדר היום מתוכנן בראייה של הקצב האמיתי של החיים ושל הילדים עצמם, וכל עוד סדר היום מנוהל במקצועיות ובאווירה רגועה ונינוחה, אין שום סיבה להושיב את הילדים מול הטלוויזיה בשום שלב ביום. אם מדובר על צפייה בזמן מנוחת הצהריים, חשוב לאפשר לילדים בכל גיל מנוחה אמיתית, וזה אומר זמן של שקט להקשבה לעצמם או למוזיקה נעימה, או זמן למשחק שקט ולא לבהייה במסך מרצד. כמו כן, לא כל תוכן הוא ראוי ומתאים לגיל הילדים ולאופי הקבוצה ועל כן נדרשת תשומת לב מרובה לעניין". הרשנזון מדגישה שברמה האישית אין לה התנגדות חד משמעית לצפייה בטלוויזיה, אולם דעתה היא שהטלוויזיה וכן חידושים טכנולוגיים אחרים צריכים להתאים לתהליך ההתפתחותי של הילד, במיוחד בשנותיו הראשונות.