תודה לגוגל
מבצע יום הולדת התחיל כבר שבועיים קודם (בערך מקביל למבצע צוק איתן). הגננת שיגרה מטח של מיילים כיצד עלינו להתארגן לשעת האפס. מה שבעיקר ספג את הפגיעות זה כרטיס האשראי שלי-שלו, אבל לצערי אין כיפת ברזל ואפילו לא כיפת כסף (למה לא משלמים לנו משכורת על ילדים? זה הקריירה הכי רצינית של כולנו!). תחילה, הייתי צריכה לארגן קולאז' תמונות של יהונתן מהשנתיים האחרונות (הדפסתי איזה 200 עד שהחלטתי מה הכי טוב). לוח ההשראה שאמא עיצבה ייתלה בגן כשבוע לפני המאורע לתפארת מדינת יהונתן, כדי שאף ילד/הורה/גננת/מנקה בטעות לא יפספסו את העובדה שהקטנצ'יק מחליף קידומת (זה קטע מצחיק שבגיל הזה בכל שנה אתה בעצם מחליף קידומת).
אחרי היח"צ הגיעו המתנות – מסתבר שבגיל הזה, אנחנו קונים מתנה לגן לכבוד יום ההולדת של הילד שזה קצת מוזר, אבל נחמד בעיקר לאור העובדה שהגן עושה לקטנצ'יק ממש טוב וכבר כמעט שנה שהוא ממש שמח לרוץ בבוקר לשם. הגננת יירטה לעברי מספר אופציות של ספרים, ואחרי התלבטות הרת גורל והתייעצות עם המוכרת בסטימצקי החלטנו ללכת על הזחל הרעב ובייגלה. יהונתן לא הבין מה אמא מקשקשת ובינתיים הספיק לשבור כמה צעצועים בחנות שכמובן כיפת הכסף שלי יירטה בהצלחה.
אחרי המתנות, הלכנו לעשות מדידות. בכל זאת, יומולדת שנתיים נכנסת לאלבומים ובטח תישלף מתישהו עוד 30 שנה כשירצה להרשים איזו בחורה ולהראות לה איזה תינוק מתוק וסטייליסט הוא היה. אז לאמא אסור לפשל עכשיו - אחרי שעשינו סיבוב דאווין בכמה חנויות ילדים נבחרה חליפת חתן היומולדת (שכמובן בדיעבד נשכחה בתיק והגננת שכחה להחליף לו ברגע המיוחל, אבל מי זוכר? אני).
זה התחיל בסקר אצל חברות, אחר כך ביקשתי מתכונים נבחרים מאמהות מהגן, אמא שלי כמובן אמרה שליום ההולדת המשפחתית, למען שלום המשפחה, היא תכין את העוגה אבל בכיף תעביר לי איזה מתכון פשוט יותר (שהיא תמצא אותו אולי כשיהונתן יהיה בן 5) שגם מוגבלי מטבח כמוני יעמדו בו. בסוף החלטתי ללכת על הדרך הבטוחה ביותר ולחפור באינטרנט. בלי להתבלבל כתבתי "עוגת שוקולד לילדים עם סוכריות קלה להכנה", ומיד קפצו לי כמה מתכונים של אמהות מאותגרות כמוני. ליתר ביטחון בחרתי שניים שנראו לי פשוטים במיוחד (הלכתי לפי אורך המתכון, כי כמה כבר אפשר ליפול ב-3 שורות?). קניתי חומרים כפולים וניגשתי למלאכה. כעבור רבע שעה המקצה הראשון כבר התחמם לו בתנור. האמת שזה נראה לא רע והייתי די גאה בעצמי, אני חושבת שהסתכלתי בחלון של התנור בגאווה בערך כמו שהבטתי על יהונתן בימים הראשונים שלו בעריסה – הנה נולדה לי עוגת שוקולד! זה קורה! בסוף עוד יצא ממני משהו. אבל אחרי 45 דקות וקיסם טעמתי את העוגה והיא הייתה נראית לי קצת, איך אומרים את זה, בעע!! הנחתי אותה בצד ומיד ניגשתי להכין את השנייה. אלא שאז נזכרתי שיהונתן מלמל משהו על עוגת דובי, אז יצאתי לחפש דובים בין יערות תל אביב, ולאחר שעתיים של שיטוטים מצאתי תבנית הולמת וחזרתי לשולחן הניסויים.
ההיריון הזה ללא ספק היה מוצלח יותר. היא תפחה יפה, אפילו היה לה צורה של דובי, הציפוי יצא טעים, הכל היה נראה כמו באינטרנט כך שהחלטתי שהפעם אני לא טועמת. מקסימום יגידו שהייתה עוגה יפה.
כמה דקות של מתח
הכל היה מוכן למבצע יומולדת ליהונתן, ובבוקר המאורע כולנו התעוררנו מוקדם (חוץ מיהונתן שלקח את הזמן כרגיל). הגענו לגן עם כל הציוד, חמושים בעוגה, מתנות, קישוטים ונטלי המטפלת. בעשר וחצי בבוקר התחיל האירוע, והאמת? שזה היה פשוט שווה כל רגע, הגננת הייתה מקסימה והילדים היו יותר מתוקים מהעוגה. הטקס היה חמוד ומצחיק עם המון שירים וריקודים שהילדים ידעו בעל פה כאילו זה מחזמר שהם מעלים בהבימה בכל ערב, הילדים בירכו ובאו לתת נשיקה. אפילו אלה שהתביישו נתנו מרחוק. יהונתן ישב על כיסא המלך שהכינו לו והיה מאושר מכל רגע.
גם אבא של יהונתן ואני התרגשנו. אפילו את מבחן העוגה עברתי בהצלחה ( את זה הסקתי ברגע שהילדים אמרו עוד! עוד! עוד!) וכשכבר חשבתי שכל זה יעבור בשלום נרים את יהונתן 3 פעמים ונחזור הביתה לנוח לקראת המבצע השני של היומולדת המשפחתית, הסירנות התחילו לשרוק. השמחה נקטעה ברגע, וכולם רצו למרחב המוגן. יהונתן, שבדיוק החלפתי לו לחליפת המשחקים, רץ עם הזר לחדר המדרגות ולא הבין מי החצופים האלה שמפריעים לו באמצע החג לו שמח וזר לו פורח. אני מודה שקצת נלחצתי, הבומים נשמעו קרובים מתמיד והילדים נראו עצובים מתמיד, אבל אין מה לעשות - החגיגה חייבת להימשך ולא נתתי ליהונתן להרגיש את זה. אחרי כמה דקות של מתח כולם חזרו לשחק בחצר ויהונתן כבר שכח את ההפוגה הדרמתית וחזר לדהור על הסוס שקיבל במתנה.
מבצע יומולדת הוכתר בהצלחה, למרות ההפוגה המבהילה, אבל יהונתן הוא לא אחד שייתן למישהו לנצח לו את השמחה. האמת? גם אנחנו לא.