"אני פוגשת זוגות צעירים בני 30 שאת לא רואה את הרצפה מרוב שהיא מלאה בחפצים. את לא רואה בית, לא רואה מדפים", מספרת לנו איילת מייסון, מ"מסדרים באהבה – חברה לסידור וארגון הבית", “יש בתים בהם את בקושי יכולה לפתוח את הדלת מרוב הנעליים בכניסה ומרוב עומס של חפצים וחוסר סדר. אנשים פשוט נחנקים ובמקום לטפל בחיים שלהם – מבלים את היום בהעברת הערימות ממקום למקום".
אם אתם שואלים את עצמכם איך מגיעים למצב כזה, מייסון מספרת על לא מעט גורמים, מקושי פיזי או נפשי, דרך סדר יום עמוס מאוד ועד אנשים שפשוט אין להם חוש לסדר, שלהיות מבולגן זה חלק מהאופי שלהם.
מציאות של חוסר ודאות
אבל כמה משפיע הסדר בבית על החיים של הילדים שלנו? "כשאנחנו מדברים על סדר אנחנו בדרך כלל מתכוונים למשהו חיצוני כמו בגדים שמסודרים בארון, חפצים שמונחים על השולחן או פריטים שמאורגנים בילקוט באופן מסוים – אבל לסדר החיצוני יש משמעות פנימית שמאוד חשובה לילדים”, מגלה לנו סופר נני מיכל דליות. "אחד הדברים שחשובים להתפתחותם התקינה של ילדים הוא שגרה, סדר קבוע וידוע מראש כי הסדר שבחוץ מאפשר להם סדר פנימי. זה דבר שהוא עוד יותר חזק במקרים של ילדים עם הפרעות קשב”.
ואם החלטתם להקפיד על סדר בחפצים של הילדים כדי להקל עליהם, מסתבר שזה לא מספיק כי יש חשיבות גם לסדר הכללי בכל הבית ולא רק בחדר של הילד. “הילד צריך לדעת לאיזו מגירה במטבח לגשת כדי למצוא את המספריים ואיפה נמצאים הבגדים שלו", מדגישה דליות.
לא צריך להרגיש כמו חיילים
סופר נני מסבירה שהעסק הזה הופך קשה יותר אם ההורים, שאמורים לשמש כמופת – הם הבלאגניסטים הראשיים, כי הילדים שלנו תופסים אותנו כמובנים מאליהם והם לומדים ממה שאנחנו עושים, הם מחקים אותנו ואז מצפים שהעולם יתנהג לפי התבנית שהצגנו עבורם. הילד שלנו ישכפל את המודל שיש לו בבית ואם המודל שהוא יעתיק הוא כזה של חוסר סדר, הוא יהיה אומלל בו וזה יעלה לו במחיר של איחורים, חיפושים לחוצים והתנגשויות עם העולם המסודר שבחוץ.
לפני שתכריזו על מסדר ניקיון בכל בוקר ותכינו את הזרת שלכם לאיתור אבק, נסביר שזו ממש לא הכוונה: “בית צריך להיות מספיק נקי כדי שנהיה בריאים ומספיק מלוכלך כדי שנהיה מאושרים", מבהירה סופר נני. “לא צריך לסדר את ה-DVD בסדר אלפביתי ולא צריך להרגיש כמו חיילים – בסך הכל צריך שלכל דבר יהיה מקום. זה ערך כמו אמת, כמו חיסכון או כמו גבול וזה צריך לבוא מרצון טוב ולא להגביל או לצמצם את הילד שלנו. יותר מזה: במקרה של החפצים שלו, אפשר לתת לו ליצור את הסדר שלו ולאו דווקא את הסדר שההורים שלו רוצים - מה שחשוב הוא שיהיה סדר”.
אם הבית שלכם פותח את רשימת המבולגנים של שיחות ההורים בגן – אל ייאוש. סופר נני בטוחה שכמעט תמיד המצב הזה הפיך. אז נכון שאם הילדים גדולים ייקח יותר זמן לחולל את השינוי, אבל אנחנו יכולים לשנות גישה ותפישה, ובעקבותינו – גם הילדים. “אי אפשר להביא את הילד לסדר בלי שההורים יהיו מסודרים, הם יצטרכו לחיות את הסדר בעצמם ואז לסייע לילד להיות מסודר, להעביר אליו את הידע שלהם. זה לטובת הילדים ועבורם". אז איפה אפשר להתחיל לסדר? מייסון המנוסה מעניקה לכם עצה אחת יעילה: “תשאלו את עצמכם מהו המקום בבית שגורם לכם לתחושה של אבדון, שגורם לכם לחוסר הנוחות הכי גדול – זה המקום ממנו כדאי לכם להתחיל ולסדר כי משם, כשדברים מתחילים להתפנות ולהתרווח, תרצו להמשיך את התהליך ולסדר את שאר הבית".
