תאומים זהים היא תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. פעלול ביולוגי אקראי של הטבע, שמחליט לחלק חומר גנטי אחד בין שני בני אדם שונים. צלמים מכל העולם מוקסמים מהנושא כבר שנים רבות, וצלמת צרפתייה מצליחה יצרה פרוייקט תאומים גדול וזוכה פרסים שנותן לכל העניין זווית פחות קרקסית ויותר חלומית מאי פעם.
מסע של שני אנשים
על מנת למצוא כמה שיותר תאומים לצילום, הלכה ג'ולי דה וורוקייר, 23, המתגוררת בעיר ליון, לכנס התאומים הגדול ביותר באירופה המתרחש כל שנה במחוז בריטני שבצרפת. את יתר התאומים לפרוייקט איתרה דרך פייסבוק. "פרוייקט התאומים שלי הוא למעשה סדרה של פורטרטים של תאומים בכל הגילאים ומכל הרקעים", מסבירה דה וורוקייר. "התחלתי לצלם את הפרוייקט בשנת 2011, ויצאתי לפגוש אותם במקום מגוריהם. הרבה נסיעות היו כרוכות בעניין, אבל תאומים תמיד ריתקו והקסימו אותי והרגשתי שאני חייבת לעשות את זה.
"אולי הסיבה המקורית היא שיש לי אח תאום משלי, אבל זה יותר מזה. בעיניי תאומים זהים הם ממש קסם, ועדיין, הם אמיתיים. העובדה ששני אנשים נראים בדיוק אותו הדבר אבל הם שני בני אדם שונים פשוט מדהימה אותי. זה כמו בחלום, או כמו נס. בתרבויות שונות תאומים זהים נחשבו לאלים. ולפעמים גם למפלצות. לכן רציתי לבחון בצילום את השאלה איך החברה שלנו מקבלת דברים שהם יוצאי דופן, מדהימים או מפתיעים. בסדרה הזו התאומים מייצגים את כל מה שאינו שכלתני ועדיין קיים במציאות. בימינו, איך אנו מקבלים דברים שאין לנו יכולת להבין? כמה מקום אנו משאירים בחיינו לחלום והפתעה?".
דה וורוקייר היא צלמת חסרת השכלה ממסדית, ולימדה את עצמה צילום, כשהיא מתחקה באדיקות אחר תשוקותיה ומושאי סקרנותה. בנוסף לכך, היא גם סטודנטית לפילוסופיה, ואוהבת לשלב בין שני התחומים. ההשקעה השתלמה וורוקייר זכתה בתואר תגלית השנה הבינלאומית בצילום לשנת 2012. "מדהים לגלות שהדמיון בין התאומים נשמר כל השנים, ולא רק בתווי הפנים אלא גם בדרכים שבה הם מזדקנים", היא מספרת. "לפעמים הם נראים כמו אותו אדם ביום או במצב רוח שונה. עשיתי צילומים בהם אחד התאומים מראה את גבו, וזה כמעט כמו לראות אדם אחד משני צדדיו בבת אחת. הסדרה גם מציגה את הקשר בין התאומים. זה קשר שאין דבר שישווה לו. הבנה עמוקה ממה שאנחנו יכולים לתפוס עד הסוף".
דה וורקייר צילמה גם שלישייה אחת לסדרה, שלישייה זהה, דבר נדיר ביותר. "צילמתי את התאומים כשחלקם בהתחלה של מסע חייהם ואחרים כבר עברו כברת דרך, אבל ברור שזה לא מסע של אדם אחד כמו שאנו רגילים, אלא דרך משותפת".