רוב סיפורי הגירושים שאנחנו מכירים כוללים לרוב טונים צורמים במקרה הטוב, וסכסוכים על משמורות ומזונות במקרה הפחות טוב. מצד שני, ישנם רבים שמצליחים לשמור על שלום בית. בשנים האחרונות, בין היתר בשל העלייה באחוזי הגירושים (אבל לא רק), יותר ויותר זוגות בוחרים לשים את משקעי העבר בצד ולצעוד בדרך אחרת, חלקם אפילו חוגגים את החגים ביחד, במשותף, למען הילדים ולמען עצמם. לעיתים אפילו יחד עם בני זוג חדשים. הסיפורים שלפניכם יכולים, אולי, לתת תקווה לכך שאפשר להתגרש ועדיין להישאר ביחסים טובים וחמים.
"מסר חיובי לילדים"
אורית גולן, בת 40, היא מנחת קבוצות בנושא קבלת החלטות והתפתחות אישית. לפני כשנה התגרשה מרפי בוסידן, בן 35, מנהל סחר במועדון הצרכנות הייטק-זון. לזוג ילדה משותפת אחת, בת שש וחצי, ולאורית יש עוד בן מנישואים קודמים, בן 13. לשני בני הזוג היה זה טבעי להמשיך ולקיים מסגרת משפחתית למרות שהזוגיות שלהם לא צלחה.
לדעת רפי, כל הצדדים מרוויחים מכך. "להבדיל מהרבה מכרים שלי שהתגרשו ומעדיפים לא להחליף מילה עם הגרוש או גרושה, אצלנו, לשמחתי ובעיקר לשמחת הילדים, זה לא ככה. אנחנו מאוד משתדלים לעשות את הדברים האלו בצורה הזו בעיקר בשביל הילדים. אני אומר ילדים משום שלאורית יש ילד מנישואים קודמים ואנחנו בקשר מצויין, הייתי לו אבא במשך הרבה שנים".
ישנם הטוענים כי מערכת יחסים שכזו עלולה לבלבל את הילדים ואף לגרום להם לחשוב שיש סיכוי שההורים יחזרו לחיות יחד. אולם בני הזוג לשעבר כלל לא רואים זאת כך. להיפך, מבחינתם הם משדרים מסר מאוד חיובי לילדים. "כיוון שכל אחד גר בבית משלו והגבולות מאד ברורים, אני חושבת שזה יוצר אווירה נעימה ונכונה יותר עבורם", אומרת אורית. "הם מבינים ולומדים שזה שאנשים לא מסתדרים במישור האישי - זה לא צריך להשפיע על מה שמסביב".
גם רפי מסכים שסוד ההצלחה הוא שהמצב ברור לכל הצדדים. "כשיש בלבול זה בדרך כלל כשהדברים לא ברורים. אז כאן הדברים מאוד ברורים, וכשזה ברור לך אז זה ברור גם לילדים".
את ראש השנה הקרוב יחגגו בני הזוג לשעבר אצל בת דודתה של אורית. למרות האידיליה, הם מבינים שהסביבה מתקשה לעכל את הבחירה שעשו. "אני לא יודעת כמה אנשים יראו איתי עין בעין, ואני יודעת שיש אנשים שיגידו שזה סיפור מומצא. אז אולי היה למשפחות בהתחלה קשה לקבל את זה, ואני לא חושבת שהיה רגע שכולם היו תמימי דעים לגבי זה, אבל עם הזמן, כשאני מצידי מראה יציבות שאני בעצם מי שאני כל הזמן, הם למדו לקבל את זה", אומרת אורית.
גם רפי מודע לכך שההחלטה שקיבלו לא תמיד מתקבלת בהבנה. "המשפחה וכל החברים - כמעט כולם - רואים את זה בעין עקומה. זאת למרות שהמשפחה שלי מסתדרת עם אורית טוב, ואולי היום אפילו יותר טוב. לאנשים לא פשוט לקבל את זה וכולם אומרים לי 'מה יש לך משהו איתה', 'אתה רוצה לחזור אליה', אבל זה ממש לא ככה. שנינו עשינו 180 מעלות למען הילדה המשותפת".
ואם הסביבה הקרובה לא רואה זאת בעין יפה, אז בני זוג חדשים עלולים לסלוד מהרעיון על אחת כמה וכמה. "אני יוצא עם בחורות, ופתאום, באיזשהו שלב, הן אומרות לי 'יאללה חביבי אני רוצה לדעת אם אתה רציני איתי או לא'. זה מעמיד אותי במצב לא נעים, רוב הלחץ הזה נובע מהשוואה לגרושה ולמערכת היחסים הזאת. ואם אני אצלה עשר דקות או שעתיים אז פתאום מתחילים לספור את זה. נשים הן עם יותר קנאי מאיתנו הגברים. אצל הגברים הדברים פחות סנטימנטליים, נורא קשה למצוא מישהי שלא תבקר ותהיה מוכנה לקבל את זה".
"רק למי שלא מכיר אותנו זה נראה מוזר"
ע', בן 35, גם עומד לחגוג עם גרושתו את ראש השנה. לדבריו, הוא בחר להישאר בעילום שם לא משום שהוא מתבייש חלילה, אלא מתוך רצון לשמור על פרטיותו. גם לו זה נראה טבעי לעשות את החגים ביחד למרות שהתגרשו רק לפני כמה חודשים. "אני מאוד אוהב את המשפחה שלה, אני והיא מסתדרים טוב וזה מאוד טבעי לנו. כל אחד מאיתנו רוצה להיות עם הבת המשותפת", הוא אומר. לבני הזוג ילדה משותפת בת שלוש ואת ראש השנה הקרוב הם יחגגו כולם ביחד אצל משפחתו של ע'. "המשפחה שלי שמחה לארח אותה והמשפחה שלה אותי. רק לאנשים שלא מכירים אותנו זה נראה מוזר".
המסקנה העיקרית של ע' מחווית הגירושים שלו, היא שיותר חשוב לבחור את האדם שאתה מתגרש ממנו מזה שאתה מתחתן איתו. "זה היה ברור שאנחנו רוצים להישאר ביחסים טובים ושאנחנו בסך הכל מחבבים אחד את השני, בלי קשר לזה שלא הלך לנו בתור זוג. הרבה יותר חשוב להסתדר עם מי שאתה מתגרש ממנו לבין מי שאתה מתחתן איתו. הפער בין חיים נוראיים בהם אתה לא מסתדר עם הגרוש לבין חיים טובים - הוא דבר קריטי.
"יש כל מיני שטויות שהילדה יכולה להגיד או לעשות וזה ממש חשוב שיש עם מי לשתף. אני יכול לספר לך ואתה תשתעמם, אבל כשאני אספר את זה לגרושתי זה יהיה לה הכי מעניין בעולם".
ע' לא חושב שארוחות החג המשותפות משלות את בתם, משום שהוא וגרושתו נפרדו עוד כשהייתה תינוקת, כך שלדבריו היא לא זוכרת את אמא ואבא ביחד. "בגלל שהיא לא זוכרת אותנו אי פעם ביחד, היא מאוד אוהבת ששלושתנו ביחד. זה דבר די מדהים, והיא מדברת על זה כבר כמה ימים שהולכים לחגוג את ראש השנה ביחד. אז ברור שזה גם בשבילה, אבל גם בשבילנו כי לא יהיה לי כיף לעשות את החג בלעדיה, בלי הילדה".
"אל תשלו את הילדים"
יעל ברון היא דמות מוכרת במחוזותינו. בתור קואוצ'רית לענייני זוגיות שגם חוותה שתי מערכות גירושים בעצמה, יש לה מה להגיד בנושא. היא גרושה 21 שנה, ולה ולבעלה לשעבר שני ילדים, בת 26 ובן בגיל 25. היא בעד לחגוג את החגים ביחד אבל הניסיון האישי שלה לימד אותה שברגע שנכנסים בני זוג חדשים לתמונה, חוקי המשחק משתנים.
לדברי ברון, כאשר מחליטים ללכת על צעד שכזה ולשפר את היחסים, חשוב שלא נשלה את הילדים שלנו ונעשה את זה כאשר אנחנו שלמים עם עצמנו. "כלפי הילדים זה לא אידיאלי לחגוג ביחד אם אתה לא משדר להם אמת. אם אתה משדר לילדים איזושהי תקווה שאבא ואמא שלהם יחזרו לחיות ביחד אז עדיף לחגוג בנפרד. זה לא שביום אחד אתה רוצה לחגוג עם גרושתך ארוחת חג. זה איזשהו תהליך שמדברים עליו עם הילדים כנות. כשאומרים 'אבא כבר לא כועס על אמא', 'עכשיו יותר נעים לנו' הילדים רואים תהליך בו להורים שלהם יותר נעים כאשר הם נמצאים באותו החדר. חשוב לשדר לילדים מסר לפיו אנחנו לא הולכים לחזור, אלא עומדים להיות חברים טובים ולא כועסים, פשוט לא חיים ביחד כבני זוג. צריך להעביר מסר לילדים שלנו שזה בסדר להתגרש וזה תהליך טבעי שלאחרונה קורה המון וכבר לא מילה גסה, ואם כבר להתגרש אז בוא נעשה את זה גם טוב".
אצל ברון התהליך החל לאחר שהמשקעים כבר התפוגגו, ובמקום לריב היה כבר אפשר לדבר. "אני לא אוהבת כעסים, זה עושה לי לא טוב. באותה תקופה ההורים של הגרוש שלי נפטרו אחד אחרי השני, ובחגים אמרתי 'מה הוא יעשה לבד? זה לא לעניין'. במשפחה שלי כל כך מחבבים אותו, בלי קשר לזוגיות שצלחה או לא, ואמרתי יאללה אזמין אותו. פעם אחת הזמנתי אותו, והוא נענה בחיוב, והיה נורא כיף, כי גם אחותי נורא אוהבת אותו והוא מקובל על כל המשפחה. חזרנו הביתה הוא הוריד אותי ואת הילדים בבית והמשיך לדרכו בשיא הטבעיות".
"שמנו את העבר בתיבה וזרקנו לים"
חושבים שבמבחן הזמן קשר מסוג זה לא יחזיק? הזוג הבא יוכיח לכם שהכל אפשרי. אמיליה קרן היא בת 60, וגרושה כבר עשרים שנה, והיא ובעלה לשעבר חוגגים את החגים ביחד בעשר השנים האחרונות. בני הזוג לשעבר החלו במנהג כאשר בנם היה בן 20 ובתם הגדולה בת 29. בניגוד לברון, אמיליה טוענת שדווקא בני הזוג החדשים, אותם כבר הכירו לפני שנים ארוכות, הם שעזרו לה ולבעלה לשעבר להגיע למצב הזה.
"לבעלי לשעבר יש בת זוג מקסימה וגם בן זוגי הוא בן אדם מאוד חם ומקבל. בני הזוג האלו מאד עוזרים לנו. אז לקחנו את כל העבר, שמנו אותו בתיבה וזרקנו אותה לים. ומאז אנחנו סבא וסבתא", אומרת אמיליה. "זה מגיע מתוך רצון לדאוג שהמשפחה לא תהיה במריבות ובכעסים, שלא יהיה מצב שיש מישהו בודד בחג, לא קיים כזה דבר. אוספים את כולם בכל חג, כולל בני הזוג החדשים הילדים והנכדים שלהם, ויושבים יחד. זה אפילו נהיה מאוד נחמד עם השנים".
מעבר לכך שזה תרם למצב המשפחתי, אמיליה מרגישה שהמצב החדש גם תרם להרגשה האישית שלה. "זה נתן עוצמה לאישיות שלי. זה נתן לי עוצמה לבוא ולומר: 'הנה, על אף שקרו דברים, ודברים מאד לא נעימים, אני שמה את זה בצד בשביל הילדים שלי'. אני לא רואה את בעלי לשעבר באור שלילי. אני רק רואה אותו כסבא נהדר, שדואג ועוזר לילדים. לא מעניין אותי דברים אחרים".
יש לך טיפים, איך אפשר להגיע למצב שחוגגים את החגים ביחד?
"קודם כל להחליט על כך באמת מהראש ולא מהלב, כי זו החלטה שמגיעה אליה מהראש. אין כזה דבר שאני אגיד עליו משהו לא יפה או שהוא יגיד עליי, לא לפני הבני זוג שלנו ולא לפני הילדים. אנחנו מאוד דיסקרטים - אני לא נכנסת לחייו והוא לא נכנס לחיי. צריך לשמור על גבולות. לא הפכנו פתאום להיות חברים קרובים, זה בשביל לשמור על בריאות המשפחה".