נעים מאוד, קוראים לי לירז אברמוביץ', בת 36, יש לי שלושה ילדים (12, 7, 3), ואני מזכירה גאה! אם למישהו בכל זאת חשוב הטייטל הרשמי שלי, אז בחתימה שלי במייל כתוב "מנהלת לשכת יו״ר ומנכ״ל" ובין היתר אני גם רכזת כח אדם ואחראית על קשרי קהילה. אבל לי זה באמת לא משנה. בפועל, אני מזכירה שמחה ומאושרת שקיבלה את החיים האמיתיים שלה בחזרה.
במשך 15 שנים, עבדתי והתקדמתי בתחום יחסי הציבור. בעשור האחרון, התפקידים נעשו אינטנסיביים ונתתי את כל חיי, זמני וכוחותיי למשרדים הגדולים והטובים בארץ, והמשכורת הייתה בהתאם. אחרי שעזבתי את התחום, ניסיתי בשנה האחרונה לצאת לדרך חדשה ולהקים עסק בתחום המזון. זה לא צלח והסיבות, בינינו, ממש לא מהותיות.
אני חוזרת הביתה לשלושת ילדיי תמיד בזמן. אחר הצהריים שלי כבר לא מנוהל על ידי שיחות עבודה לא פוסקות, מיילים שלא נגמרים, שיחות ועידה מפתיעות, טלפונים ללא סוף, ניסוח תגובות וטיפול בקרייססים בשילוב של נון סטופ לחצים, מתחים וסטרס מיותר. היום, אחר הצהריים שלי הוא נטו זמן ילדים ומשפחה. זמן איכות, אתם יודעים, והכי כיף לי בעולם. כיף לי שהראש שלי נקי יותר מדברים שהם לא באמת חשובים. כשהעבודה שלי נגמרת, הראש שלי עסוק רק במשפחה שלי, ולא בלקוחות שברוב הפעמים היו כפויי טובה ולא ידעו להעריך כמה קשה עבדת עבורם.
זאת הבחירה הכי נכונה והאמיצה ביותר שעשיתי בחיי ואין יותר גאה ממני, כן, לא מתביישת לומר ולהחמיא שוב ושוב: אני גאה בעצמי. המרדף אחרי הקריירה, ההתקדמות בעבודה, הטייטל שעל כרטיס הביקור, הצורך להוכיח לכולם, ההצטיינות, המרדף אחר עוד אייטם, עוד ראיון, עוד כתבה – כל אלה מעירים בי תחושות שאני מעדיפה למחוק מהזיכרון.
החיים האמיתיים שלי הם המשפחה שלי. היום אני רגועה וכיף לי. במקום טוטאליות בעבודה - הבחירה שלי היא טוטאליות בעצמי, בבן זוגי ובילדיי. אולי בעוד כמה שנים, כשילדיי יגדלו - המצב ישתנה וארצה לחזור לעבוד סביב השעון אבל פייר? אני לא מבטיחה שזה יקרה. ובנימה אישית לפמיניסטיות - אני בעדכן, אבל מקווה שאתן יודעות לשים לעצמכן את הגבול ולעצור לפעמים ולחשוב עד לאן המרדף הזה יגיע. בהצלחה לכן וגם לי.
עוד במשפחה:
>> הורים, 6 הרגלים שאתם מוזמנים לוותר עליהם
>> איך מבלים הסלבס את הוויקנד עם הילדים?
>> איך זה מרגיש ללדת במקום בו את עובדת?