אלכסנדרה שולמן היא ההגדרה המילונית לגירל פאואר. היא עמדה במשך 25 שנה בראש מגזין ווג הבריטי, משרת מפתח משפיעה וחלומית, ובעודה שולטת בעולם האופנה בצד השני של העולם, גידלה בן כאם יחידנית, היום בן 21. עכשיו, לאחר פרישה מתוקשרת, כשיש לה זמן לחשוב ולהתראיין בשפע, היא מצהירה: "לא, אני לא חושבת שנשים יכולות שיהיה להן הכל", כשהכוונה היא, כמובן, למשפחה וקריירה.
"נשים מציבות לעצמן סטנדרטים בלתי אפשריים", שולמן, שחיה בלונדון, אומרת למגזין הטלגרף הבריטי ומפתיעה רבים. "גם גברים לא יכולים, אבל אולי הם בכלל לא מנסים מראש. אני לא יודעת למה נשים יצרו לעצמם כאלה סטנדרטים בלתי ניתנים להשגה. אולי הן מפצות על העבר. אם הגעת מרקע בו שפטו אותך על פי המגדר, ועל פי האדם שנישאת לו, והצלחת להלחם ולצאת משם, אולי נדמה לך שתוכלי להשיג הכל. אני בטוחה לגמרי שזה בלתי אפשרי".
בינואר האחרון הודיעה להפתעת רבים 'אנה וינטור הבריטית' שהיא מתפטרת מניהול המגזין. בהצהרה התקשורתית הודיעה אלכסנדרה בת ה-59 שהתקשתה למצוא סיבה לוגית לעזיבה אבל שהרגישה צורך לחוות גם חיים מסוג אחר. שולמן גידלה את בנה סאם לבדה מאז שהיה בן שלוש, אז נפרדה מאביו, שיצא מהתמונה, והיא בזוגיות ארוכת שנים עם הסופר דייויד ג׳נקינס. גם שולמן, לצד עבודתה התובענית, היא סופרת, וסביר להניח שלשם תפנה את מרצה עכשיו.
התגלית הזאת שחשפה בראיון האחרון מפתיעה רבים כי עד לאחרונה התבטאה שולמן אחרת לגמרי. רק לפני שנתיים כתבה טור שמעודד נשים לחזור לעבודה מהר אחרי הלידה. "בני היה בן 15 שבועות כשחזרתי לעבוד כעורכת ווג", כתבה. "היה קשה לעזוב אותו אבל הרגשתי הקלה גדולה כי הבנתי שלהיות איתו בבית זו התשה. הייתי חרדה ועצבנית כל הזמן. אהבתי את העובדה שאני יכולה ללכת לעבוד ואז לרוץ הביתה בהתרגשות בסוף היום כדי לפגוש אותו. הוא תמיד היה שם וחייך וזה הספיק לי. הייתה לי אומנת מסביב לשעון. לקח לי המון זמן למצוא אותה, ולמרות החששות היא היתה נהדרת. כל האומנות שלו היו נהדרות. תמיד שאלתי אותו אם מפריע לו שאני עובדת הרבה, והוא תמיד ענה לי שלא. בשלב מסויים הוא השתעמם מהשאלה הזאת כבר".
יכול להיות שההתפקחות של שולמן מהאידיליה הקרייריסטית אותה הציגה בעבר קשורה להתפתחויות אחרונות. סאם, כך התוודתה שולמן בפני התקשורת במאי, עבר תקופה קשה של התקפי חרדה והתמכרות לאלכוהול, והיא חששה לחייו. לאחר גמילה ופיקוח הצהירה כי הוא אינו משתמש עוד בנרקוטיקה על מנת להתמודד עם החרדות שלו, אותן ירש ממנה, ומטפל בהן בצורות אחרות, והיום הוא עובד כמתלמד במכון האופנה של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. "זה היה הדבר הכי קשה שנאלצתי להתמודד איתו", היא מודה, "אבל הפכתי את העולם כדי למצוא לו את האנשים הנכונים לדבר איתם על זה".