משפחה: אבא במשרד ואמא במטבח?

שיר הילדים התמים הזה, בעל המנגינה הקליטה והמרגיעה, טומן בחובו הרבה יותר משיר ערש עממי. הוא חושף כמעט באופן לא מודע את חלוקת התפקידים המסורתית במשפחה: אבא עובד עד מאוחר ומביא כסף כדי שיהיה אפשר לקנות מתנות. אמא נשארת בבית, מנקה, מציעה את המיטות ומקריאה שיר ערש לילדים המתקשים להירדם ללא חיבוק של אבא, העסוק יותר בפיתוח קריירה מדאגה לתא המשפחתי.

אולי זה נשמע כמו ניתוח מגמתי של פעילה פמיניסטית, אבל זו הבעיה עם שירים עממיים ישנים: קשה לשאול את המשורר למה הוא התכוון, ולכן כל פרשנות נכונה או לא נכונה באותה מידה. אם כן, אולי יהיה נכון יותר מצדי לבחון את הסביבה הקרובה דרך עיניו של דניאל, ילדי בן ה-9? ליום הנישואין ה-40 של הוריי, הוא כתב שיר המתאר בצורה פשוטה את חלוקת התפקידים בין גבר לאישה, במקרה הזה בין סבא לסבתא.

ההגדרה המקטלגת את סבתא במטבח ובמחלקת הפינוקים נראית פשטנית למדי, אבל מה שמפתיע הוא שסבא מרשה לשחק במחשב ומחלק מטבעות. הרי הוא לא מתמצא בענייני מחשב וכבר מזמן יצא לפנסיה. לשאלתי מדוע סבא מופקד על התחום הטכנולוגי-פיננסי, ענה לי בני: "מחשבים זה לבנים ואוכל זה לבנות". התשובה הותירה אותי מבולבל ותוהה. מאין הוא קלט את המסר הזה? מה הילדים של היום יודעים על חלוקת תפקידים בין בעל לאישה? יצאתי לראיין כמה זוגות צעירים במטרה לשפוך אור על התעלומה. שמות המרואיינים שונו, אבל הסטריאוטיפים שמאחוריהם רחוקים משינוי.

הבעל כספומט - האישה עקרת בית

אצל זיו וטלי, הורים לשלושה ילדים בבית הספר היסודי, החלוקה ברורה למדי. "זיו הוא איש צבא קבע, ומטבע הדברים הילדים רואים אותו פחות", מספרת טלי. "הוא נוקשה, חותך דברים. אני רכה יותר. הילדים כבר יודעים שחתימה על התעודה זה התפקיד של אמא, ואילו אישור לטיול זה התפקיד של אבא. אם מתוכנן טיול ליומיים עם מלווה - הם פונים לאמא. אופניים ליום כיפור - אבא. קניות בסופר - אמא. בשנים הראשונות החלוקה הזו קוממה אותי מעט, בעיקר כשהילדים התייחסו לבעלי כאל כספומט ואליי כאל עקרת בית נואשת, אבל כשאתה רואה שזו פחות או יותר החלוקה במשפחות בסביבה שלנו - אין ברירה אלא לקבל את זה. אני לא אעלה על בריקדות ואשרוף חזיות כדי לשנות את התפיסה לגבי חלוקת התפקידים בין גבר לאישה. יש לי דברים חשובים יותר לעשות".

אם טלי צריכה להתמודד עם הסטריאוטיפ הגברי, ליהי צריכה להתמודד גם עם הסטריאוטיפ העדתי. בעלה, שלומי, עונה לכל ההגדרות הקלאסיות של גבר מרוקאי טיפוסי - הוא עובד מסביב לשעון, מאמין בזכותה של האישה להיות במטבח והולך לאסיפות הורים רק כדי לדון בעניינים ביטחוניים, קרי החלפת מאבטח בגן. השנים הראשונות של שלומי וליהי לא היו פשוטות כלל וכלל.

"התייעצנו עם כל יועץ נישואין אפשרי, פרטי וציבורי. יש דברים שכנראה קשה לפצח, וחינוך הוא אחד מהם", אומרת ליהי. "אני אוהבת את בעלי, אבל קשה לי מאוד עם ההכתבות הנוקשות של כללי המשחק. אני רוצה לפתח קריירה משלי ולא לשבת בבית. למדתי ראיית חשבון ואני מעוניינת לפתוח משרד, אבל אני לא יכולה לעשות את זה כי מישהו קבע שעליי לגדל ילדים. אני לא מצליחה להבין איך במדינה מערבית מתקדמת, באלף השלישי, עדיין מעקמים פרצוף כשאישה אומרת שהיא רוצה לפתח קריירה. למה זה מובן מאליו שאני צריכה לצאת מהעבודה באמצע היום כדי לקחת את הילד לרופא? איפה כתוב שלבעל יש פטור מרופאים? מה, הוא מפחד שיקבל זריקה נגד דעות קדומות?" למרבה הפלא, שלומי דווקא מוכן לחילופי תפקידים: "אני עובד בעבודה פיזית קשה וסוחטת. לא הייתי מתנגד לבלות כמה חודשים עם הילדים בבית ושאשתי תצא לעבוד".

אפשר גם אחרת

אבל יש גם זוגות שהצליחו לשבור את דפוסי החשיבה המסורתיים וליצור לעצמם כללים חדשים. כאלה הם שרון ואביחי, הנשואים שלוש שנים וחובקים תינוק בן 9 חודשים. אביחי: "מהרגע הראשון ידעתי שאנחנו לא נהיה זוג רגיל. אשתי היא חשבת שכר בקרן הון סיכון, ואילו אני עיתונאי פרילנס שבחודש טוב מגרד 5,000 שקלים. כשאשתי ילדה, לא הייתה בכלל שאלה מי צריך לצאת לחופשת לידה". שרון מחייכת ומאשרת: "אביחי היה מטפלת למופת. כשהוא עם הילד, אני רגועה לגמרי בעבודה".

אביחי אינו נשמע מתוסכל כשמגדירים אותו כמטפלת. "אתה יכול לקרוא לי מטפלת, עקרת בית ואפילו סבתא יוכבד. ההגדרות והשמות לא עושים לי שום דבר. אם אני נהנה להיות בבית עם הילד, לשחק איתו, להאכיל אותו, למה לי להיתפס להגדרות של החברה? כל דבר הוא נגזרת של זמן ומקום. אני מקפיד על תזונה בריאה ואוכל הרבה ירקות ופירות. אשתי מפשירה ומחממת, לא משום שלא אכפת לה מהבריאות של הילד, אלא משום שהיא אישה עסוקה שכל שעה שלה נמדדת בכסף. אני אוהב לערוך קניות, לשרון אין סבלנות לעמוד בקופה, וזה בסדר גמור. ברור לי שכשהבן שלי יהיה בגן ובבית הספר, אני אלך לאספות ההורים, ומי שירים גבה - פשוט יקבל פרצוף מכוער".

לא לפני הילדים

היועץ המשפחתי מנחם לוי מנדב טיפים להורים כיצד להילחם בחלוקת העבודה המסורתית:

1. התנהגו בטבעיות - כל התנהגות שנראית לילדים טבעית, מתקבלת על דעתם. ברגע ששורר מתח בין ההורים לגבי חלוקת התפקידים ביניהם, הילדים חשים שמשהו אינו כשורה, ואז מתחילות הבעיות.

2. הגדירו מטלות, לא תפקידים - ברגע שמחליטים שהבעל אחראי לכביסה ולזריקת האשפה, ואילו האישה אחראית לבישול ולמקלחת של הילדים - לא רק מקבעים תפקידים, אלא גם מגבילים את מרווח התמרון, ואז, באופן טבעי, נוצרות בעיות. למשל, מה קורה ביום שהבעל חוזר מאוחר? האם האשפה תישאר בבית ותעלה ריח נורא? מה קורה אם האישה חולה ואינה יכולה לקום מהמיטה? אף אחד לא יבשל או שתזמינו פיצה? כדי לא ליצור מוגבלויות, כדאי לקבוע מהן המטלות שצריכות להתבצע בבית או מחוצה לו מבלי להצמיד להן תווית שמית או מגדרית. כך חלוקת העבודה נעשית בהתאם לצרכים.

3. שתפו את הילדים - ברגע שמטילים על הילדים להשתתף בחלוקת הנטל בבית, יוצרים אווירה שוויונית, שבה מטשטשים את גבולות המגדר והסטריאוטיפים המתלווים אליהם. בצורה זו תשמשו לילדכם דוגמה חיובית של שיתוף פעולה, עזרה הדדית וחלוקת מטלות.

4. חשבו על העתיד ולא על העבר - ילדים נוטים לחזור על דפוסי התנהגות מסוימים שהם רואים בבית, ברוב המקרים בלי לשים לב לכך. נסו לחשוב מהו דפוס ההתנהגות שהיה נהוג בביתכם או בבית של בני זוגכם. האם הוא רצוי לכם? האם הוא מהווה דוגמה טובה לילדיכם? אם לא - לעולם לא מאוחר להשתנות.

5. בדקו את הסביבה - ילדים נוהגים לחקות דפוסי התנהגות שהם רואים בבתים של חברים או בתוכניות טלוויזיה. לא תוכלו לשנות זאת, אבל חשוב שתהיו מודעים להשפעות אלה. שוחחו עם הילדים על כך ושאלו לדעתם. זה יאפשר להם להרהר ולערער על דפוסי התנהגות מסוימים לפני שיתקבעו בתודעתם.

6. שחקו במשחק תפקידים - כדי להבין את הצד השני, מומלץ לנסות להיכנס לנעליו. קחו יום חופש מהעבודה והחליטו כי באותו יום אתם משנים סדרי בראשית. אם הבעל מדיר רגליו מהסופרמרקט והאישה לא מורידה את האשפה - נסו להחליף את היוצרות. זה מותיר הרבה חומר למחשבה ומזמן פתח לשינוי.

7. קחו עזרה חיצונית - כדי לשבור את דפוסי המחשבה שאחד מבני הזוג אחראי לניקיון הבית והשני עוזר לילדים בשיעורים ומשכיב אותם לישון, מומלץ להיעזר לפעמים, בהתאם ליכולת הכספית, באנשי מקצוע: מורה פרטי, עוזרת בית, בייביסיטר. זה מוכיח לנו שלא נולדנו לנקות פאנלים. יש לנו עוד תפקידים בחיים.

>> קבלו כמה דרכים מקוריות לומר לבני המשפחה שאתם אוהבים