בשנים האחרונות, ארגון הבריאות העולמי התריע בכמה הזדמנויות מפני האיום הגדול ביותר על בריאות הציבור בעולם המערבי. זה לא נגיף הקורונה – אלא דווקא תופעות נפשיות כמו לחץ, חרדה ודיכאון שמחלישות את מערכת החיסון ומקצרות את החיים. ככל שהחיים שלנו הופכים נוחים וקלים יותר לכאורה – כך גם הבעיות האלו הופכות מחמירות ומתעצמות – ולמרבה הצער, הן לא פוסחות גם על חברינו המתהלכים על ארבע.
על אף שהעולם המודרני מזמן לנו חיים עמוסים, מלחיצים ובלי יותר מדי זמן פנוי, לפני כמה חודשים כידוע כל זה השתנה. פתאום כולנו הסתגרנו בבית, חשבנו מחדש על החיים שלנו ואולי יותר מכל הבנו מה באמת חשוב לנו.
מבחינת חברינו הפרוותיים, בתקופה הזאת קרה דבר די מדהים – פתאום אנשים יצאו איתם לטיולים ארוכים רק כדי לצאת מהבית ולפתע רבים חיפשו לאמץ כלבים שיכניסו להם הביתה חום, אהבה ועניין. "בחיים המודרניים, אנחנו עסוקים הרבה יותר, השעות בעבודה מתארכות והזמן הפנוי פוחת. לכן קורה שגם בעלי החיים שלנו נשארים לבדם בבית למשך זמן רב וגם כשיש לנו כבר זמן להוציא אותם לטיול, זה בדרך כלל יהיה סיבוב קצר בשכונה – בלי משחקים או תשומת לב ממושכת שהם כל כך זקוקים לה", אומר הוטרינר ד"ר אלון שיינר,ומנהל בית החולים הרפואי לחיות ברמת גן.
"תקופת הסגר הייתה תקופה של פריחה לכלבים", אומר ד"ר שיינר. "הרבה אנשים אימצו כלבים ובפעם הראשונה מאז קום המדינה, העמותות והכלביות ברחבי הארץ הצליחו למסור כמעט את כל בעלי החיים שהיו בהן".
אולם בתקופה האחרונה, למרבה הצער, אנחנו חווים דווקא מגמה הפוכה. "פתאום הרבה אנשים חוזרים לעבודה והילדים לבית הספר. בימים האלו אנחנו רואים תופעה מדאיגה של נטישת בעלי חיים שאומצו – דבר שיוצר אצל הכלבים צלקות נפשיות קשות ומוביל לפחדים, לירידה בביטחון העצמי ולבעיות התנהגות נוספות. זה מאוד עצוב שאנחנו לא יודעים להיות נאמנים לבעלי החיים שכל כך נאמנים אלינו ללא שום תנאים".
מרגישים נטושים וזה מתבטא בנזק לבית
גם מי שלא עזב את הכלב אך נדרש לחזור לעבודה, עדיין יוצר, שלא באשמתו, מציאות חדשה ומורכבת בשביל חברו הטוב. "כלב נקשר מאוד לבעלים שלו, ביחוד אם בילה איתו המון במשך חודשים ואז לפתע הבעלים נעלם שוב", מסביר ד"ר שיינר. "כשאנחנו יוצאים מדלת הבית, בעיניו של הכלב זה נראה כאילו לא נחזור יותר והוא מרגיש ננטש".
לדבריו, הסימנים הבולטים ביותר לזה כוללים בין היתר נביחות שלא מפסיקות, נזק לבית, עשיית צרכים בבית וכן סימנים פיזיולוגיים כמו התנשפויות וחוסר שקט.
אז מה עושים?
ברור שאנחנו לא יכולים להפסיק ללכת לעבודה ולהיות עם הכלבים שלנו כל היום בבית רק כדי שלא יפתחו סטרס וחרדה. עם זאת, ישנם כמה דברים קטנים שכל אחד יכול לעשות כדי לשפר במידה ניכרת את המצב הנפשי של חברו האהוב.
לא משאירים כלב בבית לפרקי זמן ארוכים מדי – אם אתם נאלצים לעזוב את הבית, כדאי למצוא שכן או שכנה, עדיף בני נוער, שישמחו להוציא אותו או פשוט לבלות איתו במקומכם. אם לא, אפשר גם לשלם לדוגווקר מקצועי שיוציא אותו לטיול כמה פעמים ביום.
הפסיקו את טקסי קבלת הפנים – מכירים את זה שאתם עוזבים והכלב מתחיל "להתמסכן" או שאתם חוזרים הביתה והוא קופץ עליכם, מלקק ומקשקש בזנב? לנו זה אולי נראה כמו טקס מקסים, אבל בשביל הכלב שלכם, כל פעם שהוא עושה את זה, זה רק מעלה את עוצמות הרגש שהוא חש כשאתם עוזבים. לכן, כשאתם מגיעים הביתה, ואנחנו יודעים שזה קשה, נסו לא להתרגש ולהתלהב יותר מדי. השתדלו לצנן את האירוע ובגדול לא לעשות "ביג דיל" מהמצב.
גרו את החושים של הכלב – דברים פשוטים כמו כביסה מלוכלכת עם הריח שלכם, או טלוויזיה או רדיו דלוקים עם קולות נעימים יכולים לעשות הבדל גדול בין כלב מתוסכל לרגוע. תחשבו על עצמכם בבית עם ובלי הטלוויזיה, המחשב והטלפון החכם – באיזה תרחיש הייתם "מאבדים את זה" ומתי הייתם "סובלים בשקט"?
היעזרו בגורם מקצועי – אם כבר עשיתם את כל הצעדים האלו והמצב עדיין לא השתפר – חשוב שלא לעבור את התהליך הזה לבד. וטרינר מקצועי יכול להתאים טיפולים שונים לכלבים – הכוללים גם תרופות שנחשבות יעילות בהפגת הבדידות והחרדה.
"בימי הקורונה כולנו הבנו כמה קשה להיות שעות ארוכות בבית בלי אפשרות לצאת", מזכיר ד"ר שיינר. חשוב שנזכור שהכלבים שלנו מרגישים בדיוק אותו דבר ואסור לנו להזניח אותם. "בבעיות נפשיות הרבה יותר קשה לטפל, אבל חשוב מאוד לעשות את זה כדי להפוך את החיים שלהם ושלנו וקלים וטובים הרבה יותר", סיכם ד"ר שיינר.