משאלה אימהית פופולרית שכבר הפכה לקלישאה היא "הלוואי והיה לי עוד זוג ידיים". הורות היא משימה לא פשוטה הדורשת יכולת של ביצוע משימות שונות בו זמנית, אבל מתברר שיש כאלה שחייבות להסתדר בלי ידיים בכלל; ליסה סטרונג מפלורידה, למשל, הייתה מסתפקת בוודאי בזוג ידיים אחד.
"אני תוהה אם ילדיי מובכים ממני"
לאחר שסיבוכים רפואיים גרמו לה לאבד את ידיה ורגליה, הפכו שני ילדיה הקטנים להורים במשפחה; ג'ס בנה בן העשר אחראי להוציא אותה מהמיטה, לחבר את הרגליים התותבות ולהלביש עליהן את המכנסיים; באחריותה של קלואי בת ה- 11, לעזור במשיחת הליפסטיק על שפתיה: ""אני מבשלת, אני מנקה, אני עושה הכל", אומרת קלואי, " כשהייתי צעירה יותר לא הבנתי את המצב. עכשיו אני מבינה לחלוטין".
ג'ס וקלואי היו בני ארבע וחמש כשהתרחשה הטרגדיה המשפחתית. בספטמבר 2003 ליסה הגיעה לבית החולים עם סיבוך נדיר של אבנים בכליות שהוביל לדלקת חמורה.
אחד הביטויים של הדלקת היה התכהות של העור: " הבהונות שלי הפכו לכחולות ושחורות. זה לא הפסיק. לא היה לי מושג מה קורה לי", מספרת ליסה בראיון שהעניקה לרשת CNN.
חוסר תקשורת של הגורמים המטפלים וטעויות חוזרות בדיאגנוזה הרפואית הביאו אותה למצב בלתי הפיך שדרש כריתת הרגליים והידיים.
ליסה מתוודה כי המציאות שלה קשה: "לפעמים אני מרגישה שאני נראית כמו מפלצת. אני משתדלת לא להיות סוג של פרנקנשטיין. אני תוהה אם ילדיי מובכים ממני".
בהתחלה, ליסה הפכה לסוג של אטרקציה במשחקי הכדורגל של הבן ג'ס: "הראיתי להם את הידיים התותבות שלי ואיך הן מסתובבות והם אמרו: 'וואו!'".
"אני כועס על אלוהים שעשה לה את זה"
לאט לאט המבטים פסקו והמשפחה הפכה את המצב הכפוי והקשה לסוג של שגרה. בכל בוקר מתעוררים ג'ס וקלואי לפני ההליכה לבית ספר ועוזרים בהכנת ארוחת הבוקר. ג'ס מעיד שאינו זוכר מצב אחר בבית: "כרגע אני כועס על אלוהים שעשה לה את זה", וקלואי מוסיפה:" אם זה לא היה קורה לה היא הייתה בדיוק כמו האמהות של החברים שלי. כשאני הולכת לחוג ריקוד ומתכוננת להופעה, אמא שלי לא יכולה לעזור לי. לפעמים אני רוצה להתמוטט כי אני עייפה מלעזור לה אבל אני חייבת לעשות את זה".
הו, בייבי: קבלו פורנו לנשים אחרי לידה
מה עושים כשהנער מאיים לברוח מהבית? כנסו לסדנת המתבגרים