כשר' (30) נישאה בשידוך לי' (30) לפני כשמונה שנים, הוא היה בחור ישיבה מהמגזר הליטאי, מקפיד וחמור הרבה יותר ממנה בענייני הלכה. "גדלתי בבית חרדי שבו יש ערך לאישה שמוכנה להיות מפרנסת עיקרית כדי שהבעל יוכל לשבת וללמוד, לכן למדתי להיות מתכנתת. שאלתי אותו במפורש האם הוא מתכוון להמשיך ללמוד כי זה היה מאוד חשוב לי".
מתי הבנת שהוא מתחיל לחצות את הקווים?
"מיד אחרי החתונה הבנתי שמשהו לא מסתדר. יש את "בין הזמנים" - החופשות של האברכים, זה אמנם זמן מנוחה, אבל הוא לא פתח ספר ולא למד כלום. מי שמחובר לתורה, גם אם לא חייב, הלימוד הוא חלק ממנו. אבל הוא פרק עול והתנתק לגמרי".
לדברי ר', בעלה התמודד עם הפרעות קשב וריכוז, אך הסביבה לא ידעה לעזור לו. "ידעתי שקשה לו לשבת וללמוד, הוא היה הולך לכולל וחוזר באמצע הלימודים הביתה ואומר 'אני לא יכול יותר'. זה היה בעייתי כשהסביבה שמה לב לזה. הוא הלך עם האמת שלו, אבל זה לא נראה טוב. בזמן שהוא היה בכולל הייתה פחות מודעות להפרעות קשב וריכוז, וגם לא הייתה גמישות. הם יכלו לדוגמא לתת לו ללמוד רק חלק מהזמן, אבל המדיניות הייתה: או שאתה מאה אחוז או שאתה לא שווה כלום".
לתקופת זמן מסוימת, י' ניסה להיאחז בלימודים בכולל ושילב אותם עם עבודה, בבוקר ובערב. במקביל בני הזוג התמודדו עם קושי כלכלי, ועל אף המאמצים שהושקעו מצידו, בסוף נאלץ לעזוב. "הוא לקח ריטלין כדי שיהיה מסוגל להתרכז והרגיש שלא קיבל עזרה משמיים. ואז התחיל התהליך של חזרה בשאלה".
איך התמודדת עם העזיבה שלו את הדת?
"הייתי צריכה להפוך את כל מה שגדלתי עליו. התפללתי לאברך במשך כל השנים והייתי מוכנה להקריב הרבה, כמו לחיות ברמה פחות גבוהה. זה עוד מילא, אבל העניין שברגע שאתה אברך כולל, אתה בחברה מסוימת ואתה לרוב אדם מוסרי וערכי יותר, מתחשב ועדין יותר, וכשאתה יוצא החוצה אתה נחשף לחברה אחרת והמהות שלך משתנה, מזה פחדתי וזה מה שקרה".
עד כמה י' השתנה?
"לא היה איזון והוא כבר לא היה עדין. הוא התחיל לדבר אחרת, פתאום התחיל לקלל. ברגע שאתה שומר נגיעה, אתה לא מסתכל על נשים אחרות כאילו מותר לך. לפעמים היוצאים בשאלה לא יודעים את נפשם, בגלל שהכול חדש להם, הם מנסים ללכת בכל הכוח ויעשו דברים שאפילו חילונים לא עושים. העולם החילוני לא חדש לי, אני עובדת בסביבה מעורבת, אבל כשזה מגיע הביתה אני חושבת שאולי הוא מגזים. הוא רוצה מכל העולם, ללכת לכל מקום, לראות כל דבר".
כעסת עליו?
"מאוד, כי לא תכננתי את זה. חשבתי שהוא ישפיע עליי או שאני אשפיע עליו, אם אנחנו חיים ביחד ואמורים להיות בקשר טוב. הרגשתי שהוא גורם לי להיות במקום יותר נמוך מאיפה שהייתי, מבחינה אישית ומבחינה חברתית".
בעולם החרדי שממנו מגיעים בני הזוג, תהליך של חזרה בשאלה גובה מחירים לא רק ממי שחוצה את הקווים, אלא מכל הסביבה הקרובה. "העיפו את הילד שלנו מהחדר. ההגדרה שלנו כיוצאים בשאלה היא רק בשנה האחרונה, עד אז י' הסתובב עם טלפון לא כשר ועם ביגוד שונה, ותמיד אמר 'אני רק באוטו, אף אחד לא רואה', אבל כן רואים. הביאו לנו מכתב שאנחנו לא עומדים בתקנון. ציפיתי שיקראו לנו וידברו איתנו. המצב יצר בעיה כי לא יכולתי להעיר בחדר או לדרוש בשביל הילד שלי, כאילו שאני נמצאת שם בחסד. זה לא מצב טוב בשביל ילדים. כשהייתי הולכת ברחוב, הרגשתי את המבטים ננעצים בי. הסתכלו עליי כאילו אני לא בסדר. כשאנחנו חיים בקהילה, יש אירועים משותפים ופתאום הוא לא הולך לבית כנסת, מוריד את האווירה של השבת והחגים ואני צריכה לריב איתו והכול נכנס לבלגן".
"בשנה האחרונה סיפרתי לאמא שלי. כשהייתי חולה שאלתי אותה אם נוכל לבוא אליה בלי ש-י' יתחפש, היא אמרה 'תמיד כשאת באה זה כיף'"
איך המשפחות שלכם הגיבו?
"אנחנו לא בקשר עם המשפחה של י', למשפחה שלי לקח זמן עד שסיפרנו. בשנה האחרונה סיפרתי לאמא שלי. כשהייתי חולה שאלתי אותה אם נוכל לבוא אליה בלי ש-י' יתחפש, היא אמרה 'תמיד כשאת באה זה כיף', ואני מרגישה שכאילו קיבלנו את האישור שלה. היום לדוגמא, לא נוכל לחגוג את החגים או שבתות עם המשפחה, זה המחיר של האמת".
שינוי משמעותי נוסף היה המפגש שלהם עם עמותת התקשרות, דרכה ר' נחשפה לנשים חרדיות שנשואות לגברים שחוזרים בשאלה. "הבנתי שאני לא לבד, פתאום הייתה לזה הגדרה ושם".
"בהתחלה חשבתי שאני חייבת להתגרש"
ד"ר נרי הורוביץ חוקר במשך שנים את החברה הדתית, וערך את המחקר הגדול ביותר עליה בשנים האחרונות. לדבריו, ההערכה היא שכיום יש מאות יוצאים בשאלה בעלי משפחה בווריאציות שונות: האישה יוצאת בשאלה או הבעל או שניהם יחד. "האירועים הכי קשים ומורכבים קורים בחסידויות, בעיקר בחסידות גור, שמאוד מורכבת מבחינת יחסים ומיניות ושלא מכילה יציאה בשאלה. כשמעורבים ילדים בסיפור, הקהילה נלחמת עליהם. קונים אותם בכסף, מייצרים ניכור הורי כלפי ההורה שיצא בשאלה".
על פי ניתוח תיקים ברבנות, שיעור הגירושים בחברה החרדית גדל באורח דרמטי גם בגילאים הצעירים. "גם כשאין ילדים זה סיפור טראומטי עם עלבון גדול והמחיר ששני הצדדים משלמים מאוד קשה", מסביר ד"ר הורוביץ. "הכרתי זוגות שהחליטו לצאת בשאלה ביחד ובסוף אחד מהם נסוג ונשאר. לעתים במשפחות שבהן האם יצאה בשאלה, האב מגדל את הילדים כשהיא עובדת ויש הסכמה להישאר יחד, על אף שכבר אין ביניהם זוגיות, עד שהילדים יגדלו כדי שלא ישלמו במחיר. ככלל, אם המשפחה החרדית יותר מודרנית, יש סיכוי שיצליחו להתמודד ולתחזק את זה, אבל אם מדובר במשפחה שחיה בקהילה יותר שמרנית או עיר יותר חרדית, הסיכוי שאפשר יהיה לקיים את זה יותר קטן".
בחמש השנים האחרונות יש נכונות יותר גדולה להכיל בתוך החברה גם ילדים יוצאים בשאלה וגם אנשים שאינם שומרי מצוות. הסיבה העיקרית, על פי ד"ר הורוביץ, היא שהרב אדלשטיין ז"ל הורה להשאיר את הילדים האלו כחלק מהמרקם המשפחתי. "אם פעם היו מגרשים אותם מהבית ויושבים עליהם שבעה, אז האירוע הזה נגמר. היום המשפחה החרדית מכילה את הילד. החרדים כבר לא כל כך בטוחים שהם חברת מופת, וכך נוצרת אווירה מכילה כלפי מי שלא חרדי".
"החרדים כבר לא בטוחים שהם חברת מופת – ומכילים גם לא חרדים"
ר' מספרת שהמחשבה להתגרש חלפה בראשה לא פעם ולא פעמיים. "בהתחלה חשבתי שאני חייבת להתגרש, זה מה שהכרתי. תמיד סיפרו לנו שסמארטפון מפרק את הבית, כי כל מה שמעניין את מי שיוצא זה לפרוק כל עול. לפני שש שנים זה היה סימן היכר לחציית גבולות. היום יש אברכים שיש להם סמארטפון מוגן, יש הרבה שעובדים וכן נשארים בקהילה".
מה בכל זאת השאיר אותך שם?
"גירושים זה לא קל, וזה לא קורה ביום אחד, ובסופו של דבר חושבים על הילדים, יש לנו שני ילדים בגילאי שש ושבע וחצי. התחתנתי עם י' כי יראת שמיים ומידות טובות היו חשובים לי, ואלו דברים שנשארו אצלו. גם היום הוא ירא שמיים, מעולם לא ניסה להכשיל אותי או לגרור אותי לדרך שלו. לפעמים הוא הולך בשבילי לשאול את הרב שלו, ואני סומכת עליו שיגיד לי את התשובות הנכונות. יש כעסים, אבל האהבה נשארה. לא התחתנתי עם אברך אלא עם הבנאדם, ועל זה לא יכולתי לוותר. פעם חשבתי שאני לא נורמלית שנשארתי ושלאף אחת אין מציאות כזאת". כיום ר' רואה שליחות בשיתוף הסיפור שלה, שלהם, כדי שאחרים לא יצטרכו לחיות בהסתרה וירגישו לבד, כפי שהיא הרגישה בעבר.
לדבריה, העובדה ש- י' גדל בסביבה שמרנית, פחות מכילה או גמישה, הייתה אחד הטריגרים לחזרה בשאלה. הוא שיתף אותה בתהליך שעבר לאורך כל הדרך. "כמי שלמדה בסמינר, אחרי החתונה לא הבנתי למה אני צריכה לשמוע את כל הזבל הזה, אבל מישהו אמר לי 'את צריכה לשמוח שהוא מוצא בך את האדם לשתף אותו ולא מסתיר ממך'. בהמשך התוודעתי לנשים אחרות שגילו אחרי שנתיים שבן הזוג שלהם יצא בשאלה, וזו הרגשה קשה. לי לא היו שום הפתעות".
"הילדים מספרים לנו שמדברים על אבא"
אחת המחלוקות המהותיות במשפחה שבה אחד מבני הזוג חזר בשאלה הוא חינוך הילדים. "בעלי רוצה שהילדים יקבלו חינוך חרדי. אם בעבר הוא היה יותר חרדי ממני, אחרי שיצא בשאלה אני הפכתי להיות יותר קיצונית מבעבר. התהליך שלו גרם לי לברר עם עצמי למה אני עושה את מה שאני עושה, ולא רק לעשות אוטומטית את מה שלמדתי".
ר' מספרת שאחרי ש-י' גיבש את זהותו כחוזר בשאלה, הוא מסתובב עם מראה חריג יחסית לקהילה שבה הם גרים. "בעלי חובש כיפה קטנה וצבעונית מחוץ לבית, יש לו עגילים באוזן, הוא לא שומר שבת. כל השבת הוא עם הטלפון, אבל בחדר, לא מחלל שבת בפני הילדים. בעבר בשבת היה כאן דיכאון, כי הוא היה עושה לנו טובה שהוא קם לקדש. היום הוא הולך לבית כנסת עם הילדים בשבת, בערב אנחנו עושים סעודה קצרה, הילדים הולכים לישון ואז הוא יוצא עם חברים. קשה לי בגלל שאני לא יכולה לתקשר איתו, אני חוששת שאם הוא לא שומר שבת יקרה משהו".
עד כמה שר' מנסה לשמור ולהגן על הילדים מפני בחירתו של אביהם, הסביבה לעיתים נושפת בעורפה. "הילדים מספרים שחברים אמרו להם דברים על אבא, ובעיניי זה הכי חשוב שהם משתפים, לזה אנו מחנכים אותם. הילדה חזרה ואמרה שאבא שלנו 'קצת ערבי כי יש לו שרשרת ועגילים'. הם אומרים שאחרים שמים לב שאבא לא לומד תורה, או אוהב לראות תמונות לא צנועות. הסברנו להם שאבא שומר על חלק מהמצוות. הם ישנים כשהוא הולך בערב שבת לקולנוע ולמסעדה, הבית עדיין שומר על צביון חרדי, אבל אני לא חושבת שאני יותר צדיקה ממנו בגלל שאני שומרת. כשסיפרתי לחברות שלי שהוא חזר בשאלה, הן אמרו שיתפללו עליו שיחזור בתשובה. אי אפשר לשפוט אף אחד, אין דבר כזה צדיקומטר שימדוד, זה לא עניין שלנו, ושכל אחד יתרכז בענייניו".
את חושבת שבסופו של דבר היציאה בשאלה קרבה ביניכם?
"התהליך שעברנו בסדנה לימד אותנו לתקשר נכון ולקחת אחריות. י' הבין שהוא לא חי לבד, ושגם אם הוא עובר שינוי, צריך לזכור את מי שקשור אליו. אני עושה איתו דברים שלא עשיתי בעבר ושלא חשבתי שאי פעם אעשה: יוצאת איתו לברים כשרים או לקולנוע. מצאתי את הרבנים שיכולים להבין את המצב ולפסוק בהתאם, ולתת לי גב. פעם הרגשתי שזה לא בסדר לשמוע דברים שקשורים לעולם שלו, אבל היום אני מקשיבה ולא מגיעה כמו קדושה מעונה. אני משתתפת בעולם שלו מבלי להרגיש שהתקלקלתי, היום יש לנו פתרונות הלכתיים. אני מכירה מישהי שהתגרשה ואמרה שאם הייתה יודעת כמה הדת מאפשרת לבוא לקראת זה, לא הייתה מתגרשת. זה דורש הרבה גמישות, לצאת מהקיבעון של מה שגדלת עליו ולחפש פתרונות. בכל חג למצוא איך לבלות כדי ששנינו נהנה. כשעובדים על הזוגיות מבינים שתמיד יש פערים, אבל כשהיא טובה אפשר לגשר עליהם".
"האם היציאה שלו ערערה אותי? ברור שכן"
"אני לא בעד זה שייצא מהדת אלא בעד זה שמצא את המקום שטוב לו", אומרת ח' (32), נשואה שבע וחצי שנים ל-מ' ואמא לשני ילדים בני שלוש וחמש. "אנחנו מה'הארד קור' של החרדים, למדתי בסמינר הכי חזק בירושלים, בציבור הליטאי, בעלי הגיע מהישיבות הכי חזקות בבני ברק, וכשהתחתנו הוא היה חרדי למהדרין. מאוד חזק בלימוד, מבחינה חרדית, אמונית ושמירת מצוות, יותר חזק ממני. הוא הגיע מבית יותר קפדני בשמירת מצוות ואפילו התחיל ללמוד רבנות".
בשנתיים הראשונות מ' דבק בדרך התורה והמצוות והעמיק בגמרא, וככל שהעמיק החלו להיווצר סדקים. "בעלי הוא אדם חכם מאוד והולך עם האמת שלו עד הסוף. היו לו המון שאלות וספקות לגבי האמונה, והוא שיתף אותי בהם. אחרי שהילדים נולדו, הוא ניסה לבדוק, לשאול, להעמיק ופשוט לא הגיע לתשובות. בסופו של דבר הדת היא לא מתמטיקה, יש שם הרבה נסתר, אין דעה אחת. אני לא שופטת אותו. היה לו טוב, הוא היה בסביבה טובה, הוא לא רצה את זה ובטח שלא רצה לפרק את הבית. הוא אמר לי שיותר נוח להישאר דתי, אבל שהוא לא יכול לחיות בהצגה ובהסתרה".
"הצלחה זה כשחוזר בתשובה יכול לצאת לבירה עם חברים, ויוצא בשאלה יכול להגיע לבית כנסת"
השאלות שלו לא חלחלו גם לאמונה שלך?
"אני מאמינה ב-100 אחוז שיש אלוקים, להגיד לך שזה לא ערער? ברור שכן. היה שם הרבה בירור וגם בחירה מחדש. חיזוק במקומות הנכונים. זה מאוד קשה להישאר באותו מקום".
זה היה עניין של כמה חודשים מאז ש-מ' התחיל לפקפק ועד להבנה חד משמעית שהוא לא מאמין באלוהים. "לוקח זמן עד שאתה מרפה, במיוחד כשיש משפחה וילדים. אורח החיים שלו נשאר אותו הדבר. הוא לא לבוש כמו חרדי ולא חובש כיפה אבל בשבתות כמעט ולא נוסע. זה בעיקר הרבה בראש, בהשקפה".
מ' מגיע ממשפחה מיוחסת בפלג הירושלמי. ח' מספרת שלאחר שנחשפו לתהליך השינוי שבנם עובר, הם בחרו בהכחשה. "לא מדברים על זה. פחדתי מהתגובה של אימא שלי, ומאז שסיפרתי לה גם היא בהכחשה".
"אחרי שהנישואים נכנסו לשגרה, פתאום הייתה רעידת אדמה"
בימים אלה אמורים בני הזוג להחליט על מסלול החינוך לילדיהם, וההחלטה הזו לוקחת אותם למסע של שאלות וניסיונות. "החלטנו על חינוך חרדי מודרני וכשהגענו לגבעת זאב, שמנו את הילדים במסגרת ממלכתית חרדית. די מהר הגענו למסקנה שאנחנו רוצים את החינוך הדתי ולא החרדי, בעיקר כי שם הם לא שופטים ודבקים באמת שלהם. לאבא שלי היה קשה עם ההחלטה הזו, אבל בעיניי חרדים מודרניים מנסים לתפוס את החבל מכל הקצוות. חיים את העולם הזה ונהנים מהעולם הבא".
איך החזרה בשאלה השפיעה על הזוגיות שלכם?
"השפיעה לטובה. אחרי שהנישואים נכנסו לשגרה פתאום הייתה רעידת אדמה, הכול התערער ונאלצנו לבחור מחדש. לא מעט אנשים שאלו אותי 'איך אתם לא מתגרשים?', מבחינת שנינו זו לא הייתה אופציה. נכון שהדת חולשת על הרבה תחומים אבל בסוף אנחנו אוהבים וטוב לנו ביחד. היו לנו הרבה ויכוחים, אבל עבדנו על הזוגיות עם העמותה, נלחמנו על הבית והתחלנו מחדש. שום דבר לא נשאר אותו הדבר. גם מבחינה דתית, הוא היה קיצוני והחזרה שלו בשאלה עשתה טוב לבית, פחות התעסקות באסור ומותר. הקושי שלי היום הוא שאני הפכתי לגוף הסמכותי מבחינה תורנית בבית".
איזה מחירים שילמת על הבחירה שלו?
"רציתי שלילדים יהיה בית יציב, ללא קונפליקטים מהסוג הזה וכיווני חשיבה שונים. אסור להדליק אור בשבת, זה מוקצה, ואבא, שהוא מודל לחיקוי, עושה דבר אסור. הנקודה שאני הכי חוששת ממנה היא שיום אחד הילדים יבינו שאבא עושה מעשים אסורים".
"חזרה בתשובה ויציאה בשאלה הן תופעות שהולכות וגדלות"
לפני כ-25 שנה, עמי ברעם, שהיה עד אז חילוני תל אביבי, החל בתהליך של חזרה בתשובה. "הסתנוורתי. הייתי תמיד רוחני ועד אז כל הזמן חיפשתי. עבור אשתי אביטל, זו הייתה חווית בגידה, התנפצות של חלום ואובדן. בתוך כל זה נולדו לנו ילדים".
המשבר שחוו בני הזוג הוביל אותם להקים את עמותת "התקשרות". "התחלנו עם חוזרים בתשובה, זה מה שהכרנו, ואחר כך צמח גם ליווי ליוצאים בשאלה מהמגזר החרדי. עד היום עברו אצלנו למעלה מ-1500 משפחות, אנשים שחוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה זו תופעה הולכת וגדלה. אנחנו מגדירים הצלחה כשחוזר בתשובה יכול לצאת לשתות בירה עם החברים, ויוצא בשאלה יכול להגיע לבית כנסת כי הילדים והמשפחה שלו שם. בהתחלה הם מאוד מאוימים מהסביבה, וצריך לעבור תהליך כדי להגיע לאיזון".
לדברי ברעם, החברה החרדית מתקשה לעכל את היציאה בשאלה ולכן חלק מהפעילות של העמותה היא לקדם את הנושא והפתיחות. "הם עוברים שינויים, היום השיח משתנה. אנחנו עובדים עם רבנים מכל המגזרים, ובהרבה מסגרות צריך לשנות גישה, לא לפחד מהיוצא בשאלה. גם התהליך הזה הוא חלק מהשגחה פרטית".
"בלי עבודה על הזוגיות אי אפשר לשרוד את זה"
רוב הזוגות שמגיעים לעמותה נמצאים במשבר, לא פעם הצד שלא עבר שינוי חווה בגידה ותחושת אובדן. חלק מהזוגות עוברים תהליכים קבוצתיים או פרטניים, לעיתים משולבים, כשהמטרה היא לבנות חלום חדש. "אפשר לפרק, זה גם בסדר, אבל אם בוחרים לחיות ביחד אז אנחנו מלווים את בני הזוג ומסייעים להחזיר את האמון והביטחון לקשר הזוגי. לזוג שצמח ממשבר זה בדרך כלל רק עושה טוב, ונוצר בית מלא השראה. בלי עבודה זוגית, אי אפשר לשרוד את זה. ראינו זוגות שהגיעו מאוחר מדי והלב כבר נסגר. בסוף הבעיה היא לא דתית אלא זוגית. יש זוגות שיש להם בסיס טוב, הם מודעים ומצליחים לעבור משברים ביחד. זה לא גודל הפער אלא היכולת שלהם לקחת אחריות ולעבוד על הזוגיות. יש זוגות שאנחנו עוזרים להם לפרק את הבית כי רואים שזה נכון. הרבה מגיעים עם תיקים פתוחים ברבנות".
במאבק בין הערך הדתי לערך המשפחתי, ברעם מאמין שהאחרון הוא חלק מהיהדות ולכן אין לנתק יוצאים בשאלה מהבית. "היום אנחנו עושים סדנאות להורים שהילדים שלהם חוזרים בשאלה, שגם הם יעברו תהליך. זה קשה ומורכב. מי שמשנה כיוון משלם מחירים, אבל צריך לדאוג שיש לכולם מקום. המציאות משתנה ויש משבר, אבל אין כפייה ברוחניות, ובריאות הנפש היא מעל הכול. הורים שנאבקים על הזהות הדתית של הילד מאבדים את זה, ולכן אנחנו מלמדים אותם להתמודד. צריך להוציא את המאבק הדתי מהבית ולתת לילדים לבחור כשהם גדלים. עד אז ההורים מחליטים. דור שגדל במנעדיות הזו, יכול בהמשך להכיל קצוות".