וולטר שום, מרצה לחקר המשפחה מאוניברסיטת קנזס, יודע שהוא נמצא רגע לפני גל גדול של זעם והתקפות אישיות מהתקשורת העולמית כולה. בעוד חודש יתפרסם מחקר בניהולו הגורס שילדים להורים הומוסקסואלים נוטים לפתח נטיות דומות בבגרותם, יותר מאשר ילדים להורים שאינם חד-מיניים.
ההורים משפיעים על הנטייה המינית?
כאשר מחקר דומה פורסם על ידי החוקר פול קמרון בשנת 2006, העיתונות והתקשורת סערו, כולל אגודה כלשהי לזכויות האזרח שהשוותה את קמרון לנאצי. זו לא היתה הפרזה מוחלטת, מפני שקמרון באמת לא סובל הומוסקסואלים, ובעבר הצהיר כי "הומוסקסואליות מסכנת את החברה". בתגובה לדבריו, האגודה הפסיכולוגית אליה השתייך העזיבה אותו בטענה להפרות הקוד האתי.
מחקרו של שום שונה מאוד מזה של קמרון, למרות שהושפע ממנו. "אחרי שנידו את המחקר של קמרון, רציתי בכל זאת לבדוק את עניין ההשפעה שיש להורים על ילדיהם. הרי קשה להאמין שהורים ישפיעו על ילדיהם בנושאים רבים כל כך, אבל לא בנטייה מינית".
המחקר, שיתפרסם בעוד כחודש, מנסה להוכיח כי נטייה מינית אינה גנטית במאה אחוז. במחקרו הוא ניתח נתונים מתוך עשרה ספרים בנושא הורות הומוסקסואלית, ועיבד סטטיסטיקות שונות. הממצאים העלו כי 31 אחוז מילדי הלסביות הגדירו את עצמם כהומוסקסואלים, 19 אחוז מילדי גברים הומוסקסואלים הגדירו עצמם כחד מיניים, ולהורים בהם האב הומוסקסואל והאם לסבית היה לפחות ילד אחד חד מיני, ב-25 אחוז מהמקרים.
כאשר המחקר הגביל את גיל הילדים במשפחות החד-מיניות לעשרים ומעלה, גיל שאחריו הזהות המינית יותר מגובשת, 58 אחוז מילדי הלסביות הגדירו את עצמם חד-מיניים, וכך גם 33 אחוז מילדי ההומואים. בהשוואה, רק חמישה עד עשרה אחוזים מילדי ההטרוסקסואלים מגדירים את עצמם כחד-מיניים.
האמהות מעודדות התנסות לסבית
בשלב השני חקר שום את הנושא מבחינה אנתרופולוגית, ובדק כיצד תרבויות שונות מקבלות את ההומוסקסואליות. הוא מצא שחברה שמקבלת את התופעה באופן טבעי מפגינה התנהגות הומוסקסואלית גדולה יותר ב-89 אחוז מחברה ששוללת את התופעה.
בשלב השלישי והאחרון הוא סקר את 26 המחקרים האקדמיים הקיימים בנושא. שום שקלל את התוצאות מתוך המחקרים, ומצא כי 28 אחוז מילדי ההומוסקסואלים הגדירו עצמם כחד-מיניים. שום מעיד שניסה להשיג כמה שיותר נתונים ממקומות שונים, על מנת שלא ייחשד כבעל אג'נדה מסוימת. לדבריו, עלו תמיד אותן התוצאות, כשהדבר המפתיע ביותר בהן הוא כמות הלסביות שיצאו מבתים לסביים.
באחד המחקרים הללו הסבירו הבנות כי בביתן הלסביות הייתה אופציה, ולא היו מעורבים בנושא רגשות שליליים – ולכן היה להן קל יותר לבחור באורח החיים הזה. מצד שני, שום מצא גם עדויות לאמהות לסביות שדחפו את בנותיהן, המאוכזבות מקשר עם בן המין השני, לנסות איך זה להיות עם אישה.
"נשים לסביות רבות שונאות גברים ומעבירים זאת לילדות", מסביר שום. "מרבית הגברים ההומוסקסואליים היו בשלב כלשהו גם עם אישה, ולכן הם פחות מתערבים כשבניהם יוצאים עם נשים".
לילדים מבית חד-מיני יש ראש פתוח
"אין ספק שמדובר במחקר חדשני ומהפכני שיעורר הדים", אומר גדי רוזן, מאמן משפחתי, זוגי, אישי וקבוצתי, מנחה קבוצות הורים בכיר במכון אדלר. "אתייחס לנושא בזהירות: אני חושב שזה באמת לא משנה אם מדובר בעניין גנטי או סביבתי, בסוף ההתנהגות מושפעת מההורים.
"הכי חשוב זה להבין שילדים לומדים את מה שהם חיים, וקשה ללמד ילד משהו שהוא לא פוגש. ילד לאם חד-הורית שמעולם לא פגש מציאות אחרת יתקשה לראות באופציה הדו-הורית דבר מובן מאליו. ילדים בסביבה הומוסקסואלית נחשפים לאפשרות שאינה קיימת אצל ילדים אחרים. יש להם ראש פתוח יותר, הם לא נגעלים או ביקורתיים כמו ילדים אחרים, ולכן קל להם להתקרב לסגנון החיים הזה.
"אחת המשימות הגדולות של מתבגרים היא למצוא את זהותם – כולל הזהות המינית – וישנו הרבה פעמים בלבול, גם אצל הטרוסקסואלים. אני לא יודע מה תורמת לבלבול האווירה בה חיים ילדים למשפחה חד-מינית, אבל אני מאמין שזה יכול אולי לפתור את הבלבול לכיוון מסוים, שבמציאות שונה היה מתגבש אחרת".