פרויקט דימוי גוף באופנה (צילום: צילום מסך אתר dailymail)
"גוף האדם הוא דבר יפהפה, וכן, יש זמן ומקום לכל דבר". אילוסטרציה|צילום: צילום מסך אתר dailymail
מדהים לחשוב על המרחק הנוצר בין אמהות לילדיהן עם השנים. בתקופה קצרה מאוד, מהיכרות אינטימית עם כל חלק וחריר בגופו של התינוק, מסיטואציה של קירבה פיזית עצומה, הנקה ומגע בלתי פוסק, תהפוך האם לאדם נפרד מילדה, וחומות ייבנו ביניהi, ועמם בושה ופרטיות. נושא העירום מול ילדים הוא נפיץ. יש בתים בהם ההורים נוהגים להסתובב עירומים, אבל מדובר במיעוט. יש אמהות aמסתובבת באופן קבוע עירומות מול הילדות המתבגרות שלהן, ולא חוששות לכתוב על כך, אפילו אם זה אומר שעליהן לנפץ כמה פרות קדושות בדרך.

"אין לי שום בעיה ללכת עירומה כביום הוולדי מול הילדות שלי",  אומרת לוריין לדיש, אם לבת 14 ובת 11. ״עשינו יחד אמבטיות מאז שהן נולדו. גדלתי בספרד, שם שיזוף בחוף בעירום הוא נורמלי. אנו חיים בארה״ב, והקודים שונים. אם אנו מארחים אנשים, כמובן שלא נחשוף את עצמנו, אבל כשיש לנו הזדמנות נשמח להתפשט וליהנות מהחופש שבעניין. אילו הזדמן לנו להגיע לחוף אירופי, היינו חשות ביטחון מלא להתפשט. אני גם ישנה בעירום כשאני יכולה. בספרד ילדות לא לובשות ביקיני עד שיש צורך לתמיכה הזאת. לפעמים גם אז לא. גוף האדם הוא דבר יפהפה, וכן, יש זמן ומקום לכל דבר, אבל הנקה בציבור, או חשיפת החזה בים לא הופך את הגוף לאובייקט מיני. בסקנדינביה כל המשפחה מבלה יחד בסאונה בעירום״.

לדיש מספרת שבתה הגדולה מודעת מאוד להבדלים הללו בין ספרד לארה״ב, אבל עד לאחרונה, כשהחלה להתפתח, היתה אוספת את שיערה כך שנראה קצר, והולכת לבריכה בבגד ים של בנים. ״רוב האנשים פשוט הניחו שהיא בן, וחלק שאלו אותי אם זה בן או בת״, היא נזכרת. ״החזה שלה היה שטוח כמו של בן. כשהיתה בת ארבע אמר לה המציל שעליה להתחיל להגיע עם חלק עליון לבגד ים, כי אלו חוקי הבריכה. היא מצאה את הדרך להמנע מזה. אני גאה בה על כך״.

אם נוספת, אדן סטרונג, מספרת שחשוב לה מאוד שבתה תראה את גופה העירום, ואף שתאהב אותו, זאת למרות שהיא עצמה לא תמיד אהבה את הגוף הזה. ״אני לא מחביאה מבתי בת השש את הגוף, ומתקלחת איתה לא מעט״, היא מספרת. ״אני לא רוצה שיהיה לה דימוי לא ריאליסטי לגבי איך גוף האשה אמור להיראות. המדיה מציגה דימוי אחיד. הבת שלי תמימה וילדותית, ואין לה בעיה להצביע על סימני המתיחה או על הטבור שלי, שאיבד צורה מההריון. אני אומרת לה: זו את שמתחת אותו ככה! והיא צוחקת, ואז אנחנו מדברות על איך הגוף שלנו משתנה עם החיים. ביליתי שנים בבושה וגועל מהאדם שהייתי והעור בו חייתי. הייתי נשמה שבורה עם בטחון עצמי מרוסק. עברתי התעללות רגשית. אני רוצה לחשוב שאילו מישהו טרח ללמד אותי שיופי הוא לא אידאל מסחרי של שלמות, כל חיי היו נראים אחרת. למדתי לאהוב את עצמי, וזה לא בא בקלות. רק כשחפרתי עמוק פנימה גיליתי שהיופי נמצא בין השברים, יכולתי לראות כמה יפה הגוף שמאכלס את הנשמה שלי. יש לי המון תקוות עבור בתי, הגדולה בהן היא שהיא תדע שמראה חיצוני לא חשוב. אני רוצה שהיא תזכור שהטבור חסר הצורה שלי לא עושה אותי פחות יפה, ושתזכור את זה ותגן כך על יופיה".

אמא מניקה תינוק קטן (צילום: Ivette Ivens Photography facebook)
מסיטואציה של קירבה עמוקה ואינטימית לריחוק פיזי אדיר. מה דעתכן?|צילום: Ivette Ivens Photography facebook
״זה עניין שמאוד קשור לקודים חברתיים״, אומרת מדריכת ההורים הדר מירון. ״בחברות עם זיקה דתית יותר, העירום יותר בעייתי. בעולם החילוני, יכולה לנבוע העצמה נפלאה מתוך כך שלא הופכים את העירום לעניין גדול. הורה שלא מתבייש בגופו, ושבאופן כללי שומר על תקשורת פתוחה עם ילדיו גם בנושאים אחרים, יצליח במקרים רבים להתגבר על מחסומי הבושה וההתכנסות שמאפיינים את בני הנוער, ולשמור על תקשורת פתוחה שתשרת את שני הצדדים. אצל המון בנות בימינו באמת נוצרים תסביכי גוף שונים, כבר מגיל צעיר ואפשר להציל חיים בעזרת דימוי גוף בריא, שיתוף ופתיחות מול ההורים. מובן שיש ללמד את הילדים מהם הכללים לגבי עירום והתערטלות, ולשמור את העניין למקום ולזמן הנכון".

>> איך נגדל ילדים מאושרים?