או אם הוא היה גמד, או רוצח המונים? הסופר אנדרו סולומון, שגדל כהומו שהוריו התקשו לקבלו, חקר במשך עשור הורים שילדיהם אינם כמו כולם. לרגל פרסום ספרו, הוא מציג 6 משפחות מבין כ-300 שראיין. "מרבית הילדים רצו בשלב זה או אחר שיתקנו אותם ויהפכו אותם לנורמליים", הוא אומר
נטעלי גבירץ | mako | פורסם 21:20 27.01.13
אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, אבל יש מקרים בהם כן. מקרים בהם התפוח כל כך שונה מבני משפחתו, עד שהם ממש מתקשים לקבל אותו, להכיל אותו ולפעמים אף לאהוב אותו. סופר מוכר בשם אנדרו סולומון מוציא בימים אלו ספר חדש בו הוא חוקר את השאלה: כיצד הורים מתמודדים עם ילדים שונים או 'פגומים'? הספר מעורר המחלוקת מבקר את החברה הדוחקת את ילדיה הלא נורמטיביים לשוליים בעזרת סיפורים של משפחות רבות כאלה, שההתמודדות בהן שונה ומרתקת. לפנינו מעט על שישה מקרים מתוך הספר החדש הנקרא 'רחוק מהעץ':
קים ריד: משחקן פוטבול לטרנסג'נדר
מדמיינים אותה במגרש פוטבול? קים ריד|צילום: dailymail.co.ukקים ריד היתה נער אהוד בשם פול, כוכב פוטבול פופולרי וחביב הבנות. בגיל 20 היא עשתה את השינוי והפכה לאישה, וכיום היא חיה במנהטן כלסבית עם בת זוגתה זה שנים רבות. "התחלתי להתלבש כאישה כבר בגיל עשר, כשחשבתי שלא רואים אותי", מספרת קים. "כדי בכל זאת להיות כמו כולם הפכתי לכוכב פוטבול. כשלא מרגישים בנוח עם הגוף, ספורט היא דרך טובה להתמודדות".
"הרגשתי עצב גדול, אבל אחרי תקופת הסתגלות השלמתי עם זה". ריד ומשפחתה בילדותה|צילום: dailymail.co.uk
בתור פול, היתה קים גם ראש מועצת התלמידים, והנער הפופולרי ביותר בתיכון, אך רק כשעשתה את שינוי המין היתה מאושרת לראשונה. כל האושר הזה חייב היה להתרחש בנפרד מבני משפחתה, כך הרגישה, ולא ראתה איש ממכריה, כולל את אימה, במשך חמש שנים. אחרי מות דודה של קים, יצרה סוף סוף קשר עם המשפחה וסיפרה על השינוי. אמה, קרול, היתה המומה. "הרגשתי עצב גדול", מספרת האם. "אבל אחרי תקופת הסתגלות הבנתי שאני אוהבת את ילדי על החכמה, ההומור והאדם שהוא, או היא. בוודאי שהייתי מאושרת אם פול היה שמח להיות פול, אבל זה לא היה המקרה. אני שמחה שהיה לה אומץ לעשות משהו בנידון".
ונסה מיי: ילדת פלא במשטר הורי קשוח
"לא תהיי מיוחדת עבורי אם לא תנגני בכינור". נסה מיי ואמה|צילום: dailymail.co.ukאמא של הכנרית המחוננת ונסה מיי שלטה בכל צעד ושעל שלה עד גיל 21. כל שעה היתה מתוכננת, כל תספורת או הוצאה עברה דרך אמא, שהיתה גם המנהלת האישית של ילדת הפלא המבוקשת. האם אף הגתה את צילומי העטיפה הסקסיים של התקליט שהוציאה בתה בגיל 17. ונסה מיי לא הורשתה להשתמש בסכין מחשש שתחתוך את האצבע, אסור היה לה ליצור חברויות או לשחק בדברים שיסיטו את דרכה מהכינור.
"אני אוהבת אותך כבתי, אך לעולם לא תהיי מיוחדת עבורי אלא אם כן תנגני בכינור", היתה האם אומרת לבתה מקטנות. בתקווה ליחסי אם-בת תקינים יותר, מצאה לה ונסה מיי מנהל חדש בגיל 21. מאז לא דיברה איתה אמה יותר. לכבוד הספר יצר המחבר קשר עם האם, שכתבה לו: "בתי בת 30 היום, והחלק ההוא של חיי נגמר מזמן". ונסה מיי היא מיליונרית ומצליחה בכל העולם, אך אומרת: "הרגשתי מבוגרת יותר בגיל 12 מאשר היום. כאשר אני מתגעגעת לאמי או שעולה בי תקווה לקשר, אני משננת את תגובתה האחרונה ומבינה שזה לעולם לא יוכל לקרות".
קלינטון: מתפקד בזכות אהבת הוריו
"הדבר היחידי שנתנו לו זאת אהבה. את היתר הוא עשה לבד". קלינטון|צילום: dailymail.co.ukכשנולד קלינטון היה ברור שהוא גמד, והסיכויים שלו לחיות עד גיל בוגר היו קלושים. ילדים בעלי התסמונת הנדירה שלו, דיספלזיה דיאסטופית, המופיעה אחת למאה אלף לידות, לרוב לא לומדים לזחול או ללכת, וחיים במוסדות. להפתעת כולם, קלינטון החל ללכת בגיל שלוש, עבר ניתוחים רבים בעצמות ובעמוד השדרה, בילה חצי שנה בגבס של כל הגוף, והפך להיות מבוגר מתפקד. "מדובר בגמד ביוני", צוחקת אמו, שריל. "הכל אצלו שונה ושוחזר, והוא משתמש באינטליגנציה שלו במקום באיברים".
יש לקלינטון רק שתי אצבעות מתפקדות, בעזרתן הוא כותב, וההליכה שלו אינה מושלמת, אך הקשיים לא עוצרים את נחישותו לתפקד, שהתחילה בנחישות הוריו, שלא ויתרו עליו לרגע, לימדו אותו בבית, וכיום הוא הולך לקולג', ובדרכו לאוניברסיטה ללימודי פיננסים. שריל ובעלה מאוהבים בבנם. "אני מרגישה שהדבר היחידי שנתנו לו זאת אהבה. את היתר הוא עשה לבד".
דילן קלבולד: הרוצח בבית הספר קולומביין
"העולם היה טוב יותר אילו לא היה נולד, אבל לא העולם שלי". דילן קלבולד|צילום: dailymail.co.ukדילן קלבולד, יחד עם חברו אריק האריס, היו האחראים לרצח הידוע והמתועב בבית הספר קולומביין בשנת 1999, בו הרגו 12 תלמידים ומורה. קלבולד התאבד, והוריו ממשיכים לחיות באותו המקום. אביו של דילן קיבל טלפון על המקרה ומיד חשדו הוא ואשתו שבנם עשוי להיות מעורב. "בזמן שכל אמא אחרת בליטלטון התפללה שבנה בחיים, אני התפללתי שימות כדי שלא יכלא, ואז יומת במערכת המשפט", אומרת האם סו. "כל כך הרבה פעמים התחרטתי על התפילה הזו. התפללתי שיתאבד, וזה מה שהוא עשה. בתקופה ההיא התחרטתי על שהבאתי אותו לעולם, אבל כיום אני לא מתחרטת עליו ועל האהבה שנתתי לו. למרות הכאב הנורא, זה היה האושר הגדול בחיי. אני יודעת שהעולם היה טוב יותר אילו לא היה נולד, אבל לא העולם שלי".
דייויד: אז מה אם יש לו תסמונת דאון?
"הייתי שמח למצוא לו תרופה שתקל עליו". דייויד עם אחיו כריסטופר|צילום: dailymail.co.ukבתקופה שדייויד נולד להוריו, אנשי וול סטריט, עוד היה נהוג למסור ילדים שנולדו עם תסמונת דאון לחסות המדינה. קארן ותום, הוריו של דיויד, לא שקלו זאת לרגע, וכיום הוא בחור מתפקד כמעט בן 30, עם עבודה במשרה מלאה ובת זוג. "כמובן שהייתי שמח למצוא תרופה שתרפא את דייויד ותשנה אותו ברגע", אומר האב, "למרות שיש אנשים שחושבים שיש בכך משהו לא בסדר, שמפחית מאהבתי אליו כפי שהוא. הייתי שמח להקל עליו בחיים".
"אנו גדלנו מאוד כבני אדם מתוך החוויה הזאת", אומרת האם. "עבור דייויד הייתי מוצאת תרופה, אבל לא הייתי מוותרת על הדרך הזו שעברנו אני ותום כהורים. החוויות הללו עיצבו אותנו והפכו אותנו למי שאנו היום. אנו אנשים טובים וחזקים בהרבה ממה שהיינו קודם".
אנדרו סולומון, הסופר: הומוסקסואל שרצה להבין את השוני
"כשנולדתי, הומוסקסואליות נחשבה לפשע". אנדרו סולומון ובן זוגו|צילום: dailymail.co.uk"כשנולדתי, הומוסקסואליות נחשבה לפשע", מספר סולומון, כיום נשוי לבן זוג ואב לבן. "זו היתה מחלה. אמא שלי לא רצתה שאהיה הומו כי היא חשבה שיהיו אלה חיים של צער, אבל בעיקר היא לא רצתה לראות את עצמה כאם לבן הומו. מרבית הבעיה לא היתה קשור אליי בכלל. בגיל 13 קניתי מגזין פלייבוי וניסיתי להבין מה מרתיע אותי בגוף הנשי. העדפתי לעשות שיעורי בית מאשר להביט בתמונות.
"היא לא רצתה לראות את עצמה כאם לבן הומו". סולומון ואימו בילדותו|צילום: dailymail.co.uk
"בגיל 19 לקחתי את כל חסכונותיי והשקעתי בטיפול לבעלי בעיות מיניות עליו קראתי בעיתון, במסגרתו מקיימים יחסי מין עם סרוגייט ממין נקבה. בתקופה זו כבר הייתי פעיל מינית עם גברים, וה'טיפול' לא עזר. מכאן החל העניין שלי בהורים וילדים השונים באופן קיצוני זה מזה. בעשור האחרון ראיינתי למעלה מ-300 משפחות כאלה. מרבית הילדים רצו בשלב זה או אחר שיתקנו אותם ויהפכו אותם לנורמליים. הורים שמקבלים לבסוף את השוני בילדיהם מדווחים שזהו תהליך מורכב אך מעשיר".
