אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא, אומרים מאות שירים בדרכים רבות, אבל מה קורה כאשר אמא לא מעניקה את אותה אהבה מפורסמת וחד פעמית? סופרת וחוקרת פסיכולוגיה בשם פג סטריפ כתבה ספר בנושא, וגילתה שאמהות קרות ומנוכרות פוגעות בנפשן של בנותיהן פגיעות אנושות, ופעמים רבות בלתי הפיכות. בספרה ׳אמהות מרושעות׳, חקרה סטריפ את סיפוריהן ונפשן של נשים שבדיוק כמותה, זכו להעביר את שנותיהן המעצבות לצד אמהות שהן ההפך ממה שהבטיחו הסיפורים והשירים, וריכזה את הפגיעות על מנת יראו וייראו.
גולשים משתפים: הדבר הכי קשה שהוריי אמרו לי בילדות
״לא מקובל ׳לרדת׳ על האמהות שלנו, והמיתוס של האמהות מתעקש שאמהות הן אוהבות מבודד את כל אלה שלא אהבו אותם. אני לא כותבת את זה כחוקרת, מטפלת ופסיכולוגית אלא בעיקר כאחת הנשים הנפגעות. הפגיעות הללו מאוד נפוצות בציבור הזה. לפי תיאוריית ההתקשרות, התיאוריה ההתפתחותית של ג׳ון בולבי ומרי איינסוורת׳, על מנת שהילד יתפתח באופן מאוזן רגשית בעולם, עליו לפתח מערכת יחסים עם מטפל מרכזי אחד שמעניק לו אהבה ויגרום לו לחוש שהוא ראוי לאהבה ולתשומת לב. בנות לאמהות לא אוהבות, אמהות מרוחקות רגשית, מנותקות ולא עקביות, לפעמים גם אכזריות או צבועות, לומדות דברים אחרים על העולם. התלות המוחלטת של הילדה באמה לשם השרדות יוצרת התקשרות לא בטוחה, כשהילדה לא יודעת אם תקבל אמא טובה או רעה, ומלמדת אותה לא לבטוח בעולם. המטרה בשטיחת הפצעים האלה היא לא כדי להתלונן או להרים מולם ידיים ביאוש, אלא כדי לתת להם תשומת לב ומודעות. מודעות היא הצעד הראשון להחלמתה של הבת שלא קיבלה אהבה".
חוסר ביטחון
״הבת הלא אהובה לא יודעת שהיא ראוייה לאהבה או לתשומת לב. כל חייה התעלמו ממנה הרבה או שביקרו כל התנהגות שלה. הקול שבראש שלה הוא זה של אמה, שאומר לה שהיא לא חכמה, יפה, טובה, אוהבת או בעלת ערך. הקול האימהי המוטמע ממשיל לחתור תחת ההישגים והכשרונות שלה אלא אם נעשית התערבות. בנות כאלה מעידות שהן חשות כאילו הן ׳עובדות על כולם׳ וחשות פחד להיחשף כשהן מצליחות".
חוסר אמון
״׳תמיד תהיתי למה אנשים רוצים להיות חברים שלי׳, אמרה לי אישה אחת. ׳תמיד אני חושבת שיש אג׳נדה נסתרת. בטיפול גיליתי שזה קשור לאמא שלי.׳ ענייני האמון קשורים במערכת היחסים הראשונה הלא יציבה הזו, וזולגים לעולם הזוגיות והחברות. הבת שלא זכתה לאהבה זקוקה לאישרור תמידי כי היא אהובה וכי היא יכולה לבטוח באחר".
קושי להעמיד גבולות
״בנות רבות לאמהות לא אוהבות כלואות בצורך לאהבת האם וליחס ממנה, ומעידות שביחסים בוגרים הן הופכות ל׳מרצות׳, או שהן מתקשות להעמיד גבולות אחרים שמייצרים יחסים בריאים רגשית. מספר רב של בנות כאלה דיווחו על קשיים בשימור קשרים עם חברות לזמן ארוך כי לא ידעו איך לומר לא, ולא להפוך לסמרטוט רצפה מול האדם השני, או פחד לאכזב, או מצד שני רצון ליצור מערכת יחסים אינטנסיבית יותר מהצד השני״.
קושי לראות את עצמן בבירור
התחמקות כברירת מחדל
״חוסר בטחון או פחד שמים את הבת הלא אהובה במקום של מגננה וגורמים לה לא להתמודד עם דברים רבים מחשש שתיפגע. נשים אלה מתנהגות כאילו הן רוצות להיות במערכות יחסים, על פני השטח, אבל ברמה עמוקה יותר, הן מחפשות דרך להתחמק. ההתחמקות מכשילה את הנשים הללו במציאת מערכת יחסים תומכת ואוהבת באמת, מהסוג שתמיד חיפשו״.
רגישות יתר
״בת לא אהובה עשויה לסחוב עמה משקל רב מהילדות, ולהראות נטייה לתגובות לא פרופורציונליות לדברים. לפעמים הן יאמינו שמשהו שנאמר בהלצה הוא ביקורת, וכל הביטחון העצמי שלהן מתערער, בלי היכולת להבין שמי שדיבר לא התכוון לדבר. חוסר פניות מצד האם המטפלת משמעו גם חוסר יכולת בוויסות רגשות, והבנות האלה נוטות ללחשוב ולנתח דברים יותר מדי״.
החלפת האם באחרים
״אנו נוטות להמשך לדברים שאנו מכירות, אפילו אם זה גורם לנו לקושי בסוף. המוכר נוח לנו. אנשים שחוו יחסי התקשרות בטוחים יחפשו אנשים מסוג שגורם להם לחוש ביטחון, ואלה שחוו התקשרות לא בטוחה יחפשו פעמים רבות יחסים שמדמים את אלה שחוו. ״התחתנתי עם אמא שלי״, הודתה אישה אחת, ״הוא התייחס אלי באותו האופן בדיוק, באותה נדנדה של חוסר וודאות. כמו אמא שלי, הוא היה אדיש וקשוב לחילופין, איום, ביקורתי וולגרי או תומך באופן קיצוני״.
״היום בו בת מסוגלת לעמוד ולספור את הפצעים שלה הוא היום הראשון בהחלמתה״, מסכמת סטריפ. ״המסע שלה למודעות עצמית ואפשרויות מתחיל. בואו נרים כוסית להחלמה ולכל ימות המחר שיבואו!״