איור השער הקרוב של המגזין "ניו-יורקר" מוקדש להורות החדשה ומעורר דיון לבעיה מאוד מרכזית בה: הסמאטרפונים. לפי המאייר, במקום ליהנות מההצגה בה ילדיהם משתתפים, כל ההורים עם טלפונים שלופים, מצלמים כל אחד את ילדו שלו. "אני נחרד כשאני מבין שאני זוכר את יום ההולדת של בתי מצילומים", הוא מודה
נטעלי גבירץ | mako | פורסם 07:23 05.01.14
"הילדים של אדם חשובים יותר מילדי האחרים". שער המגזין|צילום: כריס וויר, צילום מסךאומרים שתמונה שווה אלף מילים. במקרה של ציורי השער של מגזין "הניו יורקר" האמריקני, פעמים רבות האיור השבועי שנבחר להתנוסס על השער מייצר שיחות ודיונים ארוכים בהרבה מכך. כך קורה גם עם האיור הראשון לשנת 2014 של המגזין הנחשב, שייצא ביום שני, 6 בינואר. האיור דן בנושא ההורות החדשה, ומציע, בצורה צבעונית ומחוייכת, שבינינו, ההורים החדשים, לבין ילדינו, חוצץ מסך מגע, ושלמעשה איבדנו את המגע הישיר ואת היכולת לחוות את הרגע 'יד ראשונה'.
"לא ברור מי יצפה בכל התיעוד הזה"
האיור, פרי יצירתו של של המאייר הנודע כריס וויר, מכונה "עכשיו כולם ביחד", ובון נראית הצגת בית ספר של ילדים קטנים שמופיעים יחד על הבמה, בעוד, בקהל, מכשירים דיגיטליים רבים נישאים באוויר ומתעדים אותם. "היה לי בראש זמן רב את הדימוי של הורים המצלמים את ילדיהם בהצגת בית ספר", אומר וויר בבלוג של הניו יורקר, שם הוא דן בבחירתו לשער. "הילדים האישיים של אדם חשובים יותר מילדי האחרים. כולם יודעים את זה. העולם מתנהל סביב העובדה הזו. סטיב ג'ובס, מעבר לכל הדברים האחרים שאנו נותנים לו עליהם קרדיט, צריך לרשום פטנט על כך שהמציא לנו תנועה שאנו עושים כשאנחנו רוצים לזכור משהו. אנו מיד מחפשים בכיס המכנסיים את המכשיר לכך. בעבר אנשים נאלצו להתאמץ ולהתרכז על מנת לזכור משהו. בעוד אבותינו נאלצו להקשיב היטב על מנת לשחזר יצירות קלאסיות, או לחפור בזיכרון על מנת לשחזר את מראה אבותיהם, לנו יש שעות ארוכות של תצלומי האוכל בבופה שהוגש באירוע האחרון".
כמו רבים מאתנו, וויר מתקשה לדעת אם הוא זוכר אירועים אמיתיים או את התמונות שצילם בהם. "אני נחרד כשאני מבין שאני זוכר את יום ההולדת של בתי מצילומים", הוא מודה. "כמה שניתן יותר מעצמנו למכשירים האלה, נלמד את המח לעבוד פחות קשה, ונחווה פחות. אני חושש כי כמה שנדע לתפעל טוב יותר את המכשירים הרגישים למגע, כך נאבד יכולות בחיים האמיתיים".
"כולנו זוכרים אירועים מתמונות, גם שני הדורות שבאו לפני העידן הנוכחי", אומרת תמר שדה, מטפלת משפחתית וזוגית, "אבל אין ספק שהדור הזה נסמך על המכשירים הדיגיטליים כדי לתעד את חייו כל הזמן. לא ברור מי ישב ויצפה בכל התיעוד הזה, ואת זה נותר רק לגלות בבוא העת. חשוב בהחלט לדעת לשים בצד את המסך לפעמים ולהיות שם במאה אחוז, כי השנים הראשונות עם הילדים באמת עוברות מאוד מהר.
"אני מציעה למשפחות שמגיעות אליי לאמץ חוקים מסויימים, כמו: אסור להשתמש במכשירים דיגיטליים בשולחן האוכל, או בשעות מסויימות, ולעשות מזה מין משחק, בו אם הילדים תופסים את ההורה עם המכשיר שלוף, הם נותנים לו עונש מצחיק, למשל. אי אפשר להתנתק מהעולם שלנו ולהוציא את המכשירים מהבית, אבל חשוב שלא להשתעבד להם, ולתת להם לנתק אותנו ממה שחשוב באמת. יש תחושה שהורים וגם ילדים היום, במקום לחוות חוויה עד הסוף, מרגישים התחלה של רגש, נעים או לא נעים, ובמקום לעבד אותו, בורחים אל המסך. תביטו בילדים היפים שלכם, ותיהנו מהאהבה שמציפה אתכם מבלי לשלוף מצלמה ולהודיע על כך לכל העולם. בהמשך תלמדו את ילדיכם לחוות רגש ולהישאר בתוכו. זה חשוב מאוד".
