"במקביל לכך, התחלנו בתהליך האבחון בשירות למען הילד, עשינו זאת עם חששות גדולים, ותוך אמונה פנימית שבסופו של דבר, לא נזדקק לכך. את התהליך ליוותה פקידת סעד, שהפכה לימים למשמעותית ביותר עבורנו, וליוותה את שני תהליכי האימוץ שעברנו. לאחר המתנה של כשנתיים וחצי, הטלפון צלצל ופקידת הסעד בישרה את מה שחיכינו לו: יש עבורנו ילד.
"בכיתי במשך יומיים. בכי מר. כואב. אהובי תמך בי. הוא הבין. ערכתי תהליך פרידה מההורות הביולוגית עליה חלמתי. הייתי חייבת לעשות זאת כדי לפתוח את לבי לקבל ילד שאינו שלי.
איך יודעים אם את מעוניינת בילד לא שלך?
"נפגשנו עם פקידת הסעד, היא סיפרה לנו על הילד המיועד, ולאחר שהסכמנו לשמוע מידע נוסף, היא הראתה לנו תמונות שלו. קשה לתאר במילים את תחושת הקונפליקט וסערת הנפש שהתחוללה בנו – עלינו לקבל את ההחלטה האם אנחנו מעוניינים בו. איך יודעים? הרי כשאישה יולדת, היא מקבלת את תינוקה כפי שהוא, אך כאן ניתנת לנו בחירה. זהו רגע משמעותי וקשה לאין ערוך. התבוננתי היטב בתמונות, הפעוט בן השנתיים התבונן בי בחזרה. ואז זה קרה, ראיתי את כל נפשו בשתי עיניו.
"החלטנו להמשיך. מספר ימים לאחר מכן ערכנו שבוע היכרות, בו נפגשנו עם בננו ע' בכל יום למספר שעות, כדי ליצור קשר ראשוני. מקץ 8 ימים בדיוק, הפכנו להורים ו-ע' חזר איתנו הביתה.
"מכל רגעי האימה שאפפו אותנו בשבועיים האלו, זה היה רגע האמת, האימה האמיתית. אנחנו בבית. עם ילד. בן שנתיים. מה עושים עכשיו? מה הוא אוכל? מה מידת הבגדים שצריך לקנות לו? מה הוא אוהב לעשות? למה הוא בוכה? איך נרגיע אותו? מוצפים בשאלות ודאגות, נעזרנו בבני משפחה קרובים ובחברים בעלי ניסיון. לשמחתנו ומזלנו, נעטפנו על ידי כל מי שסביבנו במעטפת חמה ומכילה של אהבה וחמלה.
"מיד לאחר שע' נכנס לביתנו, יצאתי לחופשת "לידה", המדינה מאפשרת חופשה להורה מאמץ לשם הסתגלות והתאקלמות. הימים הראשונים היו קשים, מצד אחד רצינו בכך מאוד, מצד שני, לוקח זמן ליצור קשר עם ילד. עם כל ילד. ברגעים קשים חלחלו בי ספקות, האם אני מתאימה לאמהות? האם הילד הזה באמת נועד להיות שלי? במקביל, החלו להיווצר סדקים בזוגיות הנפלאה שבנינו. החלו אי הסכמות, הלחצים והמתחים הוסיפו לשתיקות הארוכות ולתחושת הכעס והתסכול. נבהלנו מעצמנו. תחושת דכדוך ליוותה את הימים האלו, והרגשתי שאין לי עם מי לדבר. סביבנו בני משפחה נרגשים, כולם מברכים אותנו על הצעד האמיץ. פקידת הסעד, למרות הקשר הרגשי העמוק שנוצר, עדיין נתפסה בעיניי כגוף המפקח על התהליך, ובסופו של דבר, לא ידעתי למי לפנות.
כמו דיכאון אחרי לידה, עם הבדל אחד גדול
"רק אחרי שנים של טיפול רגשי ואימוץ של ילד נוסף, הבנתי שלמעשה חוויתי "דיכאון אחר אימוץ". הסממנים דומים כולם לדיכאון אחרי לידה, ההבדל המהותי הוא בקשר השתיקה שעוטף את הסיטואציה – תחושה פנימית חזקה של בדידות בתוך המסע הזה. לאור כל אלו, החלטנו לפנות לעזרה מקצועית והתחלנו ליווי פסיכו תרפויטי זוגי. למזלנו הרב, שנים של זוגיות ללא ילדים אפשרה לנו לבנות יסודות יציבים וחזקים העומדים בכל המשברים. עברנו גם את זה. התחזקנו והמשכנו הלאה.
"מספר חודשים לאחר האימוץ ע' חלה בשפעת חזקה, הוא קדח מחום, בכה וקרא לי לעזרה ממיטתו, חיבקתי אותו חזק חזק ותוך שהוא בוכה, גם אני בוכה. דאגתי לו כל כך. באותו רגע נוצר חיבור שאין להתירו. אני אימא שלו. הוא הבן שלי. פשוט וטבעי כל כך.
"שנתיים לאחר מכן אימצנו את בננו השני, א', תינוק בן שנה וחודשיים. התהליך היה פשוט יותר, אך גם הוא לווה בתחושות של תסכול, מתח ופחדים עמוקים. אימוץ הוא תהליך מטלטל, וכפי שאי אפשר להתכונן מראש ללידת ילד ולהשלכותיה, כך גם עם אימוץ. קשה להבין מן הצד את התמורות החלות בנפשם של ההורים המאמצים, עד שנמצאים במקומם.
"נושא האימוץ מדובר באופן חופשי וטבעי בביתנו. שני בנינו יודעים שהם מאומצים, ומכירים את סיפור חייהם. שני ילדינו הם מופלאים ומיוחדים, כל אחד בדרכו הוא. סיפור האימוץ הפרטי שלהם, הוא הסיפור המשפחתי של כולנו, הוא חי איתנו, נושם, ולעתים בועט בבטן הרכה שלנו. והימים הטובים ביותר? הם אלו שבהם איני זוכרת כלל שלא ילדתי אותם. כי הם שלי. בלבי וברחמי העקר.
דיכאון לאחר אימוץ: כ-5 אחוז מהנשים המאמצות
"דיכאון לאחר אימוץ הוא תופעה מוכרת בתחום האימוץ ומקובל לחשוב על היקף התופעה בכ-5 אחוז מהאמהות המאמצות, לעומת 15 אחוז בקרב נשים אחרי לידה", אומר לנו שלמה גולני, עו"ס קליני מטפל בת.ל.מ - רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ, אבחון והכשרה. "מדובר במשבר נפשי לא פשוט לעיכול שעובר על האם, לאחר ציפייה ארוכה ופנטזיות על הורות נפלאה ואז, לפתע, המציאות מכה. זה תהליך קשה, מתיש ומתסכל שלא תמיד יש להורה המאמץ את ההכנה המתאימה אליו, את הכוחות ואת הסבלנות. לצד האושר שבהשגת המטרה הנכספת, עולה בחדות כאב הקושי והשונות בהורות המאמצת. ההורה המאמץ חשוף לביקורת ורגישות מהסביבה ומתוכו, רגשות אשם וניסיון לא להיפגש עם החרדות והקושי המעצימים את האכזבה מעצמו, הבדידות והמצב הרגשי".
מה הם הסימפטומים של דיכאון אחרי אימוץ?
"הם מאוד דומים לדיכאון אחר לידה והם משדרים תחושת מצוקה: מצבי רוח מתחלפים, חרדה, חולשה, בכי ועצבות, אי שקט חרדה, פחד, קשיי שינה וירידה בתיאבון. תסמינים אלו מלווים יולדות או הורים מאמצים ונוטים לחלוף מעצמם לאחר מספר ימים".
ואם הם לא?
"במידה והתסמינים אינם חולפים, יש לחבר את ההורים המאמצים לליווי מקצועי שיעבוד על קבלה, נורמליזציה של הקשיים, הבנת הקשיים וקבלה הדרגתית של מצבם החדש. ככלל לילדים מאומצים קשיים רגשיים המקשים גם על היכולות הלימודיות והתפקודיות שלהם, היוצרים חוסר בטחון ודימויי עצמי נמוך ובדיקת גבולות אינסופית. כל אלו הנם אתגר גדול להורים המאמצים לגייס בתוכם את הקבלה, ההבנה, הסבלנות ולא לוותר על גבולות בתוך גישה מחבקת. פעמים רבות זקוקים ההורים המאמצים לתמיכה, הדרכה הורית וכתובת לקשיים העולים וצפים".
האם קיים סיכוי להוציא את הילד המאומץ מבית שבו האם סובלת מדיכאון?
"שאלת הוצאת ילד מהבית אינה רלוונטית לעניין האימוץ. ילד מאומץ הוא ילד חוקי לכל דבר. הוצאה או הרחקת ילד מהבית רלוונטית רק במקרה של אלימות כלפי ילד, התעללות, הזנחה קיצונית או סיכון לחייו וכל זה מחייב בתהליך בדיקה קפדנית של המצב ובדיקת אופציות נוספות לשיפור המצב על ידי פקיד סעד לחוק נוער".
*ביום ראשון הקרוב, 27.12.2015 בשעה 08:30 במועדון קיבוץ מגן, יתקיים כנס שיעסוק בהיבטים הפסיכולוגיים והרגשיים של האימוץ ביוזמת ת.ל.מ, מרכזי מומחים בפריסה ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ. לפרטים והרשמה מוקדמת: 08-9982629 או 077-3191172