בני הזוג אביבה וקית' סיגל נחטפו מביתם שבכפר עזה ב-7 באוקטובר. אביבה שוחררה בעסקת החטופים הראשונה בעוד שקית' מוחזק בשבי חמאס כבר 370 ימים. בתו, שיר, מודאגת מאוד ממה שעלול לקרות לאביה בשבי, לאור העובדה שבמוקד תשומת הלב נמצאות איראן וחיזבאללה ועסקת חטופים כרגע אינה על הפרק.
"ביום השנה בכיתי, פחדתי, לא האמנתי. 15 מחבלים נכנסו לממ"ד בבית של ההורים שלי, חטפו אותם עם פיג'מות, ירו באבא שלי, שברו לו את הצלעות - ואף אחד לא היה שם להציל אותו, אף אחד לא היה שם להגן עליו", תיארה, "שנה אחרי ועדיין אין אף אחד שמגן על אבא שלי. יש משבר אמון בין העם למקבלי ההחלטות. במשך שנה לא רק שאנחנו לא מרגישים תחושת ביטחון, אלא אנחנו לא מאמינים בהם".
"אני לא יכולה לקרוא להם מנהיגים. יש פה מנהיגות חסרת אומץ, חסרת אחריות. הם מוכיחים לנו יום אחרי יום שהם לא רואים את טובת העם אלא את טובתם האישית. אבא שלי בחר לעלות לארץ בגיל 21 מתוך אמונה שאין מקום אחר בעולם שבו יהודים ירגישו בטוחים. הוא גדל על סיפורי השואה. אבא שלי נמצא עכשיו בשואה. יש לנו מדינה, יש לנו צבא חזק, והוא עדיין שם, כאילו אנחנו 300 שנה אחורה, כאילו אנחנו מדינת עולם שלישית. אבא שלי ו-100 חטופים נוספים לא אמורים לשבת עכשיו במנהרות. הם צריכים להיות בבית. יש משפט שכולנו מכירים: 'שברת, שילמת'. שברתם? תשלמו את המחיר".
אומרים שאין עם מי לעשות עסקה.
"זה לא נכון. הייתי לפני שבועיים בארצות הברית, דיברנו עם האנשים שיושבים בשולחן המשא ומתן. זה לא נכון שסינוואר לא בקשר. יכול להיות שבימים האחרונים הוא לא העביר מסרים לקטאר, אבל אנחנו יודעים שהוא ביקש דבר אחד - וכמו שאנחנו מכירים את סינוואר שנים אחורה, כשסינוואר אומר משהו הוא מקיים. מההתחלה סינוואר אמר שאם המלחמה בעזה לא תסתיים, החטופים לא יחזרו הביתה. שתי מטרות המלחמה לא עובדות ביחד. לא יהיה גם את מיטוט חמאס וגם את החזרת החטופים. אם תמוטטו את חמאס, תמוטטו גם את אבא שלי. מחבלי חמאס שומרים על אבא שלי. אם משמידים אותם, משמידים גם את אבא שלי. הדברים האלה לא עובדים ביחד. צריך להחליט, או שמחזירים את החטופים או שממוטטים את חמאס ויחד איתו את כל החטופים - ואז איבדנו את הערכים שעליהם הוקמה המדינה הזאת".
אומרים לנו - איראן יורה עלינו, יש את מנהרות חיזבאללה, צריכים לעקור את ראש התמנון.
"מנחילים בנו פחד, מייצרים נרטיב של הפחדה במקום נרטיב של תקווה, אומץ, חזון, אסטרטגיה ומנהיגות. מנסים להפחיד אותנו כדי שנישאר בבתים ונהיה בשקט, שלא נגיד חס וחלילה מילה רעה או נוודא שהם עושים את מה שמוטל עליהם, שזה להחזיר את החטופים הביתה. איראן מאיימת עלינו, יש מנהרות חיזבאללה, תפעלו בכל הערוצים - זה לא אמור לבוא על חשבון החיים של אבא שלי והחטופים".
מה מחזיק אותך?
"אמא שלי והתקווה. היום שאמא שלי חזרה היה היום הכי מרגש בחיים שלי, אבל גם היום הכי עצוב בחיים שלי - מתוך ההבנה שאבא שלי נשאר שם לבד. אמא שלי ו-110 החטופים שחזרו בעסקה הקודמת הם ההוכחה שאפשר להחזיר אותם הביתה. סינוואר חטף את אבא שלי. הוא יכול היה לרצוח אותו באותו יום, אבל לא. הוא חטף אותו בחיים ושומר עליו בחיים כי הוא רוצה משהו בתמורה. צריך לשלם את המחיר. האנשים האלה הם הנכס האסטרטגי הכי חשוב שיש לנו, לא ציר פילדלפי, לא נצרים וגם לא הלחימה בעזה. אם הם נשארים שם, אני לא יכולה להסתכל על תושבי הצפון ולהבטיח להם שלהם זה לא יקרה".