עינב צנגאוקר הפכה בשנה האחרונה, בעל כורחה, לאחד מסמלי המחאה הבולטים ביותר להשבת החטופים. בנה, מתן צנגאוקר בן ה-24 נחטף מקיבוץ ניר עוז, בו עבד והתגורר יחד עם בת זוגו אילנה גריצ'בסקי. באותה שבת נוראה השניים התפצלו כשנמלטו מחלון הממ"ד בדירתם, ונחטפו בנפרד. אילנה שוחררה מהשבי לאחר 55 ימים.
המאבק הפך להיות תכלית חייה של עינב בשנה האחרונה. היא מפגינה בסמוך לקריה בתל אביב תחת איומים, אלימות וקללות שנכתבו עליה. היא אם חד-הורית שגידלה לבדה את שלושת ילדיה: מתן, נטלי ושני שסובלת ממחלת ניוון שרירים בעיר אופקים. בתחילת המלחמה היא כמעט ולא הופיעה בתקשורת, עד המפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוביל לשינוי פני המחאה. בריאיון כנה ל"אינטימי" עינב משתפת על המאבק להשבת בנה הבכור.
כמה השתנית בשנה הזאת?
"ברמה האימהית לא השתנתי, כזאת אני מאז שילדתי את מתן. גיליתי שיש לי כוחות שאני לא יודעת מאיפה הם מגיעים, משערת שהם מגיעים ממתן. גיליתי שאני יכולה לעמוד תחת לחץ וכל דבר שיניע אותי להחזיר את מתן הביתה, זה דבר נהדר ואני שמחה על כך".
>> לצפייה בפרק המלא של "אינטימי" ב+12
כמה את ישנה ביממה?
"מעט מאוד. העיניים שלי נעצמות לקראת שתיים-שלוש לפנות בוקר. אני מתעוררת לפני שש בבוקר".
כמה את אוכלת?
"גם מעט מאוד, אין לי תיאבון. אם אני יושבת לאכול במסעדה העיניים של שבועות מהשפע שמונח על השולחן, אבל נפשית קשה לי להנות מאוכל כמו שהייתי לפני השבעה באוקטובר".
את מכריחה את עצמך לאכול כדי להיות מספיק חזקה להתמודד?
"בוודאי. אני חייבת לשמור על הבריאות הפיזית שלי למרות נקיפות המצפון. אני יודעת שמתן שלי ככל הנראה חולק רבע פיתה יחד עם השותפים שלו לשבי. הוא סובל יחד עם כל החטופים ממחסור תזונתי נוראי, נקיפות המצפון היא גם חלק מאחד הרכיבים שמשפיעים על התיאבון שלי".
כמה את מעשנת?
"לפני השבעה באוקטובר עישנתי 10-15 סיגריות ביום. היום לצערי אני נמצאת במצב שאני מעשנת בין שלוש לארבע חפיסות סיגריות".
בשבעה באוקטובר החיים של משפחת צנגאוקר השתנו לחלוטין. שגרת החיים התהפכה לחלוטין, עינב שהתמסרה באופן מלא למאבק, החליטה להוציא את בנותיה מהמסגרות - נטלי מהצבא ושני מבית הספר. "יש בי פחד שחלילה מישהו יפגע בבנות שלי, גם אם זה רק באמירה פוגענית. שמישהו יפנה אליהן ביקורת בגלל המאבק שאני מנהלת להחזרת אחיהן", היא מסבירה.
לא חשבת שדווקא המסגרות יקלו ויחבקו אותן?
"בחודשיים-שלושה הראשונים מערכת החינוך עטפה את שני ברמה היומית. צוות בית הספר, היועצים והמורים שמרו על קשר הדוק. אבל המערכת נותנת מענה למי שבוחר להגיע לבית הספר. היום משרד החינוך מציע לי אופציה של למידה ביתית לשני, כולל מורים של משרד החינוך, אבל זו אופציה שקשה לי נוכח המאבק שאני מנהלת, אנחנו נעדרים מהבית".
הבנות כועסות שאין לך זמן להקדיש להן? או שהן מסוגלות להכיל את זה?
"אני גליתי שהבנות שלי חזקות יותר ממני וממתן יחד. הן מתפקדות באופן עצמאי, וסובלות מחסך אימהי בנוסף לחסך של אחיהן הבכור. יש לי בנות מדהימות. הן לפעמים מבקשות שנבלה יותר זמן ביחד, שנעשה מאמץ שיהיה לנו זמן".
זה נשמע לא אנושי שהן לא יכעסו עלייך ויבקשו תשומת לב.
"הן לא כועסות, אבל אני מרגישה לפעמים בהתנהלות היומיומית שלנו שאני כן חסרה להן כאמא. הן מלוות ונמצאות איתי בכל מקום, ולפעמים נאלצות להעביר ימים שלמים בלי אמא. זה מחיר שהן משלמות ואני מודעת אליו. הבנות שלי לוחמות לא פחות ממני".
עינב שגידלה לבדה את מתן ואחיותיו, היא גם זו שעומדת בחזית המאבק להשבת בנה. כעת היא משתפת שאביו, שהיה מחוץ לתמונה עד כה, חזר לתמונה בעקבות הטרגדיה המשותפת. "אני ואבא של הילדים התגרשנו כשהם היו קטנים. הם רגילים שאין דמות אבהית בבית, מי שמילא את החסר הזה הוא מתן", מספרת עינב. "מהרגע שמתן נחטף בחרתי לחבר בחזרה את ירון למשפחה, כדי שנהיה ביחד בטוב וברע, במיוחד כשהבן המשותף שלנו נחטף. ירון שונה ממני באופי, אני מקבלת, מכילה ומכבדת את זה. הוא כואב את היעדרותו של מתן והימצאותו בשבי בדרך שלו, ולוקח חלק בהעלאת המודעות".
הוא בקשר עם הבנות?
"פחות, אבל אני לא נכנסת אף פעם למערכת היחסים ביניהם. אני תמיד מעודדת שתהיה מערכת יחסים, נמנעת משיפוטיות כלפיי הבנות וירון".
אמרת שמתן תיפקד במידה מסוימת כאבא, מה זה אומר?
"הוא עשה הכל כדי לגדל את הבנות על ערכים של קבלת האחר ושוויוניות. לפעמים הוא היה לוקח את זה למקום קיצוני, ומחנך את הבנות שצריך לוותר גם על עצמן בשביל האחר. על זה הייתה לי איתו מחלוקת, אני הייתי סבורה שצריך להתעקש על מה שחשוב בעיניהן, ומתן תמיד התעקש ההפך, שצריך לוותר כדי להרגיש ביחד".
סיפרת שהוא שמר על כבודך שלא יזלזלו בך, מול הסטיגמות של אם חד-הורית ומזרחית מהפריפריה.
"אומנם לא מדברים על זה הרבה, אבל הדברים האלה קיימים. יש סטיגמה על אימהות חד-הוריות, במיוחד מזרחיות. כשהן מסיימות את פרק הנישואים ועוסקות בשליחות חייהן לגדל את הילדים לבד, יש תמיד את אמירות ברחוב: 'הנה היא מתלבשת יפה כדי למצוא פרטנר לחיים'. מתן כל כך הקפיד לשמור על כבודי בעיר אופקים".
אילנה, בת זוגו של מתן, נחטפה גם היא בשבת השחורה מביתם שבניר עוז. אך בעקבות התפצלותם של השניים, הם נחטפו בנפרד ולא פגשו אחד את השנייה בשבי. "כשהם קפצו מחלון הממ"ד של הדירה בקיבוץ ניר עוז אילנה פנתה לכיוון אחד ומתן לאחר, כתוצאה מכך כל אחד נלכד בידי שובים אחרים", הסבירה עינב. אילנה כזכור, חזרה ארצה לאחר 55 יום בשבי, וממשיכה את המאבק להשבת מתן יחד עם משפחתו.
כמה היית קרובה לבת זוגו אילנה לפניי המלחמה?
"היינו קרובות מאוד. מהרגע שהיא נכנסה לחייו של מתן והוא הציג אותה בפנינו - נוצר חיבור עמוק. הם שנתיים יחד בניר עוז".
מתי הגיע אות החיים הראשון ממתן?
"אחרי שהאישה הכי מדהימה וחזקה בעיניי, יוכבד ליפשיץ, שוחררה. היא סיפרה שב-24 שעות הראשונות למחדל של שבעה באוקטובר הם הוחזקו באותו מתחם, לפני שהפרידו ביניהם התנהל שיח בין החטופים. היא לא הכירה את מתן לפניכן, אבל היא זוכרת בחור עם שרירים, גופיה ושיער ארוך ופרוע שאמר שהוא לא תושב הקיבוץ ומאופקים, וביקש לחזור הביתה. זה בעצם אות החיים הראשון שיוכבד הביאה לנו, היא סיפרה שהוא לא נפצע ומצבו תקין, וזה היה מאוד מעודד בשעתו".
במקור את ביביסטית. אך קרה אירוע מכונן בסוף מרץ שהביא אותך לכנס מסיבת עיתונאים דרמתית, ולהגיד שתרדפי אותו כל חייו כי הוא מעדיף את השיקולים הפוליטיים על חיי בנך.
"במקור אני מאוהדיו הגדולים ביותר של בנימין נתניהו ושל מפלגת הליכוד ומחנה הימין. לאחר שנפגשתי מספר פעמים עם חברי הקבינט המצומצם וראש הממשלה, הבנתי שהמנטרה שנאמרת לנו משפחות החטופים בכל פגישה היא מנטרה חלולה שלא מפורקת לידי פעולות ממשיות. לא בהיבט הצבאי ולא במדיני, וזה צרם לי".
את לא מפחדת?
"אין לי ממה לפחד, הנורא מכל קרה לי. בני הבכור והיקר נחטף בידי ארגון טרור, בזמן שהופר החוזה הבסיסי בין האזרחים להנהגת המדינה".
כשמתן ישמע את הסיפורים הוא לא יופתע?
"אני חושבת שהוא יופתע מרמת החשיפה שאני והמשפחה הגרעינית שלו מקבלת במדינה. עצם הידיעה שכולם מכירים את מתן כאילו גדל לצד כל אזרחי המדינה, מזה הוא יופתע, אבל מהלוחמניות הוא לא יופתע".
מתי התחלת לחוש עוינות מהציבור?
"כשמתן נחטף עדיין התגוררתי בעיר אופקים, שידועה כתומכת מחנה הימין. גם אני השתייכתי לאותה מערכת תמיכה נרחבת. יאמר לזכותה של העיר אופקים שיש בה קהילה תומכת, חובקנו מאוד ושאלו אותנו איך אפשר לעזור, הייתה אמפתיה ואהדה שאי אפשר לתאר. ככל שיצאתי בביקורת כלפי מקבלי ההחלטות ובאופן ישיר כלפיי ראש הממשלה, לצערי התמיכה בנו הופסקה. כאילו סכין חתכה את החבל הדק שעוד היה ביני לבין הקהילה".
כולל איומים עלייך.
"כולל איומים, הודעות נאצה, ניסיונות לפגוע בי במרחב הציבורי כשאני מסתובבת בחוץ - אבל אני לא מפחדת. אחרי שחסמתי את כביש ארבע במטרה להעלות למודעות את סוגיית מתן ויתר החטופים. הכביש נחסם ואני עמדתי בגופי מעבר למדורה שהבערתי, נהג אמר לי: 'אם לא תזוזי אני נכנס ודורס אותך'. אנשים איבדו את צלם האנוש ומסוגלים גם לפוגע בי פיזית".
כזכור, משפחתו של מתן חוותה לא מעט אירועי אלימות קשים בהפגנות לשבתו. אחותו נחנקה ופרש דרס אותה, דחפו את בת דודתו והופעלה אלימות גם נגד בת זוגו אילנה, שנחטפה ושוחררה. "באירועים שהופעלה נגדנו אלימות מצד השוטרים הגשנו תלונות, אבל לאחר מספר שבועות קיבלנו אימייל או מכתב שהתלונה שהגשנו נסגרה מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. אני לא רואה צורך להמשיך ולרקוד את הטנגו הזה מול מח"ש", הסבירה עינב.
אם בכל זאת יש משהו חיובי - זאת הקצינה המלווה שאיתך מאותה שבת.
"כן, שמה נורית למאי והיא הקצינה המלווה שלנו. אין בנינו קשר של קצינה מלווה מול משפחה, מבחינתה מתן הוא בן לכל דבר ועניין. יש לה בת בשם עלמה, ומבחינתי יש לי ארבעה ילדים - מתן, נטלי, שני ועלמה. היא אמונה על כל היבט המודיעיני והצבאי בהקשר של מתן".
את עושה איתה סימולציות איך יראה הרגע שמתן יחזור.
"אנחנו בעיקר מנתחות על בסיס יומי ולפעמים מספר פעמים ביום, את ההיבט המודיעיני, הצבאי וההשלכות של הימצאותו של מתן בשבי. הסימולציות שעוסקות ביום שמתן יחזור קורות בתדירות נמוכה".
איך נראית סימולציה כזאת?
"אני ונורית עוסקות מי האנשים הראשונים שמתן ירצה לפגוש ברגע שהוא יחזור ארצה. יש גם סיטואציה שאנחנו חושבות איך לתווך למתן את המציאות, לאפשר לו נחיתה רכה מבלי להנחית עליו יותר מידי מידע. לא מעט חברים ושותפים מקיבוץ ניר עוז לצערנו לא בין החיים, אז אנחנו עוסקים בזה".
יש גם סימולציה של רגע הפגישה?
"בוודאי. הסימולציה אומרת שנורית תעמוד במרחק מטרים ספורים ממני, וברגע שאני אדע שמתן נמצא בארץ אני ארוץ אליו, אחבק אותו ואניח את הראש שלו על בית החזה שלי. כשאמא יולדת הדבר הראשון שמערך היולדות בבית החולים עושה זה להניח את התינוק על בית החזה של האם. זה הרגע שאני רוצה לחוות עם מתן כשהוא חוזר. בבית החולים כשהניחו את מתן על בית החזה שלי, זה החיבור הראשוני שנוצר בינינו, בין אמא לבן. לאחר מכן חשוב לרופאים לשמוע את הצליל של הבכי. אני לא רוצה לשמוע בכי, אני רוצה לשמוע 'אמא'. אני לא יכולה לצפות מתינוק בן יומו שיקרא לאמא, הבכי שלו זה החיבור. כשמתן יחזור אני רוצה שיניח את הראש על בית החזה, יגיד 'אמא' וזהו. שובו של מתן תהיה לידה מחדש".
את חוששת שלא תדעי לעולם מה עלה בגורלו של מתן?
"אין אופציה כזאת. אני מתריעה בפניה, אבל אני מסרבת לקבל אותה. אני מסרבת לקבל מצב שאזרחים, אזרחיות, חיילים וחיילות נחטפו ממדינה ריבונית - אין מצב שהם לא יחזרו, אין מצב שצבא ההגנה לישראל לא יביא את המידע ואת סגירת המעגל עבור כל משפחה שהיקרים שלה מוחזקים כרגע בשבי".
אולי קצת מוקדם לשאול, אבל נוכח הכישורים שגילית בשנה הזאת את מעלה על הדעת פוליטיקה?
"לא, אני לא יכולה לחשוב על עינב ביום של אחרי, אני מתמקדת כרגע בעינב שנלחמת ולא תפסיק להילחם על 101 החטופים והחטופות. אין עינב של אחרי, היא תיוולד כשמתן יחזור וכשאחרון החטופים ישוב הביתה".