"אמא ואבא אוהבים אתכם שווה בשווה" – זה משפט שכולנו אומרים לילדים שלנו, למרות שאנחנו יודעים שהוא לא בדיוק נכון. אמש בתכנית "סופר נני", פגשה מיכל דליות משפחה בה יש העדפה ברורה לאחד הילדים, מצב שעם יד על הלב, אנחנו מכירים גם מהמשפחות שסובבות אותנו ואולי אפילו גם מהמשפחה שלנו.
“לא נעים להודות בזה ולכן אומרים שאוהבים את כל הילדים באותה מידה", מסבירה דליות, “וזה נכון שאני אוהבת את כל הילדים, אבל קל לי יותר עם ילד אחד מאשר עם השני וזה משפיע על ההתנהגות שלי. צריך פה מודעות. זה לא שאוהבים ילד אחד יותר מהשני, זה שקל לי יותר עם אחד הילדים מאשר עם אחר. קל יותר בגלל הקצב שלו, בגלל שהוא יותר נוח. אם אני דינאמית יכול להיות שיהיה לי קשה עם ילד חנון ואם אני עדינה ושקטנה ויש לי ילד סוער - יכול להיות שיהיה לי קשה להסתדר איתו. זה מביא בעצם להתייחסות של איפה ואיפה בין הילדים".
ואת הקושי הזה, לצערנו, לא תסתיר אף הצהרה בדבר אהבה שווה לכולם. "הורה שמסתדר עם ילד אחד יותר מאחר ישתמש בטון דיבור שונה, במבט עיניים אחר והילד אליו ההורה פחות יתחבר ישמע וירגיש הכל. הוא יחשוב מהלב ויקבל את המסר הנורא של 'אוהבים אותי פחות'", מסבירה דליות את המצב מנקודת המבט של הילדים. "אם אמא פחות מסתדרת עם ילד, היא תכעס יותר, תגער יותר והוא ירגיש שהוא זוכה ליחס פחות טוב".
הילד בסדר, היחסים לא
ד"ר לזר מאירה את העניין בזווית עצובה נוספת ומסבירה שלרוב, ההעדפה של ילד אחד על אחר אינה מודעת ומוכחשת על ידי ההורה. כך, נוספת לתחושת העלבון הצורבת של הילד או הילדה המופלים, גם העובדה שההורים שלהם אומרים להם שהם מדמיינים ומבטלים את הדברים שלהם. “הורים חייבים להיות ערים לזה שהקושי עם הילדים יכול להשתנות עם הגיל, ולדעת שאם אצלם בבית עודדו ציונים גבוהים וגרמו להם להרגיש טיפשים אם לא סיפקו את הסחורה, הם עשויים להוציא את כל התסכול שלהם על ילד שבסך הכל לא מוכן לבחינת פסיכומטרי בכיתה א'”, מדגימה ד"ר לזר.
אז מה אפשר לעשות? אם אתם מבינים שאתם כלואים במצב בו אתם מעדיפים ילד אחד על אחר – מומלץ ללכת לטיפול או להדרכת הורים. דליות מסבירה שברגע שאנחנו כנים עם עצמנו ומבינים שקל לנו עם ילד אחד יותר מאשר אחר, נבין שאנחנו מתנהגים באופן לא הוגן, נסדר את היחסים עם הילד שקשה לנו איתו ונמצא דרכים להתחבר אליו. כך נוכל גם להבין מדוע אנחנו כועסים עליו יותר, מדוע קשה לנו איתו יותר – אולי הוא לא נענה לנו? אולי הוא לא משתף פעולה? ביישן או צעקן?
“כשאבין את הסיבה אבין שזה לא שהילד לא בסדר – אלא משהו ביחסים לא בסדר וארצה לתקן, להעביר לילד מסר שהוא ילד טוב ושאני אוהבת אותו", מסבירה דליות. "הוא יכול להיות צעקן אבל הוא גם נדיב ושומר על אחותו. הורים צריכים להבין שהילד לא צעקן אלא לפעמים צועק, שהוא לא ביישן אלא לפעמים מתבייש, ושאפשר ללמוד איך להתנהג. חשוב לא לשים עליו תווית ולהבין שהתנהגות אפשר לשנות".
דליות מבהירה שהתיקון שיאפשר לכם להעביר לילד מסר חיובי, מילולי ולא מילולי בדבר האהבה שלכם אליו הוא חשוב ביותר.
ואם אתם מרגישים שאתם לבד בנושא הזה, ד"ר לזר יכולה להרגיע אתכם. "זה משהו שנתקלים בו המון. זה לא שכיח כמו בגידות, אבל זה בהחלט משהו שאנחנו רואים", היא אומרת.
ובסיפור הזה יש גם נקודה של אור, והיא השינוי בתפיסה ובהבנה של הורים לילדים היום. “הורים כבר באים ושואלים אותי – איך אני יכול לעזור לילד שלי? מה אני צריך לעשות כדי לעזור לו? הציפייה כבר לא יושבת על הילד והורים היום מבינים שהפעולה, השינוי, הוא בהם", מציינת דליות.