גבר אמריקני אחד שפרטיו חסויים, יכול להיחשב בקלות לאחד האנשים הנדיבים ביותר בעולם. הוא תורם ותורם ותורם, ולא מפסיק לתרום. הבעיה היא שהדבר שהוא תורם אינו כסף, אלא זרע, ובגלל פרצה בחוק בארה"ב, יש לו כבר 150 ילדים, ועוד כמה בדרך. הסיפור, שנחשף לראשונה בניו יורק טיימס, מעלה שאלות גדולות ומעורר דיון ציבורי נרחב בנושא תרומות זרע.
כולם גרים באותו איזור
המשפחה העצומה הזאת התגלתה לאחר שסינתיה דיילי, אישה בת 48 שהשתמשה בתרומת זרע לאחר שהיא ובן זוגה לא הצליחו להרות, החליטה ליצור עבור בנה מאגר אינטרנטי של ילדים נוספים מאותו תורם. האם עשתה זאת במטרה ליצור לבנה משפחה מורחבת בסגנון מודרני, וגם כדי למנוע מקרים, שכבר קרו בעבר, של גילוי עריות בין אחים שאינם יודעים שהם כאלה.
דיילי חיפשה בארכיונים של בנק הזרע ילדים נוספים שנולדו מתרומות זרע של אותו גבר (שמזוהה על פי מספר סידורי בלבד) והוסיפה את הילדים לקבוצה מקוונת. עם הזמן גילתה דיילי שהקבוצה גדלה וגדלה, וממשיכה לגדול. כיום חברים בקבוצה 150 ילדים שהם אחים למחצה, לכולם אותו אב ביולוגי ורובם גרים באותו איזור. התברר לה גם שיש עוד כמה ילדים שלו שעושים את דרכם לאוויר העולם.
"זה מדהים כשרואים את כולם יחד", מספרת דיילי, עובדת סוציאלית מוושינגטון. "הפכנו לחברים, אנחנו נפגשים הרבה ולפעמים אנחנו והמשפחות האחרות אפילו מבלים את החופשות שלנו יחד".
"אין פיקוח ואיש לא מתייחס להמלצות"
על פי הרשויות האמריקניות, הקבוצה של דיילי היא הקבוצה הגדולה ביותר שקיימת מתורם אחד, אך אפשר למצוא לא מעט קבוצות של 50-70 ילדים של אותו תורם שמצאו אחד את השני בעזרת מספר התורם הייחודי. מובן שהצדדים הבעייתיים של התופעה מדאיגים מאוד הורים ומומחים. מעבר לבעייתיות שבגילוי עריות, ישנו גם חשש שגנים של מחלות נדירות שעלולים להיות קיימים אצל התורם, לפעמים גם באופן רצסיבי, יתפשטו כך ויעברו למאות ילדים ואז הלאה.
"בדיוק בגלל זה בתי יודעת את המספר הסידורי של התורם שלה", מספרת אם לאחת הבנות של אותו תורם פופולרי. "המרפאות מרוויחות המון כסף מאותם תורמים שכולן רוצות לרכוש את זרעם, ולכן הן לא מגבילות את כמויות השימוש. זה מצב מורכב מאוד. במדינות כמו בריטניה, שבדיה וצרפת יש הגבלה של תרומות זרע מורשות, אבל בארה"ב פשוט אין פיקוח כזה. יש רק המלצות, ומסתבר שאיש לא מתייחס אליהן".
"רק 20-40 אחוזים מהלידות באמצעות תרומת זרע מדווחות, לכן יש המון ילדים מתרומות שאיש לא יודע עליהם, ופה יש פוטנציאל גדול לבעיות", מסבירה וונדי קרמר מקימת 'הרישום לתורמים ואחים'. "אנשים שנולד להם ילד מתרומה מניחים שיהיו לו כמה אחים ואחיות, ואז הם נכנסים לאתר שלנו ורואים שיש להם לפחות 18 אחים. וזו רק ההתחלה. הקבוצות פשוט גדלות וגדלות".
"מעבר לחוק, שאני מאמינה שחייב להשתנות", ממשיכה קרמר, גם היא אם לבן מתרומת זרע. "יש פה עניין פסיכולוגי שלא מתייחסים אליו. צריך להכין את ההורים וגם את הילדים להתמודדות עם היכרות של עשרות אחים. זה לא עניין פשוט".
ומה קורה בארץ?
משרד הבריאות בישראל אינו מגביל בחוק את מספר הפעמים בהן מותר להשתמש בזרעו של אותו התורם, אלא מציג המלצות, הדומות להמלצות האמריקנית, לפיהן כל תורם יוכל לתרום את זרעו ל-25 משפחות בלבד. ביולי האחרון יצאו נהלים חדשים ומחמירים יותר על בנקי הזרע אשר מחייבים אותם לספק פרטים נרחבים יותר על התורמים מבחינת ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית שלהם. כמו כן, מקדם משרד הבריאות רישום ארצי ממוחשב של כל התורמים והלידות, שיפקח על כך שהתורמים יתרמו בבית חולים אחד בלבד.
"נושא כמות הילדים לתורם הוא נושא שנידון המון", אומר ד"ר יעקב רונן, מנהל בנק הזרע בקריובנק ישראל. "אנחנו בנק זרע פרטי והחלטנו להחמיר אף יותר מאותן המלצות של משרד הבריאות. אצלנו כל תורם יוכל לתרום זרע ל-12 משפחות בלבד. אנו לא מגבילים תרומות בתוך אותה משפחה, כי שם כל הילדים מודעים לכך שהם אחים. זוהי מדיניות חדשה שהחלה אצלנו בתחילת 2011, אבל מעולם לא התקרבנו לחמישית מהמספר שבמקרה המדובר.
"מבחינתי לפעמים זה קצת חבל, כי יש תורמים סופר איכותיים שיביאו ילדים מדהימים למשפחות שזקוקות להם ואנו נאלצים לעצור אותם. אבל אנו קשובים לרצון הציבור. בכל מקרה, אנו מחתימים את התורמים על מסמך משפטי בו הם מתחייבים שלא תרמו ולא יתרמו בבנק אחר.
"יש לעניין הזה שני פנים – בפן הרפואי, כאשר שני אחים למחצה, המכונים אחאים, מתאהבים, המפגש לא צריך להטריד, כי כיום, במסגרת בדיקות גנטיות שנהוג לערוך ניתן לעלות על הבעיות הגנטיות המוכרות למדע ולהקטין את הסיכון לרמה הזהה לזו של כל זוג השואף לילדים. אם שני ההורים באמת נשאי מחלה גנטית כלשהו הם ידעו על כך ויתמודדו עם הבעיה. הסיכוי שלהם ללדת ילדים עם בעיות שלא אותרו זהה לסיכוי של כל זוג אחר.
"בפן הרגשי, יש כאן טאבו חברתי גדול, ומי שיש לו בעיה עם כך ששני בני אדם זרים לגמרי שלא הכירו ולא גדלו כאחים נפגשים ומתאהבים, איש לא יוכל לשכנע אותו אחרת. מבחינתי, כל עוד בודקים שאין בעיה רפואית, זה פחות משמעותי. כולנו רוצים מעל לכל שיוולדו לנו ילדים בריאים, ואם בעוד עשרים וחמש שנה, אחרי צבא ושאר הפתעות החיים, הילד יתאהב באחותו למחצה שלעולם לא ידע עליה עד מועד פגישתם, אפשר לפתור את זה".