מבצע סבתא: הלוואי על כולנו אחת כזאת

"כל החברים שלי מתלהבים ממנה"

גאולה דרור , 75 עם בתה תמי לוי והנכדה קרן לוי, 24

מבט מהיר על נשות המשפחה מגלה כי האהבה לאופנה היא לגמרי בגנים. למעשה, המקום הטבעי ביותר עבור שלוש הנשים היה להצטלם בחנות בגדים אופנתית שבה הן נוהגות לבקר. "כל החברים שלי מתלהבים מהסבתא הקולית שיש לי. יש לה ראש צעיר ומגניב", אומרת בהתלהבות קרן הנכדה. "תסתכלי עליה (מצביעה על נעלי הבובה והתספורת), תראי איך היא מעודכנת אופנתית. הכי כיף להסתובב איתה בקניון, כי כשאימא לא מאשרת לי בגד מסויים, מבט אחד לסבתא והיא כבר מתרצה וקונה",  אומרת קרן וצוחקת. 

איזו השראה מעוררים בך סבא וסבתא?
"סבא שלי נפטר לפני שנים ספורות והוא היה איש מיוחד, איש 'מוסד'. חתיך ומצחיק מאוד. אחד הדברים שאזכור הוא האהבה הגדולה והכבוד ההדדי שהיו ביניהם. עד יומו האחרון סבא היה מסתכל על סבתא כאילו נפגשו לראשונה. סבתא שלי היא אישה סופר חזקה, אופטימית, לוחמנית וכמובן מעודכנת אופנתית. אני מדברת איתה ועם אמא שלי כל הזמן. הן כל עולמי".
גאולה: "קרן מעוררת בי השראה בכך שהיא יודעת לאן מועדות פניה והיא מכוונת מטרה. הדבר בולט  יותר ככל שהיא מתבגרת".

"היא האישה הכי מצחיקה בעולם"

 חנה מלר, 78 עם נכדתה סיון דקל, 26, סטודנטית למנהל עסקים

חנה מלר היא מהסבתות שרואים עליהן שכל קיומן זה להצחיק אחרים ולקחת את החיים בהומור. היא ידועה ב"אחוזת ראשונים" כסטנדאפסטית של המקום. כשהצלמת הגיעה לביתה, חנה בדיוק הייתה עסוקה בהקפצת בלינצ'סים כשסיוון הנכדה חתכה סלט פירות. "תעשי טובה, צלמי אותי בזווית, אני יוצאת יותר יפה", היא ביקשה. מלר שעסקה בעברה כגננת במשך שנים רבות, גם גידלה את נכדותיה בגן הילדים שלה, ונדמה שהקשר ההדוק נמשך כך שנים.

 איזו מערכת היחסים יש לך עם סבתא?
סיון: "כל שבת אחותי מאי ואני מגיעות לבקר אותה. אין יום שאנחנו לא מדברות לפחות פעם ביום בטלפון ומעדכנות אותה בדברים. עד  לפני שעברה לאחוזת ראשונים, גרנו ממש רחוב לידה, כך שלא הייתה לנו הזדמנות להתגעגע. סבתא תמיד מסמר הערב בכל מקום אליו אנו מגיעים. את צריכה לראות אותה מצחיקה פה את כל הדיירים". חנה עונה עם חיוך מאוזן לאוזן:  "שילמתי מספיק לדיור מוגן כדי שיתחילו להצחיק אותי".

 מה הדבר הכי טעים שסבתא מכינה?
סיון: "היא ללא ספק אמנית הממולאים. אבל אנחנו גם אוהבות את הגפילטע פיש שלה ואת החריימה בשישי שאין לו מתחרים. גם קורקובנים, עוף בתנור. בקיצור, אין על האוכל של סבתא".

 מה הבילוי המשותף המועדף עליכן?
סיון: "הצגות. היינו ממש לא מזמן ב'גברתי הנאווה'. אני הכי אוהבת לבשל איתה, לאכול ביחד ופשוט לדבר איתה. חוץ מזה שלסבתא יש חבר והיא מבלה איתו הרבה, בעיקר במסעדות". מלר מוסיפה המלצה: "היינו ב"זקן והים", וב'נאפיס', יש להם מרק רגל שחייבים לאכול".

 מה הדבר שתרצו לקחת אחת מהשנייה?
סיון: "אני מנסה לאמץ את  האופטימיות שקיימת בסבתא, את חוש ההומור והקלילות. אין כמו סבתוש בעולם!"
חנה: "אני מעריכה את כושר ההתמדה של סיון. מאז שאני מכירה אותה כילדה, כל מה שהחליטה ורצתה להגשים ולעשות, היא עשתה. לא כמוני! כשבכל יום מחדש אני מבטיחה לעצמי לקום מוקדם, לעשות ספורט ולא להתכרבל במיטה ולמשוך עוד שעה ועוד שעה ועד שאני כבר זזה חדר הכושר נסגר".

 "אני הכי אוהבת שסבתא מלטפת לי את היד"

מרטה דגן, 71,  ושלושה מנכדיה: רן, 8, אוהד, 10 מאיה, 9.

כשנכנסים לביתה של מרטה, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בדירת סטודנטים מרוהטת ומעוצבת. הריהוט השולט הוא של איקאה, הצבעים שמחים והכול מודרני להפליא. הדבר היחיד שמסגיר את הגיל הוא הסדר והארגון המופתי. מרטה דגן שימשה עד לא מזמן כעורכת דין בתחום נדל"ן מסחרי וכיום מנחת קבוצות. לא אחת שנחה על שמריה, גם לא בגיל 71.

"אני שוחה כמה בריכות ביום, מעבירה סדנאות להעצמה נשית ותקשורת בין אישית, וכל רגע שלי מנוצל לטובת עשייה כזו או אחרת. מעולם לא הייתי סבתא בשלנית. אני סבתא 'פרויקטאלית'. מסיעה, מביאה את הנכדים, שומרת עליהם אבל עושה שלל פרוייקטים אחרים. תכל'ס, אני לא גידלתי ממש את הילדים. חמותי גידלה אותם".

לפני כשנה, סבא אבי וסבתא מרטה נפרדו אבל נותרו בקשר טוב. "מערכת היחסים ביננו מצוינת, מפרגנת ומלאת אהבה" מספרת מרטה. כשסבא מגיע למרכז מביתו שבצפון, הוא לוקח את הנכדים לסרטים, מצחיק אותם ומשתולל. הילדים הסכימו פה אחד: "יש לנו סבא סבבה, וסבתא צעירה". 

"סבא הוא עמוד התווך של המשפחה"

שלמה כוכבי, 85, עם נכדו אמיר, 35

כשמתבוננים מהצד על שלמה ואמיר, מבינים מיד שמדובר בקשר מיוחד שטומן בחובו חברות עמוקה, ערכים של כבוד, אהבה, דאגה והערכה האחד כלפי השני. במהלך כל השיחה הם דואגים לקשר עין, לטפיחה על הכתף בין מילה למשפט, לחיבוק או לאחיזת ידיים .

לשלמה, מי ששימש כיו"ר נציגות אחוזת ראשונים מיום הקמתה וחבר מועצה בראשון לציון, 8 נכדים ו-13 נינים. "סבא ניהל במשך שנים את בית החולים "אסף הרופא" ואף זכה על תפקודו בפרס "קפלן"", מספר לנו הנכד אמיר, חבר מועצת העיר הוד השרון. "אני זוכר במיוחד איך כל פעם שביקרנו הוא היה עושה לנו סיור ותמיד טורח להכיר לנו את הצוות, מהפקיד הזוטר ועד לרופאה הבכירה. הוא ידע מי הם ומה הסיפור שלהם, למרות שזה היה בית חולים ענק. ממנו למדתי כמה זה חשוב להקשיב באמת לבן האדם שעומד מולך".

לשלמה ואמיר קשר מיוחד עם מכנה משותף רחב. מלבד קריירה צבאית דומה ובחירות קריירה, השניים גם חולקים מחלה ארורה. בשנים האחרונות נאלץ סבא להתמודד עם מחלתו שלו, של בנו ובנותיו, וגם עם פטירתה של אשתו האהובה, ציפורה ז"ל. "הקושי הגדול היה כשנודע לי שגם אמיר חלה בסרטן. ידעתי שאסור לי לשקוע בדיכאון ובזמן מחלתו בילינו לא מעט ביחד", אומר שלמה.

"הרבה יותר קשה לראות את אבא וסבא חולים מלהיות חולה בעצמך, והיה משהו משעשע בקבוצת התמיכה הצמודה שנוצרה בבית. ההומור השחור חגג", הוסיף אמיר על השנה הקשה בחייהם המשפחתיים, שנה אותה ניצחו ביחד.  

איזו השראה אתם שואבים האחד מהשני?
שלמה: "הוא כרגע מצטנע אבל אני אומר לך, הנכד שלי יש לו יכולות רבות. הוא ייסד את המפלגה שלו במועצת העיר לבד, עשה את הקמפיין ונבחר למועצה בלי כסף גדול כבר בגיל צעיר וכשהיה פחות מוכר. הוא פועל ברצינות ובהתנדבות כבר קדנציה שניה למען התושבים שלו מתוך אכפתיות ואהבה לעיר. הוא גם מעורב מאוד בדברים שקורים לעם היהודי בתפוצות ואפילו לא מזמן חזר ממשלחת מנהיגות צעירה בהזמנת משרד החוץ האמריקאי".
אמיר: "סבא הוא השראה עבורי מבחינת הרצינות שבה לוקח את הדברים, שיקול הדעת, החשיבה וגם מבחינת יכולת ההתאמה שלו למצב. סבא וסבתא היו זוג למופת. סבא עמוד התווך של המשפחה וסבתא הייתה המעטפת שהחזיקה את הכל ביחד. שניהם היו אנשי קריירה בעידן בו זה לא היה מקובל, כשסבתא יודעת לאזן גם את המשפחה ולקשור את הקצוות עם אהבה וחיוך ומטעמים. כשסבתא נפטרה, סבא צמח מהכאב ולגמרי נכנס גם לתפקיד שלה. אז הוא אומנם לא מבשל כמוה, אבל בזכותו אנחנו כולנו נפגשים הרבה יותר".

לפני סוף הריאיון, סבא שלמה לא היה יכול להתאפק והראה בטלפון הנייד שלו וידאו כיצד הנינה – אופיר, בתם של אמיר וזוגתו מיטל, בת השנה, מחייכת וצוהלת לפני סבא. את המפגש הם חתמו בחיבוק גדול ובהבטחה להיפגש שוב במהרה למשחק או לארוחה בשבת. 

קרדיטים:
סבים וסבתות מ"אחוזת ראשונים"
ייזום והפקה:  איטל תקשורת
צילום:  אילנית תורגמן

>> הצרה הכי גדולה של ישראל: אחוז גירושים עולה וגדל. מה עושים?