בארה"ב כבר מדובר באינפלציה: אימהות בלוגריות, מה שמכונה mommy blogging, משתלטות על כל חלקת רשת פנויה. פורטלים רציניים להורים ורשתות חברתיות כמו babycenter.com, babble.com או cafemom.com מציעים פלטפורמות להורים בלוגרים, ובלוגרים עצמאיים מנהלים קרבות על תשומת הלב של הגולש.
רק כדי לקבל המחשה עד כמה אימהות הפכו לכוח ברשת, לאחרונה מגזין בשם Scholastic Parent & Child® העניק פרס לבלוג האימהות הטוב ביותר, והזוכים נבחרו מבין עשרת אלפים מועמדויות.
בכל שנה מפורסמים דירוגים שונים של בלוגי האימהות הטובים ביותר (50 הבלוגים הטובים ביותר לשנת 2008) ומנועי חיפוש לבלוגים כמו technorati מניבים מאות תוצאות.
מדורה ועד סלמה הייק
על מה מדברות אימהות בבלוגים האלה? על כל אספקט שאפשר לחשוב עליו שקשור לאימהות וזוגיות עם ילדים, או כמו שמומחה לבלוגים אמריקאי אמר: "אם יש נושא שקשור להורות, ידברו עליו בבלוג". הן חולקות טיפים, מפתחות דיונים על מאמרים שמתפרסמים בעיתונות, סוקרות מוצרים חדשים, מביאות ציטוטים של סלבריטאיות אימהות, מחוות דעה על נושאים שנויים במחלוקת ומגיבות זו על רשימותיה של זו. ולא חסרות דוגמאות לדיונים ברשת מהתקופה האחרונה: דורה המשודרגת, השחקנית סלמה הייק שהניקה תינוק של מישהי אחרת, שינה משותפת של בנים ובנות בחדר אחד או השפעת הפרסומות על ילדים. האימהות האלה מצליחות להישאר מעודכנות, לפרסם פוסטים בבלוגים שלהן בתדירות מאוד גבוהה, ללוות את הפוסטים בתמונות וקישורים, ולעורר דיונים חוצי רשת, כל זאת בהרבה פתיחות והומור עצמי.
אחת מהבלוגריות האמריקאיות המפורסמות ביותר בנישה הזו היא הת'ר ארמסטרונג מסולט לייק סיטי בעלת הבלוג Dooce.com. ארמסטרונג מצליחה להביא בכל חודש לכ-4 מיליון כניסות לבלוג שלה, והיא אפילו עושה מזה כסף. היא כותבת בצורה מצחיקה וכנה מאוד על מה שמעסיק אותה, כולל הדיכאון לאחר הלידה ממנו סבלה, עם הכרזות כמו "אני נשואה לחנון מקסים" או אני "חיה כמו שתיין מובטל". השפה שלה בוטה ומתובלת בקללות, ובשל כך מקבלת גם המון תגובות שטנה תוקפניות, מה שלא מפריע לה להיות מושא להערצה.
איך מגמת ה-mom blogging תפסה כזו תאוצה? אנשי רשת טוענים שאימהות רבות נמצאות בבית במילא, וזו דרך טובה לנסות להביא הביתה הכנסה נוספות- חברות למוצרי תינוקות לדוגמה עשויות להתעניין במיוחד בפרסום בבלוג מצליח כזה שקהל היעד שלו הן האימהות, הן זקוקות במיוחד לאינטראקציה החברתית שנוצרת בבלוגספירה, והן מדברות על נושאים יומיומיים שכולם יכולים להזדהות איתם כמו בית, משפחה וחיי נישואים.
ומה קורה אצלנו?
ובארץ? לא בטוח שאנחנו שותפים לאותה הפריחה. בעוד פורומים של הורות נוטים להיות הפעילים ביותר ברשת בישראל, בלוגים פופולאריים בנושאי הורות או אימהות, קצת יותר קשה לאתר.
אחת מהבלוגריות הבודדות שמצליחות לתחזק בלוג ראוי היא חלי גורסוי, כותבת הבלוג "להיות אמא". חלי מצהירה שהיא כותבת על ההסתגלות שלה לאימהות ומביאה את נקודת המבט שלה כאמא צעירה. היא כותבת גם מניסיונה כאם לפעוט בן שנה וארבעה חודשים, וגם נוהגת לרכז מידע רלוונטי לאימהות כמו עצות לאמא הטרייה או סקר עגלות מפורט. "היה לי בלוג בתקופה שהייתי בשמירת הריון, אז חיפשתי מקום לפרוק דברים", היא מספרת. "ואחרי הלידה ניסיתי למנף את זה ולהפוך את הבלוג למשהו יותר רחב. בעלי בנה עבורי פלטפורמה של בלוג והתחלתי לכתוב. בהדרגה אני מעשירה את התוכן בעצות ששימשו אותי כאמא וגם כאישה בהריון".
לדבריה, הבלוג מספק פינה פרטית, ומשמש מעין ריפוי בעיסוק עבורה. היא מודה שהיא מקבלת המון תגובות חיוביות מאימהות ששמחו לשמוע שהן לא לבד במצוקות שלהן. את הבלוג היא כותבת בערב כשהילד כבר במיטה. "זה מקום של פורקן, וגם בית לאימהות - כדי שיוכלו למצוא מידע ולרכז את כל מה שהן צריכות, כולל כל מיני טיפים יעילים, דברים שבעבר הגעתי אליהם אחרי שעות של חיפושים".
לטענתה יתכן שמגמת הבלוגינג של אימהות פחות מפותחת בארץ כי ישנה פחות מודעות טכנולוגית.
גורסוי: "עם הזמן אנשים מתחילים לגלות את הבלוגים ולכתוב, אבל לא הרבה מעדכנים על בסיס יומיומי. ייתכן שמדובר בחוסר זמן ואולי בחוסר בידע טכני – איך לבנות לעצמך בלוג ולהתעסק בזה. אני מאמינה שעם השנים זה משהו שכן יתפתח יותר".
אריאלה רביב, מהבלוג הפופולרי "לשאוף לנשוף", היא בלוגרית ותיקה, שנהגה בעבר לכתוב בתדירות גבוהה על מצוקות קיומיות כמו בדידות, זוגיות ודיכאון, ומאז שנולדה בתה טליה, כותבת בעיקר על נושאים שמעסיקים אותה כאמא. "באופן טבעי הבלוג אכן זרם יותר לכיוון האמהות", היא אומרת, "וגם הקהל השתנה. לא הייתה ירידה בכמות הצפיות, אבל זה קהל אחר, יש יותר אימהות שקוראות אותי".
רביב כותבת גם היא בעיקר בשעות הערב, ומודה שהיא כבר מספקת לקוראים שלה פחות פוסטים. "יכולים לעבור שבועות שלמים בלי שאכתוב משהו", היא אומרת. "צריך גם זמן נפשי ולא תמיד יש את זה. יש ילדה אמיתית שצריכה אותי ושאני יותר נהנית להיות איתה. אני גם הרבה יותר מתונה במה שאני כותבת, הרבה פחות קיצונית, פחות רבה עם אנשים באופן כללי".
על המחסור המובחן בבלוגים בנושאי הורות בארץ היא אומרת: "בארץ בלוגים אישיים הם יותר בלוגי פרגון, בלוגים של 'אני אספר לכם משהו ואתם תגידו לי שזה מהמם ונהדר', ולא מתפתחים יותר מדי דיונים בתגובות. גם אני עצמי לא קוראת בלוגים שמתעסקים באימהות יותר מאשר בעבר, אלא בלוגים שאני קוראת כבר שנים".
ולא נשכח את הפורומים
"בארץ בתחום האימהות הפורומים יותר חזקים", אומרת ריקי כהן, יועצת עצמאית לניהול אתרי מדיה חברתית ובעלת הבלוג " קורות האם האובדת" שמתארח באתר רשימות. "בבלוג אתה כבר צריך להזדהות, זה דורש יותר תחזוקה ויותר השקעה. ואם הבלוג לא מקבל דחיפה מאתר רציני, זה מאוד קשה לקבל חשיפה ולבסס קהילה. בארץ גם אין סיכוי לעשות כסף מבלוג".
את הבלוג שלה, אותו היא מכנה "חלון האוורור שלי לרגעי השפל הקטנים והגדולים של ההורות", היא פתחה כשנה אחרי לידת בנה הבכור, היום בן שבע וחצי. "רציתי לכתוב על דברים שהטרידו אותי בקשר לרגשות האמביוולנטיים שיש לי בקשר לאימהות", היא מספרת. "חשתי שאני לא מצליחה לראות את האימהות באור אידיאלי כמו אחרות, ורציתי לחלוק את הרגעים הקטנים והלא סימפטיים בהתמודדות היומיומית שלי. לאט לאט התחלתי לראות שיש עוד אימהות שמרגישות כמוני, וגם אבות, ושאני לא לבד בעניין ושהקושי מוכר ומשותף".
כהן גם כתבה טור ב-ynet בשם "שקרים של הורים", שם כתבה בעוז על נושאים שלא תמיד מדברים עליהם. כהן: "קיבלתי הרבה תגובות מרושעות, בין השאר היו כאלה שקראו לקחת לי את הילדים, רק בגלל שכתבתי כמה קשה להיות אמא, ושזה לא בהכרח פסגת האושר. זה היה כרוך בניפוץ הרבה מיתוסים".
כהן טוענת שבבלוג שלה היא דווקא מוצאת שמתנהל דיון מאוד אינטליגנטי בנושאי הורות ואימהות. היא צופה שמגמת הבלוגינג האימהית תלך ותתחזק. "עם הזמן יהיו בלוגים נוספים של אמהות", היא בטוחה. "כבר עכשיו אני רואה שחלק מהבלוגריות מחליפות ביניהן קישורים. יום אחד עוד תהיה כאן קהילת בלוגריות אמיתית".