אומרים שלתאומים יש קשר יחד במינו, שאיש פרט להם לעולם לא יוכל באמת להבין או לחוות. הדבר נכון פי כמה כאשר מדובר בתאומים זהים, אשר חולקים, מעבר לכל השאר, גם את כל המידע הגנטי. דוגמה ומופת לכך הן פלורנס דייויס וגלניס תומס, תאומות זהות שמעולם לא נפרדו דרכיהן, וחוגגות עכשיו יום הולדת מיוחד. השתיים הגיעו לגיל 103 וקיבלו את תואר התאומות הזהות המבוגרות בעולם.
כל צוות בית האבות, יחד עם בני משפחתן הענפה של התאומות, הגיע על מנת לחגוג עמן את יום ההולדת המרשים ולהעניק להן את התואר החדש. "פלורנס וגלניס הגיעו להישג מדהים באמת", אמר מנהל בית האבות ג'ון רוברטס. "זה נפלא לראות אותן חוגגות את הרגע הזה יחד, עם כל המשפחה והחברים שלהן. אנו מאושרים להיות חלק מזה. זה היה יום מיוחד מאוד עבור כולנו, וצוות המטבח שלנו יצא מגדרו כדי להכין מאכלים נפלאים לכל החוגגים. אנו מברכים אותן מעומק הלב על ההישג הזה".
האלבום המשפחתי של השתיים מתפוצץ מזכרונות של 103 שנים של יחד. "הן תמיד חיו חיים פשוטים מאוד. אף אחת מהן לא למדה לנהוג", מספרת גוונדה סטייסי, בתה בת ה65 של גלניס. "הן מעולם לא טסו לחו"ל, ותמיד היו הכי מאושרות כשבילו יחד. סבא שלי היה כורה פחם, ובעל ידי זהב. הוא היה מכין צעצועים לילדים בעצמו. אמא שלהן היתה תופרת את הבגדים. כל חיי החברה של המשפחה סבבו את הכנסיה והקהילה. בימים ההם היה צורך לפתח את הסביבה הקרובה, כי התניידות היתה עניין מסובך. אמא שלי זוכרת את האוטובוס הראשון שהגיע לאברטרידוור. זה היה אירוע ענק. הן תמיד התגעגעו לתקופה בה גדלו, אז כולם היו מרוצים יותר ממה שיש להם ולא הרגישו צורך לנוע כל הזמן".
התאומות עבדו בניקיון בתי עשירים, והיו דתיות מאוד. בשנת 1932 עזבה גלניס את הבית ונישאה לכורה פחם אשר נפטר בגיל 67. בני הזוג, שהבינו שאין ביכולתם להביא ילדים משלהם, אימצו את גוונדה, וזו הביאה להם שלושה ילדים, תשעה נכדים ונין אחד, בינתיים. גלניס נישאה שנית בגיל 60. פלורנס נישאה שנתיים אחרי אחותה, לבעל שנפטר כשהיה בן 48 בלבד. בני הזוג הביאו שלושה ילדים, וגם לפלורנס תשעה נכדים ו-12 נינים. פלורנס מעולם לא נישאה שנית.
"כשאמי ודודה פלו עזבו את הבית הן התגעגעו אחת אל השניה באופן בלתי נסבל", מספרת הבת גוונדה. "עד שאמי עזבה את הבית הן חלקו חדר אחד. כשעזבה, דודה פלו מיד קנתה בית בצמוד לאחותה. הן תמיד גידלו את המשפחות יחד, היו להן חיי חברה משותפים, עשו קניות יחד ובישלו יחד". כעת, על אף שפיזית מצבן מצוין, בריאותן המנטלית של השתיים מדרדרת, הן סובלות מדמנציה, ולכן עברו לפני כמה שנים לחיות בבית האבות. "עד גיל תשעים וחמש הן עוד היו עצמאיות לגמרי, נוסעות באוטובוסים וקונות תלבושות תואמות, מתגנדרות יחד. אנחנו תמיד חיינו בשני הבתים גם יחד. היינו משפחה אחת גדולה ומאושרת. הבריאות המנטלית שלהן מדרדרת כל הזמן, ויש ימים בהם הן כבר לא זוכרות את בני המשפחה, אבל תמיד מבקשות אחת את השניה. הקשר ביניהן הוא לנצח".
עוד במשפחה:
>> אחים בדם: מה עושים כשהילדים רבים כל הזמן?
>> אלון שליו נעשה אלמן +3 בגיל 35
>> 10 סימנים שהילד שלכם מפונק