על אף הקידמה, שוויון הזכויות, חופשת לידה לגברים ושלל חוקים שמבקשים לייצר איזון בין גברים ונשים, לעשות ילדים או לעשות קריירה זו שאלה שרבות עדיין מתחבטות בה. איך שלא תסובבו את זה, אנחנו עדיין חיים בתקופה שקשה מאוד לשלב בין השניים מבלי שמישהו או משהו ייפול בין הכסאות וישלם את המחיר. הנשים הבאות מבינות שיש מחיר, והוא לא פעם מגיע גם על חשבון הילדים, אבל הן גם מבינות שצריך להסתכל על התמונה הכללית: על הסיפוק העצמי, על המודל לחיקוי ועל המציאות. ואיפה המצפון? ובכן, אצל רובן הוא נשאר מאחור ולא מזמזמם להם באוזן כמו זבוב טורדני וחסר תועלת. איך עושים את זה? ביקשנו לבדוק.
"זו האמא שיש להם וזו אני, לטוב ולרע"
ליאל אבן זהר, בת 47, נשואה + 4 (13,15,17,21), בעלים של משרד עו"ד בתל אביב, מנכ"לית עמותת כ"ן-כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל. מרצה, כותבת, ומכהנת כדירקטורית בחברות וכחברת ועדים מנהלים בעמותות. הייתה מועמדת לראשות עיריית ראשון לציון ומכהנת כחברת מועצה בעיר.
איך נראה יום בחייך?
"היום שלי מתחיל כל בוקר בשעה שש בבוקר ומסתיים בסביבות 21:00- 22:00. שעות הבוקר מוקדשות למשרד ולעמותה, ושעות אחה"צ והערב להרצאות, לכתיבה ולמועצה, כמו גם ישיבות ועדות, ישיבות מועצה, אירועים עירוניים וכו'. במהלך השבוע יום אחד מוקדש כולו למועצת העירייה".
ואיפה הילדים נכנסים לתמונה?
"בין לבין. האמת שבמהלך ימי השבוע, אני רואה אותם רק כמה דקות ביום. אבל בסופי שבוע אני מאוד משתדלת להיות בעיקר עם המשפחה. אנחנו תמיד אוכלים יחד ארוחת ערב משפחתית בשישי, מבלים יחד בשבת עם משפחה וחברים או בבית. כשהם היו קטנים היינו גם יוצאים לטיולי משפחות, אבל היום, כשהם מתבגרים, אין שום סיכוי להוציא אותם מהבית בשבת בבוקר".
מי נמצא עם הילדים ברוב שעות היום?
"מאז שהם קטנים יש לי בבית מישהי שמקבלת אותם אחרי בית הספר ומכינה להם ארוחת צהריים. היום הם גדולים, וזו כמובן לא בעיה שיישארו לבד. כשהם היו קטנים הייתי עושה סבב תורנויות של הסבים ושלנו, וכך הסתדרנו".
הילדים מבקשים ממך לפנות זמן עבורם?
"לעתים רחוקות. הם רגילים שלאמא אין זמן, אבל בהחלט חשוב לי מאוד להיות נוכחת בחיים שלהם, לצערי זה לא תמיד יוצא. כשיש ארבעה ילדים ולכל אחד מהם יש טקס סיום וערב כיתה וערב גיבוש וקונצרטים וכולי, וכל אלה לרוב מתרכזים על אותו שבוע של סוף שנה, נוצרות כפילויות, והאיש שלי ואני חולקים - הוא הולך לחלק, ואני לחלק, ואם אפשר, אז כמובן שנינו מגיעים. אפילו כשהגדול היה בקורסים בצבא חלקנו בינינו את הטקסים ומפגשי ההורים. לגבי אספות הורים - מאז שהחזקתי את תיק החינוך בעיר, האיש שלי הולך לרובן, פשוט כי לא רציתי שיהיה למורות לא נוח בגללי".
מה המחיר האישי שאת משלמת?
"זמן אישי מוגבל ותחושה קבועה של חוסר הספק. אין רוגע. חסר לי זמן אישי לתחביבים וליצירה, לעשיית עוד דברים שמדי פעם אני חולמת עליהם ודוחה אותם לזמנים רגועים יותר, כמו יותר ספורט ותרבות"
בגדול, היית אומרת שאת אמא מיוסרת או מאושרת?
"שילוב. אני מלאת רגשות אשם כבר שנים אבל נהנית מאוד מכל מה שאני עושה ושלמה עם ריבוי המטלות. אני לא חושבת שאני באמת יכולה לפצות את הילדים על חוסר הזמן שלי איתם, אבל גם לא בטוחה שצריך לפצות אותם. אני אוהבת את ילדיי והם חלק מרכזי בחיי, אני מקדישה להם את רוב הזמן הפנוי והמועט שיש לי. בכל מקרה, זו האמא שיש להם וזו אני, לטוב ולרע. היו לי כמה שנים של זמינות לילדים ומשרה שמסתיימת בארבע אחה"צ כשהילדים היו קטנים מאוד והייתי שכירה במשרד עורכי דין. אז הפניתי את האנרגיות העודפות שלי ללימודים ולצבירת תארים נוספים. אבל לא הייתי מספיק מאושרת מהשהות בבית. אני סבורה שאושר אישי תלוי מאוד בתחושה שאנו מגשימים את עצמנו ופועלים לפי תכלית חיינו; כך אני עושה בשנים האחרונות, ולמרות המחירים - אני שלמה עם כל מה שאני עושה".
איך מגיבה הסביבה?
"שילוב של הערכה והנדת ראש. המשפחה המצומצמת פחות מרוצה מהסידור הזה. הם היו רוצים לראות אותי יותר פחות עמוסה. יותר פנויה אליהם. אבל אני מודה שאני מכורה לריגוש שבעשייה ובפעילות, ובפרט בתחום הציבורי והחברתי".
"לא מרגישה שמשלמת מחיר, מרגישה בת מזל"
נתנאלה פניגר, בת 40, מסעדנית, נשואה + 4 (13,11,6,2), מנהלת בית קפה מסעדה "ציונה" בנס ציונה
איך נראה יום בחייך: "מתעוררת בשבע, מארגנת את הילדים, מפזרת במסגרות ומגיעה לציונה. שותה קפה (חייבת) ומתחילה בפגישות עבודה, עוזרת בסרוויס, עובדת עם הלקוחות והזמנות. בשעה ארבע אני אוספת את הילדים, מסיעה אותם לחוגים, עושה איתם שיעורי בית ובשעה 20:30 חוזרת למסעדה עד 23:00 (כארבע פעמים בשבוע בערבים)".
היית מסוגלת לעבוד בעבודה אחרת שמסתיימת בארבע?
"עשיתי את זה בתקופות אחרות בחיי והיה לי כיף, אבל עכשיו אני בתקופה שזה מאוד מתאים לי ככה. אני לא מרגישה שאני משלמת מחיר על זה. להיפך, מרגישה מאוד בת מזל. הילדים והמשפחה תמיד היו ויהיו מעל כל דבר אחר בחיי. אני אוהבת להיות נוכחת בחיים שלהם, אני מגדירה את עצמי אמא מאוד פעילה במסגרות שלהם, ותמיד מחפשת איך ואיפה לתרום ולהיות חלק. אני מרגישה שהם לגמרי מבינים כשאני צריכה להיות בעבודה, גם אם בזמנים יותר לחוצים, כשאני פחות בבית. אני מאמינה שאם רוצים - יש זמן להכול. צריך רק לדעת לארגן את הזמן כראוי ולהאציל סמכויות. אני מגיעה כמעט לכל משחקי הכדורסל (שניים בשבוע!) לאסיפות הורים, לשיחות עם מורים, להצגות, ואפילו פעילה בחלק מוועדי הכיתה ובית הספר".
איך אתם מבלים זמן משפחתי בסופי שבוע?
"יש סופי שבוע שאני עובדת ואז הם עם אבא, ויש סופי שבוע שמוקדשים לגמרי למשפחה, ואז אני לגמרי איתם. מטיילים, מבקרים משפחה או סתם מתבטלים בבית".
אז אפשר להסיק שאת אמא לא ממש מיוסרת, נכון?
"אני לגמרי אמא מאושרת. אני מודעת לכך שזה לא מובן מאליו להצליח לשלב, וזה גם לא תמיד היה כך. לוקח זמן להבין איך עושים את זה נכון (לי ולמשפחה שלי כמובן). אחד הדברים שגיבשנו עם השנים זה לקחת חופשות משפחתיות פעם בכמה חודשים, וכשאני איתם, אני משתדלת להיות מאוד נוכחת, בלי טלפונים וענייני עבודה".
"אין בי חרטות ובעיקר שמחה בחלקי"
עפרה שמעוני, 36, נשואה + 4 ילדים (16,14,10,2), מנכ"ל ובעלים של קבוצת עפרה שמעוני בע"מ- פרסום, מגזינים ואירועים.
איך נראה יום בחייך?
"אני מתעוררת בשבע בבוקר, מכינה את הילדים לבית הספר והגן. בוחרת עם הבנות את הבגדים ואין סיכוי שהקטנה תוותר על התסרוקת היומית. הבנים שלי, לעומת זאת, פחות דואגים לסטייל, אלא יותר למה שיהיה בתוך הסנדביץ' שלהם, כל אחד בהתאם למה שהוא אוהב. אחרי שסיימנו את כל ההכנות, בעלי מפזר אותם במסגרות השונות ואני ניגשת לתכנן לעצמי את היום: הכול מתחיל בנס קפה ומעבר על העיתונים כדי להתעדכן בחדשות. לאחר מכן אני נערכת לפגישות; מעבר על מצגות, נקודות חשובות לפגישה וחלוקת העבודה במשרד. בעלי מחזיר את הילדים מהמסגרות וגם מביא אותם לחוגים. בכלל, לכל אורך הקריירה שלי, בעלי עמד לצדי ותמך ועזר עם הילדים. העובדה שהוא רב בישיבה אפשרה לו להיות עם הילדים בשעות הצהריים ואחר הצהריים, כך שהשלמנו האחד את השנייה בצורה מושלמת.
אני חוזרת בשעה 18:00, ואנחנו מעבירים את שעות הערב בארוחה משפחתית. במידה ויש ימים לחוצים במשרד אני נאלצת לחזור בשעות הערב המאוחרות כשהם ישנים".
הילדים מבקשים ממך לפנות להם זמן?
"הילדים כבר גדולים, ככה שהם מבינים שאת זמן האיכות בעיקר נבלה בסוף השבוע, בשעות הערב ובחופשות משפחתיות. אנחנו תמיד דואגים בחופשות הקיץ של הילדים לצאת לחו"ל כולם יחד ולהתנתק מהשגרה על מנת למקסם את הזמן המשפחתי יחד. הבת הקטנה שלי בעיקר רוצה שאהיה יותר מאחיה הגדולים, ואני דואגת לפנות זמן ייחודי רק לשתינו. מה שכן, אני דואגת שלא לפספס אסיפות הורים, או מסיבות וטקסים במוסדות החינוך של הילדים. לילדים הקטנים יותר, אני מקפידה לחגוג ימי הולדת גם במוסדות החינוך ובכלל לכל ילדיי, אנו דואגים לקיים מסיבת יום הולדת משפחתית וכיפית".
איך מגיבה הסביבה?
"הסביבה מאוד מפרגנת. העובדה שהגעתי ממסגרת חרדית ואני שואפת לגשר בין החילונים לחרדים באמצעות הפעילות שלי התקבלה באהדה רבה בקרב המגזר, ובכלל בקרב הציבור הרחב. אני מאמינה שבאמצעות הגישור הזה נצליח להפיק דברים גדולים ומוצלחים".
היית מסוגלת להישאר בבית עם הילדים ולעבוד במשרה "רגילה"?
"מצד אחד הייתי מאוד רוצה להישאר עם הילדים ולבלות איתם, אבל מצד שני העסק שלי רק ממשיך לגדול ולצמוח כך שאני דוגלת בדרך האמצע. אני באמת מאמינה שזה אפשרי להיות גם אשת קריירה וגם אימא מסורה לילדיי. בסופו של דבר הכל זה עניין של איזון, רצון והחוכמה הגדולה היא לדעת לשלב בין השניים בצורה אופטימלית".
מיוסרת או מאושרת?
"לגמרי מאושרת. אין בי חרטות ובעיקר שמחה בחלקי".