ישראל מורכבת מפסיפס מעניין של אנשים. חלומם הגדול של רבים מהם הוא להקים משפחה. איך נראות אותן משפחות? מתי הן מתעוררות בבוקר, מתי הן אוכלות ארוחת ערב, מהם הרגעים שגורמים להיות הכי מאושרים, היכן הן נופשות ועל מה בני המשפחה רבים הכי הרבה?
לכבוד יום המשפחה 2012 שלפנו 6 משפחות שמגיעות מרקע שונה, נכנסנו לחייהן ושאלנו אותן 10 שאלות. מה אתם הייתם עונים?
משפחת פצ'ו: "מנסים לבלות יחד, אבל זה כמעט בלתי אפשרי"
מי אנחנו? שרון ואבי, נשואים 15 שנים, גרים בהוד השרון. יש לנו שלושה ילדים: יונתן (12 וחצי), דן (9), דור (4), וכלבה, אמי, בת 7. אבי וטרינר ושרון מעצבת פנים.
איך היום שלנו נראה? אנחנו קמים בשעה חמש ועשרים, מארגנים ומתארגנים. שרון חוזרת הביתה לקראת הצהריים בכדי לאסוף את הילדים ולהיות איתם. ארוחת הערב היא בלי אבי שמגיע מהעבודה בסביבות תשע וחצי. שרון הולכת לישון בשעה עשר וחצי, אבי ב-11.
איך אנחנו מבלים? שרון: אני נמצאת עם הילדים בשעות אחר הצהריים ואנחנו יוצאים לבלות קצת ומטיילים. אני ואבי רוצים לצאת פעם בכמה זמן לסרט ביחד, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. לטיולים בחו"ל כמעט ולא יצאנו ביחד כל המשפחה. ניסינו השנה, נסענו לתאילנד והיה מאוד כיף. מקווים שניסע עוד פעם.
איך האווירה בבית? מאוד נעימה, אין אצלנו אווירה של לחץ. גם המריבות אצלנו לא רציניות. הילדים הגדולים מסתדרים ביניהם ומשחקים יפה יחד. כשיש ריבים זה לרוב על המחשב - מי זוכה להשתמש במחשב המהיר.
הפינה האהובה בבית: פינת המחשבים. זו פינה שנמצאת ליד המטבח, במקום פינת אוכל. לכל ילד יש שם מחשב משלו ואנחנו רואים את כולם ויכולים לפקוח עין.
מי הדמות הסמכותית? שנינו סמכותיים ושנינו מפנקים. כששרון לא בבית אבי הוא הסמכותי ולהיפך.
רגע של משבר: לא היה לנו משבר גדול.
רגע של אושר: הנסיעה לתאילנד. בילינו יחד כל המשפחה בקוטאו והיה מדהים. נסענו לשם כדי לחגוג את יום ההולדת ה-40 של שרון.
מהי המשפחה האידיאלית? אנחנו.
מה נאחל לעצמנו? בריאות, בריאות, בריאות ואושר. אה, וגם הרבה יותר חופשות משותפות, זה חסר לנו.
משפחת ילוז: "הוא מכין את הכריכים, היא אחראית על הגבולות"
מי אנחנו? אבי ואילנית, נשואים 12 שנים, גרים במושב צור משה. יש לנו ארבעה ילדים: זוהר (11), מאור (9), נויה (4 וחצי) והדר (שנה וחצי). אנחנו מנהלים עסק משותף של ייבוא רהיטים מהמזרח בשם "לוז דיזיין". אבי מנהל את העסק כולו, ואילנית, עו"ד במקצועה, מנהלת את הייבוא.
איך היום שלנו נראה? ההשכמה אצלנו היא בשבע בבוקר. שני הילדים הגדולים מוכנים כבר בשבע וחצי להסעה של בית הספר, וברבע לשמונה אנחנו מכינים את שאר הילדים. אבי אחראי על הכנת הכריכים, ואילנית מזרזת ומארגנת את הילדים. הם הולכים לגנים ואנחנו עוצרים לרגע, שותים קפה ויוצאים לעבודה. אילנית חוזרת כבר בצהריים הביתה, הגדולים מגיעים בשלוש. את הקטנים אנחנו אוספים בחמש הביתה או מפזרים אותם לחוגים ולחברים. בשבע וחצי אנחנו אוכלים ארוחת ערב, לצערנו לא כולנו יחד, כי כל פעם אחד מאיתנו נמצא בעסק. את היום אנחנו מסיימים מוקדם והולכים לישון בסביבות שמונה וחצי.
איך אנחנו מבלים? אנחנו מאוד אוהבים לבלות ומטיילים המון בארץ. כמעט בכל סוף שבוע אנחנו במקום אחר. לנפוש בחו"ל עם ארבעה ילדים זה קשה, אז אנחנו מתפצלים. חוץ מזה יש לנו בקתות ליד הכינרת שאנחנו משכירים, אז יוצא לנו להיות שם מדי פעם בסופי שבוע.
איך האווירה בבית? די רגועה, אבל היינו רוצים לשבת יותר יחד כל המשפחה. זה חסר לילדים.
הפינה האהובה בבית: הסלון הוא מרכז הבית, הפינה הכי אהובה על כולם. כשכולנו בבית אנחנו מעדיפים להיות ביחד ושהילדים לא יסתגרו בחדר עם המחשב או משחקים אחרים.
מי הדמות הסמכותית? אילנית היא הקשוחה בבית, ואבי המפנק. הוא אחראי על המטבח ועל הקניות בסופר, אילנית על הגבולות.
רגע של משבר: אילנית שברה השנה את הברך וזה הכניס אותנו לתקופה לא פשוטה בת חצי שנה שבה קיבלנו המון עזרה.
רגע של אושר: אבי: לא מזמן חזרתי מחו"ל לאחר כמעט חודש שלא הייתי בארץ, הילדים התגעגעו אליי, קישטו בשבילי את הבית וזה כל כך ריגש אותי.
מהי המשפחה האידיאלית? אבי: אני יכול לומר מה אידיאלי מבחינתי. הייתי מאוד שמח אם לא הייתי עובד בימי שישי או חוזר הביתה פעם בשבוע אחרי חצי יום עבודה. אני חושב שזה היה עושה טוב למשפחה.
מהן השאיפות שלנו? אבי: היום אני בן 46, ובגיל 50 הייתי רוצה להוריד הילוך ולהיות יותר עם המשפחה. זה מה שאני מאחל למשפחה שלי.
משפחת ובר: "אין טלוויזיה בבית, אבל הטבע מסביב מפצה"
מי אנחנו? רן ואלונה, נשואים 8 שנים, גרים במבוא חורון, יישוב קהילתי ליד מודיעין. יש לנו ארבעה ילדים: שמואל (6 וחצי), אילה (5), משה (3) ונתן צבי (חצי שנה).
איך היום שלנו נראה? רן קם ראשון בשעה חמש וחצי כדי להספיק למניין בבית הכנסת. אלונה מתעוררת עם הילדים בשש וחצי, ובשבע הם כבר מתפזרים לגנים ולבתי ספר. הילדים מתחילים לחזור הביתה בשעות צהריים. אלונה נמצאת בשעות היום בבית עם התינוק. לפני הלידה עבדה כעצמאית בבניית אתרי אינטרנט מהבית, אך לא חזרה לעבוד מאז הלידה ולא מתכוונת לחזור. רן בדרך כלל חוזר בצהריים ועובד בשאר היום מהבית.
הילדים אוכלים ארוחת ערב בדרך כלל בשש וחצי והולכים לישון בשמונה. אחרי שכולם נרדמים תורם של ההורים לאכול והם הולכים לישון בחצות בערך.
לפעמים כל המשפחה אוכלת ארוחת בוקר יחד, אבל בשבתות באופן קבוע הם אוכלים שלוש ארוחות משותפות.
איך האווירה בבית? יש לנו הרבה ילדים קטנים אז תמיד יש בלגן ואקשן. אין לנו טלוויזיה אז רוב הזמן אנחנו משחקים בבית ואם יש מזג אוויר טוב אז בחצר. האחים מעסיקים את עצמם עם המשחקים שלהם ולפעמים מגיעים גם חברים מהיישוב.
ריבים יש, אבל לא הרבה. בדרך כלל זה בגלל שהקטנים מפריעים או מעצבנים את הגדולים, והגדולים משתלטים לקטנים על משחקים. לפעמים יש גם סתם השתוללויות שיוצאות משליטה. הם ממש כמו גורי חתולים.
הפינה האהובה בבית: הסלון הכי כיפי לכולם. זה מקום של משפחה. הילדים גוררים לשם את הצעצועים מהחדר והמבוגרים יושבים על הספות ומדברים, מנמנמים או קוראים ספר לעצמם או לילדים.
מי הדמות הסמכותית בבית? אין חלוקה קבועה. אלונה בעיקר מפנקת אבל גם סמכותית מאוד; רן יותר סמכותי, אבל גם יודע לפנק.
רגע של משבר: אלונה: הלידה האחרונה היתה סוג של משבר שעדיין ממשיך. נתן צבי בן חצי שנה, והוא הילד הרביעי שהבאנו לעולם בתוך 6 שנים וחצי. מצד אחד זו היתה בחירה מודעת לגמרי להביא עכשיו עוד ילד, ומצד שני זה קשה. זה הרים את הבית לאוויר אחרי תקופה שהיתה דווקא יציבות בין הילדים ובכלל. הכי קשה קיבל את זה משה, שהיה עד אז הכי קטן בבית, אבל זה משפיע על כולם, ובמיוחד עליי כי אני מחוברת לתינוק בהנקה ובכלל, בנוסף לטיפול השוטף בילדים. בשבועות האחרונים מורגשת הקלה מסוימת, אבל יש עוד דרך ארוכה לפנינו.
רגע של אושר: אנחנו לא מצליחים לחשוב על רגע אחד שהוא קליימקס כזה שהרגשנו בו וואו, אבל החיים מלאים בקטנים כאלה. משהו מגניב שאיזה ילד אומר פתאום, אינטראקציה של חברות ושיתוף בין הילדים שממיסה אותנו, ערב של דיבורים טובים בינינו ההורים שמקרבים אותנו, כשפתאום אנחנו רואים משהו שצריך לעבוד עליו בינינו או עם הילדים ומחליטים לתת שם יותר אהבה ויותר תשומת לב. כאלה.
מהי המשפחה האידיאלית? אלונה: יש כל מיני משפחות שרואים ואומרים "יו, למה אנחנו לא כאלה?" מסודרים כאלה, מתוקתקים. אנחנו משפחה קצת כאוטית, אבל זה גם היופי שלנו. אין משפחה שאני חושבת שהיא אידיאלית. יש לנו חברים שתמיד חשבתי שהם כאלה הורים מושלמים, תמיד קשובים לילדים, עם אינסוף סבלנות, אבל יש גם הבנה שלכל אחד יש את ההתמודדות שלו גם אם היא לא תמיד ניכרת מבחוץ. מצד שני יש גם את הנטייה להשמיץ את כולם כדי שאנחנו נרגיש בסדר עם עצמנו. אנחנו מנסים לא לעשות אידיאליזציה ולא להשמיץ עד כמה שאפשר. לנסות לשמוח במה שיש ותמיד לנסות להשתפר, ויש במה.
מהן השאיפות שלנו? אלונה: הייתי רוצה ללמוד להודות על מה שיש לי. להעריך את האמהות שלי שרוויה רגשות אשמה. הייתי רוצה להיות מסוגלת באמת לראות ולשמוע כל ילד, ולתת לו את המרחב לגדול כמו שהוא רוצה, שיממש את הכוחות שהשם נתן לו. אני רוצה שנהיה יותר רגועים ונלמד לא לכעוס.
רן: אני מאחל לעצמנו שנוכל לתת 600 אחוז לנו ולילדים. חוץ מזה, הייתי מאוד רוצה שכל אחד מהילדים ירגיש שהבית שלנו הוא מקום מפלט והגנה מכל הקושי של החברה, מוסדות הלימוד, ובכלל, קשיי הגדילה.
משפחת עילבוני: "רוצים כבר לעבור לבית משלנו"
מי אנחנו? סאוסאן ואשראף, נשואים 7 שנים, הורים ללונה בת השנתיים. במקור מעילבון שבצפון, אך בימים אלו בונים בית ברחובות. סאוסאן עובדת על דוקטורט במדעים ואשראף הוא רואה חשבון.
איך היום שלנו נראה? אנחנו מתעוררים בסביבות שמונה בבוקר ולאחר התארגנות לוקחים את הילדה לגן והולכים לעבודה. אנחנו משתדלים לאכול ארוחת ערב יחד, אבל לא תמיד זה קורה, כי אשראף עובד בחיפה. הילדה נרדמת בסביבות שמונה, ואנחנו לא נכנסים למיטה לפני אחת עשרה וחצי.
איך אנחנו מבלים? אנחנו מקפידים לצאת לחופש פעמיים בשנה, כל פעם משהו אחר. בדרך כלל בספטמבר, ביום הנישואין, אנחנו טסים לחו"ל. מאז שלונה נולדה היא מצטרפת אלינו. בסופי שבוע אנחנו נוסעים לחברים ולמשפחה בעילבון.
איך האווירה בבית? מאוד נעימה ורגועה. אני מסיימת לעבוד בארבע, אוספת את לונה ואנחנו יוצאות לגן המשחקים. כשאבא שלה מגיע מוקדם אז יוצאים יחד וכשהיא הולכת לישון זה הזמן שלנו.
הפינה האהובה בבית: אנחנו עוד מעט נכנסים לבית שעובר שיפוץ, אז מחכים למצוא את הפינה הזאת שם. בבית שבו אנו מתגוררים ברחובות עכשיו, אנחנו כבר לא מחפשים פינות נעימות. אין לנו סבלנות לחכות לעבור למקום משלנו.
מי הדמות הסמכותית? אשראף הוא בעל הסמכות, סאוסאן יותר מפנקת.
רגע של משבר: בתקופת ההריון חווינו סוג של משבר. בשלבים מאוחרים חשבו שמשהו לא בסדר בלב של התינוקת. זה היה מלחיץ מאוד, אך בסופו של דבר הכל היה בסדר.
רגע של אושר: הלידה של לונה. יום ההולדת הראשון שלה היה גם מרגש, עשינו לה חגיגה ממש גדולה בעילבון עם כל המשפחה.
מהי המשפחה האידיאלית? משפחה תומכת, אוהבת ומשתפת. כמו ההורים שלנו.
מהן השאיפות שלנו? שנצליח בכל מה שנעשה, שניכנס לדירה החדשה ושהכל יסתדר כמו שאנחנו רוצים, וגם שאירוע ההטבלה הקרוב של לונה יעבור בהצלחה.
משפחת נאור: "מדי פעם רבים על שטויות כדי לשחרר לחץ"
מי אנחנו? אמיר וטל, נשואים 3 שנים, גרים בקיבוץ גת, הורים לדניאל בת השנתיים. שניהם עוסקים בראיית חשבון.
איך היום שלנו נראה? כולנו קמים בשבע בבוקר, מתארגנים ויוצאים לדרך. בסביבות שש בערב כולנו בבית ובשש וחצי שלושתנו אוכלים יחד ארוחת ערב.
איך אנחנו מבלים? אנחנו נוסעים שלוש פעמים בשנה לנופש באילת או בצפון, ומשתדלים פעם בשנה לנסוע לחו"ל. פעם אחת לפחות אנחנו נופשים בלי הילדה.
איך האווירה בבית? נינוחה, אם רבים זה בדרך כלל על שטויות, מי ישטוף כלים ודברים כאלו.
הפינה האהובה בבית: החדר של הילדה זה החדר האהוב בבית, תמיד נעים שם ויש עם מה לשחק.
מי הדמות הסמכותית? אנחנו משתדלים שנינו להיות סמכותיים ולהגיד מה מותר ומה אסור, אבל אנחנו גם מפנקים בגבולות הטעם הטוב.
רגע של משבר: יש מדי פעם ריבים קטנים שמשחררים לחץ, אבל לא חווינו משבר גדול.
רגע של אושר: לא מזמן הייתה לנו חתונה במשפחה ודניאל שלנו הייתה מסמר האירוע.
מהי המשפחה האידיאלית? כזאת שיש בה תקשורת טובה בין ההורים והילדים שמחים ומחונכים. כמו המשפחות שבהן גדלנו.
מהן השאיפות שלנו? בריאות אושר ועושר. גם היינו שמחים לעבור לבית יותר גדול.
משפחת פחמוב: "החיים שלנו השתנו מקצה לקצה לפני חודשיים"
מי אנחנו? אבגני ודיאנה, נשואים חמש שנים, גרים בנתניה. יש לנו ילדה בת חודשיים, מיכאלה. לפני שילדה עבדה דיאנה כמנהלת משרד, איבגני עובד בשיפוצים.
איך היום שלנו נראה? הלו"ז היומי שלנו השתנה עם הלידה. עכשיו אנחנו מתעוררים מוקדם - בערך בשש בבוקר כולם כבר ערים. דיאנה נשארת בבית עם התינוקת, איבגני יוצא לעבודה. את ארוחת הערב אנחנו אוכלים יחד בסביבות שמונה, את התינוקת אנחנו משכיבים לישון בערך בתשע ואנחנו נשפכים טיפה מאוחר יותר.
איך אנחנו מבלים? שוב, החיים שלנו השתנו מקצה לקצה ממש לאחרונה. בדרך כלל היינו יוצאים למסעדות יחד ויוצאים לנופש בארץ פעם בשנתיים. עכשיו זו תקופה אחרת ואנחנו מסתגלים אליה לאט לאט.
איך האווירה בבית? מאוד רגועה ונעימה, אם יש ריבים הם לרוב מאוד רגילים ושטותיים. אחר הצהריים אני לבד בבית עם התינוקת, מטיילת איתה, עושה לה עיסויים. בערב בעלי חוזר ואנחנו אוכלים יחד.
הפינה האהובה בבית: חדר המחשב, שם כל אחד יכול לקבל קצת פרטיות.
מי הדמות הסמכותית? הילדה עדיין קטנה אז קצת קשה לומר, אבל לפי איך שזה נראה כעת אנחנו די שווים. שנינו מפנקים, ואבגני קצת יותר סמכותי. בעצם, הוא גם מפנק.
רגע של משבר: לא היה לנו משבר גדול שזכור לנו.
רגע של אושר: לידתה של מיכאלה.
מהי המשפחה האידיאלית? אנחנו מרגישים כזאת, לפחות בעיני עצמנו. קשה לנו לחשוב על משפחה אידיאלית אחרת.
מהן השאיפות שלנו? דיאנה: בריאות זה הכי חשוב. חוץ מזה הייתי רוצה למצוא עבודה בחצי משרה ושבעלי יעבוד פחות קשה. היינו שמחים גם לעבור לדירה משלנו, כי כרגע אנחנו גרים עם המשפחה.