לכל משפחה יש את הסיפור שלה, אבל בצורה כזאת או אחרת נראה שסיפוריהן של משפחות ישראליות רבות מאוד דומה: העלייה של סבא וסבתא רבא ארצה, התרומה שלהם להקמת המדינה, הבאת ילדים לעולם שימשיכו את המורשת, אחריהם גם נכדים ונינים, שלב הגיוס לצה"ל, ואחריו הקמת בית ומשפחה שיהיו גן העדן הפרטי שלהם במדינה הכל כך קטנה שלנו. כל אלו מלווים ברגעי אושר קטנים, חגים, ולצערנו גם מוות ושכול שנחרטים באתוס המשפחתי.
סיפורה של משפחת וולך, ממקימות קריית אונו, הוא כזה, אבל כמו כל סיפור משפחתי, ייחודי בדרכו שלו. בעזרת סיפורים אישיים לצד תמונות שצולמו החל משנות השלושים ועד היום, המשפחה מציגה בפנינו את ההיסטוריה שלה, וגם קצת שלנו.
1948: בונים את כפר אונו
מי אנחנו: מיכאל ואסתר וולך, ובנותיהם נירה ויונה.
מה עבר עלינו בעשור האחרון: סיפורה של משפחת וולך בארץ ישראל מתחיל עם מיכאל וולך אשר נולד ב-17.3.1912 בליבקן, סרביה, ועם אסתר גופמן שנולדה ב-1910 בעיר חוטין שבסרביה. בשנת 1932 העפילו השניים, בהפרש של מספר חודשים, לפלשתינה. אסתר הייתה בוגרת גימנסיה משכילה ומדריכה בתנועת הנוער "גורדוניה", ומיכאל, טרם עלייתו, סייע לאביו במאפיה וכן היה מדריך ב"שומר הצעיר". מיכאל הגיע כבר בחורף של אותה שנה לנמל חיפה, ולא הרבה זמן אחר כך כבר הספיק להיות מדריך במכביה הראשונה.
שלוש שנים לאחר עלייתו הכיר אצל חברה את אסתר שעבדה אז כתופרת, ובקיץ 1935 הם נישאו. לאחר נישואיהם, התגוררו בני הזוג בבני ברק לתקופה קצרה בדירה שהייתה מחולקת בין משפחות, כאשר לכל זוג היה חדר. מיכאל עסק בבניין והיה שותף להתארגנות של חברים פועלים מתל אביב, פתח תקווה ובני ברק שחיפשו מקום לבנות בו כפר משלהם. הצעירים קיבלו הצעה לאכלס את בקעת אונו, אזור מדברי שלימים הפך לכפר אונו ואחר כך לקריית אונו. הפועלים נפגשו בבית ההסתדרות וערכו הצבעה לבחירת ועד לכפר החדש. מיכאל נבחר להיות אחד מחבריו.
בשנת 1938 נולדה בתם הבכורה של מיכאל ואסתר, נירה. היא נקראה כך על שם החברה שתכננה את היישוב החדש. שנה אחרי הולדתה, אסתר חתמה על תכניות הבניין שתכנן האדריכל אריה שרון לבניית ביתם בכפר אונו.
בני הזוג היו דומיננטיים מאוד בכפר. מלבד הרפת שתחזקו שם, מיכאל חפר תעלה להנחת קו מים והיה שותף בבניית כל הבתים בכפר. שניהם גם עבדו בפרדסים בעבודות קטיף, ואסתר אף שימשה כעובדת סוציאלית שקיבלה את העולים לכפר וסייעה להם במעברות. בין לבין היא תפרה שרוולים עבור הערבים משקי סוכר ועסקה בכל עבודה שהכניסה מעט פרנסה.
באותם ימים הגברים בכפר עסקו בבניית הרחוב המרכזי שלו, שלימים ייקרא רחוב וולך. אסתר מספרת שבמשך שנים לא היו כבישים ומדרכות בכפר, וכולם הלכו יחפים בחול. נירה, בתה, נזכרת שכשהייתה ילדה צעירה רגליה נשרפו לא פעם בעת הליכה בחול בחמסין. בשנת 1940 משפחת וולך נכנסה לביתה החדש ובשנת 1944 נולדה אחות לנירה, יונה, על שם אמו של מיכאל, שלימים תהפוך לאחת המשוררות המוערכות והמשפיעות בישראל. במקביל, התגייס מיכאל לצבא והיה לאחד הגברים הנשואים היחידים שגויסו.
1958: מקימים קולנוע ובית ספר
מה עבר עלינו בעשור האחרון: ביולי 1948, בזמן מלחמת העצמאות, מיכאל נהרג בקרב על קולה. אלמנת המלחמה, אסתר, הייתה חייבת לאסוף את השברים והמשיכה להיות דמות בולטת בכפר. בראשית שנות ה-50 הקימה ביחד עם חמישה שותפים את בית הקולנוע השני בכפר אונו, "אור און". נירה, בתה הבכורה, מספרת שאחותה הצעירה, יונה, התגלתה כבר באותן שנים כילדת פלא ולמדה לקרוא בגיל 5.
בשנים אלו שינה הכפר את שמו לקריית אונו וכבר נדרש להקים בו בית ספר. אסתר סייעה בהקמת בית הספר הראשון במקום, בית ספר "ניר", אשר פעיל עד היום, ומרגע הקמתו עבדה בו במהלך היום כשבערב הייתה מוכרת כרטיסים בבית הקולנוע. בנוסף לכך, לאחר המלחמה אסתר תיחזקה לול גדול, ועל מנת לסייע לאמה, עבדה נירה, בתה, במהלך חופשות בית הספר בעבודות שונות: קטיף, מסיק זיתים, איסוף כותנה, טלפנות (פעם היה כזה מקצוע), עבודה בבנק ובמפלגת מפא"י.
מעט לפני גיוסה לצה"ל, הכירה נירה את אמנון שנצר, יליד שכונת גאולה בירושלים. חברתה של נירה, רבקה, יצאה איתה לסרט ותכננה יחד עם בן זוגה, חיים, שהיה חבר של אמנון, להכיר בין השניים. אמנון שירת בצבא בתור מכונאי רכב והופיע במדים להכיר את הבנות לראשונה בתל אביב. הקשר ביניהם החל לרקום עור וגידים: אמנון היה מגיע לקריית אונו כדי לבקר אותה, והיא הייתה מגיעה לעיתים לירושלים. נירה מספרת כי מה שכבש את לבה היתה התנהגותו של אמנון כג'נטלמן, שהרי הוא גדל בעיר. היא נזכרת איך נהג להוריד ממנה את מעילה והיה מסדר את הכיסא לפני ישיבתה כשהם יצאו לבלות.
במקביל להיכרותם, בשנת 1955 התגייסה נירה לצה"ל בתור נהגת. במהלך שירותה הצבאי נערך מסע רגלי של חיילים מצריפין לירושלים, וכל החיילות, וביניהן נירה, הלכו ברגל במשך יומיים-שלושה, זכו במקום ראשון בהליכה וקיבלו כמתנה טיול לסיני. בשנת 1958 נישאה נירה לאמנון.
1968: ארה"ב? אנחנו נשארים בארץ
מי אנחנו: אסתר וולך, הבת יונה, הבת נירה ובעלה אמנון וילדיהם מיקי, תמר ועופרה.
מה עבר עלינו בעשור האחרון: לאחר חתונתה, נירה עברה לגור בירושלים לצד משפחתו של אמנון. אמנון עבד כמסגר ונירה כפקידה עד שנולד בנם הבכור, מיקי, ב-1960, אז היא התפנתה לגידול הילדים. יונה עברה בין ערים שונות בארץ, והתגוררה בין היתר בדירה שקנתה לה אמה בדמי מפתח בתל אביב, באזור רחוב גורדון. נירה מספרת שכשהגיעה יונה לבקר אותה בירושלים, נהגה ללכת לגן החיות התנכ"י שהיה קרוב לביתם, והייתה מציירת שם. בשנים אלו התגלתה יונה כמשוררת כשרונית על ידי המשורר והעיתונאי מקסים גילן, ושיריה פורסמו בכתב העת "עכשיו" ו"קילטרטן".
בשנות ה-60 נולדו לאמנון ונירה גם שתי בנות: תמר ועופרה. אמנון החל לעבוד בחברת "אמקור", שם נשאר עד צאתו לפנסיה, נירה החלה לעבודה בבנק הדואר שם עבדה עד שיצאה אף היא לגמלאות. היא מספרת כי דודה שחי בארה"ב הפציר בהם לעבור לשם, אך השניים סירבו ואמרו שהם לא זזים מהארץ.
1978: יונה מוציאה ספרי שירה
מי אנחנו: אסתר וולך, הבת יונה, הבת נירה, בעלה אמנון וילדיהם מיקי, תמר, עופרה וזיו.
מה עבר עלינו בעשור האחרון: בשנים אלו, עד שחלתה, אסתר המשיכה לעבוד בבית הספר "ניר" בתור מזכירה וסייעה בניהולו. במקביל, יונה ממשיכה להתפתח מקצועית, היא הופכת למשוררת מוערכת ומשפיעה מאוד, ומוציאה שני ספרי שירה בסיועו של מנחם פרי, עורך כתב העת "סימן קריאה". בשנת 1973 נולד בן הזקונים של נירה ואמנון, זיו.
1988: אסתר ויונה הולכות לעולמן
מי אנחנו: נירה, בעלה אמנון וילדיהם מיקי, תמר, עופרה וזיו. למיקי ובת זוגו נולדים שני בנים: גיא ואסף.
מה עבר עלינו בעשור האחרון: בשנת 1985 פוקדת את המשפחה טרגדיה כפולה: אסתר נפטרה לאחר שהייתה חולה כמה שנים, ושלושה חודשים אחריה הולכת לעולמה גם בתה, יונה, ממחלה ממארת. שנתיים לפני מותה הספיקה אסתר לראות נין ראשון, גיא, אשר נולד לנכד מיקי בשנת 1983. שלוש שנים אחר כך נולד לו בן נוסף בשם אסף.
שתי בנותיה של נירה מתגייסות לצה"ל בשנים אלו: תמר לחיל החימוש ועופרה לאוגדת בנימין. מיקי הבן הבכור זוכה לנס - בזמן שירותו בתור קצין בכיר במג"ב, הוא יצא לחופשה מלבנון וניצל מפיצוץ אשר התרחש בבסיס בו נהרגו חיילים רבים.
1998: הגיע הזמן לצאת לפנסיה
מי אנחנו: נירה, בעלה אמנון וילדיהם: מיקי, תמר, עופרה וזיו; ילדיו של מיקי: גיא ואסף; ילדיה של תמר: ליאור, אביב וניצן.
מה עבר עלינו בעשור האחרון: למשפחה מצטרפים עוד שלושה ילדים שנולדים לתמר ובעלה מאיר: ליאור, אביב וניצן. בשנת 1992, זיו, צעיר הילדים של נירה ואמנון, מתגייס ליחידה מובחרת של חיל התותחנים. נירה יוצאת לפנסיה בשנת 1995, אמנון מצטרף אליה כשנתיים לאחר מכן.
2008: הבן הצעיר מתחתן
מה עבר עלינו בעשור האחרון: לעפרה ובן זוגה, עודד, נולדים שני ילדים: אייל ומיקה. צעיר הילדים של אמנון ונירה, זיו, התחתן בשנת 2003 עם שרון, גם להם נולדים שני ילדים: ליעד והללי. בשנת 2004 נפטרה תמר, בתה של נירה, ממחלה.
עד 2013: הבית נהרס, החצר קיימת
מי אנחנו: נירה ובעלה אמנון וילדיהם: מיקי, עופרה וזיו; ילדיו של מיקי: גיא ואסף; ילדיה של תמר ז"ל: ליאור, אביב וניצן; ילדיה של עופרה: אייל ומיקה; ילדיו של זיו: ליעד, הללי ומעיין; בנותיו של אסף: אביגיל ויעל.
מה עבר עלינו בחמש השנים האחרונות: שני הנכדים הבוגרים של נירה ואמנון, גיא ואסף, נישאו כל אחד לאישה בשם אודליה. לאסף נולדו שתי בנות, אביגיל ויעל, ואל המשפחה הצטרף גם מעיין, בנם של זיו ושרון.
כיום ניצב בית חדש במקומו של הבית המקורי של משפחת וולך ברחוב וולך 24 בקריית אונו, אך החצר הרחבה עדיין עומדת. לא רחוק מהבית קיים גן פרחים ציבורי המוקדש לזכרה של יונה וולך. בית הספר "ניר", אותו עזרה לייסד אסתר, עומד על תילו בקריית אונו ומשמש 726 תלמידים. בית הקולנוע "אור און" אמנם כבר לא בשימוש, אך המבנה עדיין קיים.