משה פרץ הפך לאחרונה לנער הפוסטר לאהבות שוביניסטית, לא שוויונית וארכאית, אלא שמחקר חדש חושף שפרץ אינו לבד. המחקר האוסטרלי, שחקר 1,800 הורים לפני ואחרי לידה ראשונה, מצא שרבים מהאבות החלו, לאחר הלידה, להפגין דעות סטריאוטיפיות ושוביניסטיות שלא החזיקו בהן קודם, בעיקר בנושא תפקידי האחריות של האישה בבית.
ההורים הטריים נשאלו סדרה של שאלות והצהירו הצהרות לגבי ההורות לפני ואחרי הלידה. אצל הגברים חל שינוי עמוק. רבים מהם הרגישו פתאום, לאחר שהפכו לאבות, שענייני הבית והטיפול בילדים הם עניינה של האישה, ושעליה לצאת לעבוד רק אם יש צורך במשכורת נוספת. במידה שלא, עליהן להשאר עם הילד בבית כמה שיותר זמן. נשים, מצד שני, לאחר שילדו, התחזקו מאוד בתחושתן שהעבודה משמעותית לא פחות לנשים מאשר לגברים, ויכולות להיות מפרנסות לא פחות טובות ומשמעותיות.
הגברים התחזקו מאוד לאחר הלידה באמונה בכך שגם אם שני ההורים עובדים, האישה היא זו שצריכה לעשות את מרבית עבודות הבית והטיפול בילד. עוד הצהרה מטרידה שהצהירו הגברים היא שלאם עובדת יש קושי גדול ליצור קשר עמוק ומשמעותי עם ילדה. ״נראה שהנשים מצליחות להחזיק באישיות רחבה יותר, למרות הניגודים הפנימיים שנוצרים בה לאחר הלידה״, אומרת בקסטר, ״האידיאל של אמהות טוטאלית מול הקריירה. האבות הטריים מכווצים את אישיותה של האישה לאחר שילדה, ומתחילים לראות בה אם, מטפלת ועקרת בית. כסוציולוגית, אני לא מעוניינת לספק הסבר ביולוגי לנושא הזה, השינויים הללו לא מתרחשים בכל סוגי החברה, יש חברות יותר שוויוניות בעולם הלא-מערבי, וקהילות בהן הנשים והגברים מטפלים בילדים יחד. אני מאמינה שהבעיה היא באיך שהחברה שלנו מסדרת את עולם העבודה, את חופשת הלידה של הגברים, את הפתרונות לטיפול בילדים שמציעה המדינה. כל אלה מציבים מכשולים לאמהות לצאת ולאבות להיות מעורבים יותר. כל המכשולים הללו משמרים את המבנה הסוציאלי הקיים בו האישה בתפקיד מגדלת הילדים ועקרת הבית״.
״בין אם אתה גבר או אישה, צריך להיות מאוד בטוח בעצמך על מנת לא להסכים עם הנורמה והמסר החזק שהחברה מעבירה״, מסכמת בקסטר. ״ואני ממליצה שהמדינה תעזור ותאפשר תמיכה גדולה יותר להורים. תמיכה פיננסית וסוציאלית שתאפשר להם לפתח סידור של הורות ועבודה שיתאים לצרכים המשתנים של שניהם בשלבי ההורות השונים".
וידוי של אמא: "חשוב לי מאוד שהבת שלי תהיה יפה"