נילי בייטל (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
לגדל ילד עם בת זוג זו מתנה. נילי בייטל עם זוגתה ובנה|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
הגשמנו את כל הסטראוטיפים. הכרנו דרך האקסית, שאז עוד היתה הנוכחית, עברנו לגור יחד עוד לפני הדייט הראשון, ולפני שחגגנו שנה כבר הייתי בהריון. עד לרגע הזה בו היא נכנסה לחיי, לא הייתי בטוחה באיזו דרך אני רוצה להביא ילד לעולם. תהיתי מהי הדרך הנכונה עבורי, שתעשה אותי מאושרת ושלמה. התלבטתי ביני לבין עצמי אם לעשות זאת עם גבר: מצד אחד רציתי שלבן שלי יהיה אבא, כמו שלי יש, כמו שלכולם יש. מצד שני, המחשבה שגבר זר יבוא ויקח את הבן שלי לסופ"ש ארוך, מבלי שאהיה בטוחה שנעים לו וטוב לו, או איך אביו מחנך אותו, מבלי שאהיה מעורבת או אוכל להביע דעה, הרגה אותי.

אך כשפגשתי את זוגתי, ושיתפתי אותה ברצון שלי להביא ילד (אחרי הכל היינו כבר שבוע יחד) היה לה מאוד ברור שלא יהיה אף גבר בסיפור. בשיא האסרטיביות שכל כך מאפיינת אותה היא הודיעה לי "אנחנו הולכות על תרומת זרע". לילד שלך יהיו שתי אימהות. האמת? הוקל לי. שמחתי שעפרי החליטה עבור שתינו.

מי היולדת ומי המלווה בדיוק?

את הזרע היא בחרה. היה חשוב לה שהתורם יהיה חכם וגבוה, ואם אפשר שיהיה יפה (כדי להילחם בגנים שלי). אני רק ביקשתי שהתורם יהיה רזה (גם במקרה הזה, כדי להילחם בגנים שלי). נכנסתי להריון מהר מאוד והרגשתי מצויין, לשבוע. ואז התחילו שלושה חודשים של בחילות והקאות נוראיות. לא היתה אסלה שלא חיבקתי ועץ ברחוב שלא הקאתי עליו. אך כמו שהבחילות היו נוראיות כך עפרי היתה מדהימה וטובה אליי. היא עשתה לי מסאז'ים על בסיס יומי (ולילי) והשרתה לי את הרגליים (החלק של הרגל שהייתי מצליחה לדחוף לדלי, כי כמובן שגם עליתי מידה בכף הרגל בהיריון) בכל מיני טימינים, זעפרנים ושלל צמחים שהיתה קוטפת בגינה מתחת לבניין שלנו. תמיד ידעה טוב ממני באיזה שבוע אני ואיך העובר מתפתח, וכל דבר הכי קטן שהיה קורה היא כבר היתה מתקשרת לדווח לי ושולחת לי לינקים לג'ימייל כאילו היא בעצמה נושאת את העובר. היא סחבה אותי על גבה במשך תשעה חודשים כמו מפקדת טנק, ואני משבוע לשבוע קיבלתי מימדים של גדוד.

עד שהגענו לחדר הלידה. כי ברגע שהתחילו לי הצירים, התהפכו התפקידים ואני זו שהייתי צריכה לטפל בה. זה התחיל מזה שהיה לה מחסור בשעות שינה (היינו 40 שעות בחדר לידה), המשיך בהתכווצויות ברחם, צירים מדומים, היא אפילו הראתה לי שיוצא לה חלב מהשד (אמיתי!). כשהרופא המרדים נכנס לתת לי זריקה של אפידורל, ביקשתי ממנו שיזריק לה קודם, שיהיה לי קצת שקט. כל חצי שעה היא יצאה למלא בקבוק חם (היא בכלל הביאה לי אותו לחדר הלידה כדי שירגיע אותי, אבל במקום לשים לי אותו על הגב - היא מילאה אותו לעצמה ושכבה עליו). בשלב מסויים הבנתי שבחדר הלידה אני הסניטר שלה. והחלק הכי מעצבן בסיפור הוא שבסופו של דבר, ביומיים האלו היא ירדה יותר משקל ממה שהורדתי בלידה עצמה (כולל השילייה)!

נילי בייטל, זוגתה והבן (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
הוקל לי שהיא החליטה עבור שתינו|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי


והיום, כשרוי חוגג שנה, אני חייבת להגיד שלגדל ילד עם בת זוג זו מתנה. היתה לנו שנה ראשונה מאוד מורכבת, הרבה פעמים לא קלה, אבל היא היתה של שתינו. אנחנו שותפות מלאות ליצירה הזו שהבאנו לעולם ואין אושר יותר גדול מזה.

רוי שלנו ילד מאושר. לפחות ככה זה נראה לפי כמות החיוכים שלו ורגעי הצחוק. החלוקה ביננו שווה, אין אחת שעושה יותר או פחות מהשנייה. אנחנו מעורבות בחיים שלו באותה המידה, קמות אליו בלילה בתורות (אך בלי התחשבנויות), מקלחות יחד, משכיבות לישון יחד, הולכות איתו לגן המשחקים יחד, עושות לו הפעלות על מזרן הפעילות יחד. בקיצור, לסביות.

מאחלת לרוי שלנו מזל טוב, ולי ולזוגתי (יחידתי) שגם השנה השנייה לחייו תהיה מאושרת וטובה לפחות כמו הראשונה.

איך נילי מתפקדת כאמא? צפו בתכנית "מאמא לנד", ראשון עד רביעי, 12:00, ערוץ 24

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" כבר עשיתם לייק?

>> איך מסבירים לילד שיש לו שתי אמהות?

>> מירי לוי: "לפעמים אני לא קולטת שהתינוקת הזאת שלי"