"היום לא התחשק לי להיות אמא. לא התחשק לי להיות אמא של אף אחד", כך נפתח פוסט שנכתב על ידי הדר מלאך והפך ויראלי כמו אש בשדות קוצים. כנראה שצריך רק 5 מילים כדי לגרום לנו להיצמד לטקסט לא מוכר. הייתכן שלאמא לא מתחשק להיות אמא והיא תעז לומר זאת?
"אספתי מהגן בקושי, כשהשעון הראה דקה לחמש", היא ממשיכה. "לא התחשק לי לחתוך פירות. אז הבנות אכלו תפוחים שלמים ואפילו לא שטופים. ואחרי זה חטיף. כי גם לוויכוחים לא היה לי כוח. בכלל היום לא התחשק לי להיות אמא, אבל אין לי ברירה. אז שאלתי את הבנות במה הן רוצות לצפות ונדחסנו שלושתנו תחת שמיכת הטלוויזיה... ולא התחשק לי היום להיות אמא שמזינה בארוחת ערב בריאה ומגוונת, ולא היה לי כוח היום לשאלות כמו 'מה למדתן בגן?' לא היה לי חשק לדבר אז פשוט הקשבתי להן מדברות... ויתרתי על המקלחות... היום לא היה לי כוח להיות אמא, אז בשבע ושנייה כבר כיביתי אורות אבל לא ויתרתי על הסיפור ועל החיבוקים והנשיקה. 'אמא, היה לי ממש כייף איתך היום! היינו ממש הרבה יחד. התכסינו כולנו בשמיכת הטלוויזה, לא היית עסוקה במטבח, לא כעסת שאנחנו מבלגנות את הכביסה שקיפלת' אכלנו חטיף, שאת לא מרשה ותפוח שלם כמו הגדולים. נראה לי שאני צריכה איזה יום בשבוע, באופן קבוע 'לא לרצות להיות אמא'".
השחרור ייצר משהו אחר שהוא לא פחות טוב
"זה לא שאין לי עזרה עם הבנות, בעלי מקסים והוא נמצא בבית המון, ומשתתף במטלות באופן שווה, גם יש לנו עזרה, אני סתם קצת מפונקת. אני חברה בקבוצה "אימהות משקיעות", לא כי אני סופר מאמי, אלא בעיקר כי זו אחלה פלטפורמה להצעות לימי הולדת. העליתי לשם בתחילה את הפוסט, והוא נפל על אוזניים כרויות. יש מידת הפרזה בהשתדלות שלנו להיות אימהות, ונשים קרייריסטיות ולהיות מסופקות כל הזמן. כשנולדה לי הבת הראשונה, לא הבנתי מה הולך איתי בימים הראשונים ולא הרגשתי מיד שיש שם ייעוד, ולא התאהבתי בן רגע, וזה הרגיש לי כמו נצח. זה מצב נורמאלי לחלוטין אבל כולם ציפו ממני, ובכלל כל הזמן מצפים מאתנו להיות הכי אוהבות ושזה יהיה המימוש שלנו, אבל זה לא כל יום ככה, יש ימים קשים ויש ימים שלא בא לך ושאת לבד. לא רק שזה נתן השראה שזה בסדר להרגיש כך, אלא הדבר הכי משמעותי הוא ש- less is more. אימהות, קצת פחות מהרדיפה, ההשתדלות וההתאמצות הרבה בהחלט יכולה לתת תוצאות".
אילו תגובות קיבלת?
"קיבלתי אלפים וכולן טובות. זה שותף מאות פעמים ואפילו עלה לעמוד של מיכל דליות וגם שם קיבל המון תגובות: 'גם אני ככה', 'קראת את המחשבות שלי', 'כולן צריכות לשחרר, נשים תייגו את החברות שלהן בתגובות ואמרו לי שאני אמיצה בזה ששיתפתי. אני לא מרגישה שזה צעד אמיץ".
"תראי, אני חייבת להודות שלא הופתעתי מהתגובות, אולי רק מהמסה שלהן – יותר מ-250,000 אנשים ראו את זה, והווייב שזה ייצר, כאילו קיבל חיים משל עצמו. הייתה רק תגובה אחת שהטיפה לי בהתחלה, וכמובן הרגיזה אותי: 'תגידי תודה שיש לך ילדות..', וכולי, אבל גם היא בסוף כתבה שהוצאתי מזה את המקסימום. ממש לא היו לפוסט תגובות שליליות.
"אני יודעת שנשים מרגישות כמוני, אני רואה נשים עייפות ששמחות לשים את הילד שלהן אצלי, הורדתי להן אבן מהלב ואמרתי את מה שהן מרגישות. לא רק שזה נתן מקום למחשבה על זה שלא בא לכל אימא על הילדים לפעמים אלא גם לגיטימציה ותקווה. בסופו של דבר, הילדים שלנו מסתכלים על זה אחרת, הם רוצים שנהיה איתם שנרשה להם את מה שאנחנו לא מרשים בדרך כלל, אני חושבת שזה נתן השראה להרבה אימהות פשוט לעשות את זה".
עוד במשפחה:
>> בעלי רוצה סקס כל הזמן אבל אני לא נהנית
>> בגדי החג החדשים: מה הילדים ילבשו לארוחת ערב פסח
>> מי השחית מצבה של ילד בן 5 שנפטר מסרטן?