איך לצאת לחופשה ללא הילדים בלי רגשות אשם?

רוב ההורים מתייחסים לחופשה זוגית ללא הילדים כאל פינוק מיותר. הם מתעלמים מהעובדה שהזמן המוקדש אך ורק להנאתם האישית הוא למעשה דרך נפלאה למילוי מצברים, ונוטים לראות בכך צורך אגואיסטי שניתן לוותר עליו. גרוע מכך, רובם חוששים שמא היעדרותם תפגע בילדים ותזיק לתהליך התפתחותם. איך מתגברים על הקושי ומצליחים ליהנות מחופשה ללא ילדים, עם מצפון פחות או יותר נקי? קבלו כמה עצות:

היערכות בשני שלבים

יעל כץ, פסיכולוגית ויועצת "שילב" לצעצועים התפתחותיים, טוענת שהבעיה העיקרית המאפיינת חופשה זוגית טמונה בתחושות הקשות המלוות את ההורה בעת היציאה לחופשה ולעתים גם במהלכה: "הורים רבים תופסים את החופשה הזוגית כפינוק, כצורך אישי שלהם המנוגד לצורכי הילד. 'אני איהנה והילד שלי יסבול?' הם שואלים את עצמם. בלל לא בטוח שהילד אכן יסבול, אבל המחשבה הזאת גורמת להם תחושת אשמה שמקשה עליהם".

חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני, מציין כי הורים רבים חשים נקיפות מצפון כשהם עוזבים את הילד. במאמרו: "חופשה ללא ילדים - כיצד ליהנות בעצמנו מבלי להזיק לילדינו?", הוא מצטט הורים כלשונם: "לא מספיק שאנחנו נעדרים מהבית מרבית שעות היום, עוד נוסיף ונעזוב את הילדים למספר ימים בגלל חופשה?".

בנוסף לכך, לדברי עמית, הורים רבים אינם סומכים על איש מלבד עצמם בטיפול בילדים. אצל אחרים מחפה החשש מפני חופשה ללא ילדים על קושי של בני הזוג לבלות האחד עם השני. אבל אין ספק שהקושי של רוב ההורים נובע מהחשש שמא היעדרותם תפגע בנפש הילדים ותשפיע על אופי התנהגותם בעתיד.

מתברר כי ההתמודדות עם הקשיים הנלווים ליציאה לחופשה והאפשרות ליהנות ממנה, טמונות במילת קסם אחת: היערכות. לדברי עמית, היערכות כזאת צריכה להתרחש בשני שלבים. השלב הראשון, כולל הכנה נפשית מצד ההורה, לצד ההבנה שהחופשה חיונית והכרחית לו עצמו, לזוגיות ולמשפחה כולה.

השלב השני כולל תכנון פרטני של הפרטים הטכניים. כץ מסבירה כי הרעיון העומד מאחורי התכנון הוא לנסות לבנות בעת החופשה שגרה כלשהי שתקל על הילד, ובעקבותיה - גם על ההורה. שגרה מעניקה לילד ביטחון, כיוון שיש בה מן המוכר.

איך מתמודדים עם חרדת הנטישה?

חופשה זוגית יכולה להיות מהנה במיוחד, ודי בכך שהיא מאפשרת להורה לישון באמת, כשאוזנו אינה צריכה להיות כרויה לחדר הילדים. כץ טוענת כי השחרור שמעניקה החופשה, השהייה הזוגית המשותפת, האינטימיות והיכולת לשוחח על נושאים נוספים מלבד הילדים, מעניקים לבני הזוג כוח לחזור הביתה ולהתמודד שוב עם השגרה. ובכל זאת, יש בחופשה הזוגית גם קושי. "אין ספק שהפרידה מהילדים קשה", אומרת כץ, "וככל שהם קטנים יותר חסרונם מורגש יותר, גם מבחינה הנפשית וגם מבחינה הפיזית".

חופשה זוגית מצריכה הכנה מבחינה נפשית ומבחינה טכנית. השאלה העיקרית שההורה צריך לשאול את עצמו איננה האם לצאת לחופשה, אלא מהו משך הזמן האופטימלי שבו הוא יכול להיעדר מהבית, בלי שהיעדרותו תפגע בילד. "כדאי לצאת לחופשה ללא ילדים גם כשהם עדיין רכים", אומר עמית. "למרות שקשה יותר לעזוב ילדים קטנים, דווקא בתקופה זו הצורך של ההורים בחופשה גדול במיוחד, בשל העומס הפיזי והנפשי שהם חווים. יחד עם זאת, רצוי שהחופשה הראשונה ללא ילדים, במיוחד אם הם צעירים מאוד, תהיה קצרה ותימשך ימים ספורים בלבד".

אחד המשברים הנפוצים בחיי הילד קרוי "חרדת נטישה". הוא מתרחש בגיל עשרה חודשים עד שנתיים. ליאת בוקאי, עובדת סוציאלית ומרצה בתחומי הפסיכולוגיה, מסבירה כי לקראת גיל עשרה חודשים, מתעורר אצל הילד פחד שההורה ינטוש אותו. "על רקע הפחד הזה, ככל שנסיעת ההורים ארוכה יותר, כך גדל הקושי של הילד להתמודד עימה. במצב כזה מומלץ להורים לצאת לחופשה בהדרגתיות ולתקופות קצרות".

אחת המשימות שקודמות לנסיעה, היא להכין את הילד לקראת העתיד לבוא. "הודיעו להם על החופשה הצפויה רק לאחר שקיבלתם לגביה החלטה", אומר עמית, אולם מדגיש שיחד עם זאת, יש להודיע להם על היציאה לחופשה מספיק זמן מראש. "כך תאפשרו לילדים להתרגל לרעיון החופשה ולעכלו. ובנוסף, אם יתעוררו קשיים, תוכלו להיערך לקראתם ולמצוא פתרונות".

רשימת הנחיות ברורה למטפלת

שלב נוסף בהיערכות הוא ארגון הפרטים הטכניים. חשובה בחירת המטפלת שתישאר עם הילד. כץ מדגישה שחשוב מאוד להשאיר את הילד עם דמות שהוא מכיר ושההורה סומך עליה, ולשדר לילד שבזמן החופשה הוא יישאר עם אדם שיודע היטב כיצד לטפל בו.

על כל פנים, חשוב להשאיר רשימת הנחיות ברורות הכוללות תרופות שאסור לילד לקחת, מאכלים שהוא אוהב או שונא וכיצד לנהוג עמו במצבים מסוימים. "ככל ש'החפיפה' תהיה טובה יותר, תיווצר בין ההורים לדמות המטפלת אווירה של ביטחון ורוגע שתשרה על הילד תחושת ביטחון", אומרת בוקאי.

גם למקום שבו יישאר הילד ישנה חשיבות רבה. "הגישה הקלאסית גורסת כי כדאי להשאיר את הילד בביתו, כדי שיוכל לשמור על הרגליו ושגרת חייו", מסבירה כץ. "יחד עם זאת, על ההורים לגלות פתיחות לשינויים ויכולת גמישות. כמובן שאין להשאיר את הילד בבית זר, אבל יכול להיות שדווקא בבית אחר, למשל אצל סבא וסבתא, הילד יבלה בנעימים".

כץ מציעה גם לתכנן עבור הילד תכנית יומית למשך התקופה שבה ייעדרו ההורים מהבית. "התעסוקה מסייעת לילדים להעביר את הזמן במהירות ולשכוח, ולכן כדאי שההורה או הדמות המטפלת והילד (אם גילו מאפשר זאת) יתכננו תכנית יומית מגוונת. כמו כן, חשוב שההורים יעבירו לילד את המסר שמצפה לו הנאה בעת היעדרותם".

חוויה מעצבת להורים ולילדים

אין זה משנה היכן תבלו את החופשה הזוגית, בארץ או בחו"ל, עם זוגות חברים או בנפרד. חשוב שתזכרו לגלות גמישות ופתיחות, וברגעים קשים "תעבדו על עצמכם נפשית". אחרי הכל, מדובר בחוויה מיוחדת, הן לבני הזוג המתפנים לזוגיות והן לילד שעובר צעד נוסף בעיצוב אישיותו והתפתחותו.

"בתקופה הזאת הילד מגלה את עצמו. הוא נחשף לאנשים אחרים ולסגנונות שונים, ומחזק את הקשר עם האדם ששומר עליו", אומרת כץ. "זה הזמן שבו הוא לומד לתקשר עם אנשים נוספים, להתמודד עם געגועים, להתגמש ולגלות בעצמו כוחות. בנוסף, הוא יוצא מהשגרה ונהנה. הערך המוסף הוא גם לאנשים אחרים ששומרים עליו ולומדים להכירו היטב".

בוקאי מוסיפה כי חוויה זאת מכינה את הילד לחיים במובן מסוים, כיוון שהוא נחשף לסיטואציות חדשות המכינות אותו לגן או לבית הספר. "הורים שיוצאים לחופשה, למעשה משדרים לילד מסר שאומר: 'אנחנו סומכים עליך ובטוחים שתסתדר', וחושפים אותו למודל זוגי חיובי שאותו יוכל לחקות בהמשך חייו", היא מסכמת.

להזמנת גיליון מקבוצת מוטו תקשורת לחץ כאן.

>> הילדות של היום מתבגרות מהר מדי? אנחנו אשמים