בארבע שנים האחרונות, ינאי רובחה נפגש עם 70 משפחות של ניצולי שואה, בזמנו הפנוי. הוא מגיע מצוייד עם מצלמה ומלאי של כוונות טובות ומבקש לתרום את מנת חלקו עבור מעט הניצולים שעוד נותרו בחיים. "מכיוון שאני לא יכול לעזור בענייני בירוקרטיה, ואין לי כסף/בגדים/או מזון לתרום לכולם, החלטתי להעניק משהו מעצמי לנפש שלהם. כצלם וכאדם, אני יודע עד כמה תמונות משפחה הן דבר שאין לו כל כך הרבה חשיבות אצלנו וזאת הייתה המטרה".
יש ביקוש לצילומים האלו?
"אני עושה את זה לבד ובאופן עצמאי. עד כה צילמתי 70 משפחות שזה לא מעט, אבל גם לא הרבה בארבע שנים לצערי. אני רוצה להגיע לכמה שיותר משפחות. לשמחתי, התגובות מדהימות ומרגשות. אני מודה שכשהתחלתי, לא הבנתי את כוחו של הפרויקט הזה. לא ידעתי כמה אהבה ואור זה מכניס למשפחות. כמעט לשום משפחה אין כזו מזכרת וזה משהו שגורם לאנשים רק טוב. העובדה שאני מתאם על כל בני המשפחה להגיע, גם מעניקה להם הזדמנות נדירה להיפגש כולם ביחד". 
יש סיפור מיוחד שנחרט לך בזיכרון?
"מטרת הפרויקט עבורי היא לא תיעוד סיפור החיים של הניצול, כך שאני לא תמיד חשוף לסיפור החיים של האנשים אותם אני מבקר. אבל כן זכור לי סיפור מסוים של ניצול שהיה אחד מהתאומים שד"ר מנגלה עשה עליו ניסויים וזה היה נוראי לשמוע. סיפור נוסף היה של ניצולת שואה שניצלה בזכות העובדה שנגמר הגז במקלחות בהן היא עמדה כדי להתקלח. קשה לשמוע את זה. מה שכן, מכיוון שמספר הניצולים הולך ופוחת, מעציב אותי מאוד כשמודיעים לי שסבא או סבתא שצילמתי נפטרו. אומנם הייתי במחציתם רק שעתיים - אבל לדעת כמה טוב זה עשה להם מאוד מחמם את הלב, מרגש ומקרב - וזה עצוב לשמוע על פטירתם".
רוצים גם? אתם מוזמנים לפנות לינאי רובחה בעמוד הפייסבוק או באתר הרשמי