אין היום אחת שלא שמעה על ניקוי רעלים. יש כל מיני סוגים, אבל כולם עובדים על עיקרון דומה: תהליך קצר, ממוקד ואינטנסיבי שבו משנים הרגלים בצורה דרמטית כדי ליצור תוצאה אפקטיבית: פחות נפיחות בבטן, זרימה במערכת העיכול או שחרור משקל עודף. אבל מה עם ניקוי רגשי?
במיוחד כנשים שהן אמהות, אנחנו מוקפות בכמות בלתי נתפסת של רעלים. בדיוק כמו שיש הצפה של סוכר, גלוטן ואוכל מתועש ומעובד, כך יש הצפה של רעלנים רגשיים. יש אינסוף ציפיות מאיתנו, יש לנו כל כך הרבה כדורים באוויר. אם בחרנו להישאר בבית עם הילדים או לעבוד בחצי משרה, ניפגש עם המציאות הכלכלית הדוחקת ועם ביקורת פנימית. אם בחרנו לעבוד במשרה מלאה, כל הזמן תעלה השאלה האם אנחנו מספיק עם הילדים. אנחנו שומעות צקצוקי לשון בלתי פוסקים מהסביבה.
אנחנו נכנסות לחנות ספרים ומוצאות אינסוף ספרי הורות שמסבירים לנו מהי הדרך הטובה ביותר לגדל ילדים. אלא שכל אחד מהם מנוגד לאחר, וכולם בטוחים בצדקתם, אז מתבקשת השאלה שאין עליה באמת תשובה: "אני עושה נכון? אני אמא טובה?". ולמרות שאין באמת הגדרה חד משמעית לאימא טובה או למה שנכון לעשות, אנחנו נאחזות באוויר ומפנות אצבע מאשימה לעצמנו, ואז כל המערכת שלנו נכנסת לדריכות, למנגנון הישרדות קדום, עוד מתקופת האדם הקדמון שנלחם בנמר. ואנחנו? נלחמות בעצמנו. במלחמה הזו אין מנצחים. זו חוויה של רעילות, של מתח, של דריכות – רעל שקט שמפעפע לאט לאט בתוכנו, ומחרב כל חלקה טובה של חוסן פנימי.
מה עושה ניקוי רעלים של אשמה?
או אולי נכון יותר להגיד מה הוא לא עושה – הוא לא מנסה להעלים את האשמה ולחסל אותה, משתי סיבות:
1. זה לא יעבוד. ככל שאנחנו נלחמות בחלקים בתוכנו, כך הם מתגברים יותר ויותר.
2. אשמה היא סמן ימני. יש לה תפקיד, היא חשובה ועוזרת לנו להתפתח. אנחנו מכבדות אותה.
אז מה כן חשוב שנבין?
1. אשמה היא לא דבר נעים, אבל היא חשובה. היא מגנה עלינו וגורמת לנו לשאול שאלות על איך נכון להיות הורים. הספק הזה הופך הורים לטובים יותר.
2. אי אפשר להיפטר מהאשמה, אבל כן אפשר ליצור לופ נוסף של חמלה עצמית וביטחון.
3. להיות בחמלה עצמית לא אומר שאנחנו משחררות אחריות, שהילדים יאכלו רק ממתקים ויגדלו את עצמם. אנחנו צריכות להבין שבכל סיטואציה יש אלמנטים שיש לנו שליטה עליהם ויש כאלה שלא, גם עם ילדים.
איך נתרגל ניקוי רעלים של אשמה?
1. נעשה בכל יום לפחות דבר אחד קטן עבורנו
העולם לא יקרוס אם ניקח לעצמנו כוס קפה בשקט או נאריך את המקלחת בעוד כמה דקות. הילדים מרוויחים אמא יותר רגועה, וזה מראה להם שאימא היא אדם עם צרכים ורצונות משל עצמה.
2. נשים לב מתי האשמה מגיעה
היא מגיעה בערב, כשאנחנו עייפות אחרי כל היום והתפעולים הבלתי נגמרים? או אולי ברגע שאנחנו אמורות לאסוף את הילדים? אם נבין בדיוק מתי האשמה מגיעה, אחרי מה ולפני מה, נוכל לשאול את עצמנו ולענות יותר בקלות על השאלה שבסעיף הבא.
3. נשאל את עצמנו בכל יום (ואפילו בכל שעה) מה אני צריכה עכשיו, מה יעזור לי
זה יכול להיות רגע של נשימה, מנוחה, קפה, שוקולד, מקלחת, סמס לחברה. כשאני עוצרת לשאול את עצמי מה אני צריכה, אני משדרת לעצמי שאני ראויה לעזרה, והאשמה זזה מעט הצידה.
4. נסיים כל יום במצעד גאווה קטן
נשאל את עצמנו על מה אנחנו גאות בעצמנו היום. אני יודעת, זה קשה, כי האימהות מזמנת לנו קרקע פוריה לביקורת ואשמה. תמיד אפשר להיות אימא טובה יותר, ותמיד יהיו אימהות מתוקתקות שנשווה את עצמנו אליהן. אבל חשוב גם לקחת קרדיט על מה שעובד. חשוב לראות את ההישגים הקטנים היומיומיים שלנו: חיבוק חם עם הילד, רגע של צחוק, שיחה טובה. כל אלו הם ראיות נהדרות לבית המשפט הפנימי.
5. נזכור שבכל רגע נתון יש אימא אי שם בעולם שמרגישה אשמה על משהו
במובן הזה, צרת רבים היא כן נחמה. יש משהו כל כך בודד באשמה האימהית. יעזור אם נזכור שכולנו, כל קהילת האימהות העולמית, בסירות די דומות.