אני למדתי שכשאתה מאושר והכל טוב ויפה, אסור לך להתלונן בקול על שום דבר. אבל לפעמים זה חזק ממני, ולמרות שלכאורה הכל טוב בחיי, יש דברים שאני יודעת שעדיף לי לשפוך לפני שאתפוצץ.
בגלל המצב שבו אני נמצאת כרגע, יוצא לי להיזכר לא מעט בתקופה אחרת, הרבה פחות רצינית, כשהייתי נערה שטותית שלא יודעת כלום מהחיים שלה ורק שיחקה באהבה אבל לא ידעה מה היא באמת.
עד שהכרתי בחור מסוים שהשפיע על כל החיים שלי והפך אותם בסיבוב שלם. בזכותו טעמתי אהבה - אבל לא מהצד הטוב שלה. כי הוא האכיל אותי אכזבה, בגידות, משחקים, ניצול ומה לא. החלטתי לנתק את הקשר אבל הוא אף פעם לא נותק. הוא היה כל כך עמוק בחיים שלי שקשה היה לי להוציא אותו מהם ככה סתם.
אנחנו עדיין בקשר גם היום, אבל מרחוק. יודעים ומתעדכנים מה קורה זה בחייו של זה, ומעל לפני השטח הכל כאילו טוב, אבל מתחתיו - יש מריבות, קנאה, ירידה על בני הזוג הנוכחיים שלנו, עוד שקרים ועוד סיוטים.
הכרתי את הגבר המושלם
האיש הזה שלא יוצא מחיי, מוביל אותי לספר על מצבי הרגשי כפי שהוא כרגע.
לפני קצת פחות משנה, כשעוד הייתי שבורה ופגועה ממנו, פגשתי במקרה לגמרי בבחור מקסים. האמת היא שבאותה תקופה לא ממש יצאתי עם אחרים אבל הוא... הקסים אותי.
מהר מאוד התברר לי שהוא תפוס אבל הייתה בנינו כימיה מיידית שאי אפשר היה להתעלם ממנה. אני מראש ויתרתי, אבל הוא לא. ושלא כמו הבחורים האחרים, הוא לא רצה שום קשר פיזי בינינו עד שהוא גומר את הקשר השני שלו. ולא הסתיר ממני כלום.
וכשהוא אמר שהוא הולך להיפרד ממנה חשבתי שהוא כמו הבחור הקודם, ושגם אצלו הכל דיבורים. אבל לא: תוך שבוע הוא סידר את העניינים והתחלנו לצאת - אומנם לא רשמית אבל התחיל קשר שהתפתח למערכת יחסים בריאה ומדהימה.
אין מה להגיד עליו, הוא ה"גבר המושלם" במלוא מובן המילה. ולא רק אני אומרת את זה, זאת התגובה מכל המכרים שלי - משפחה, חברות וידידים. הוא חתיך, חכם, מכבד, אוהב ללא גבולות וג'נטלמן אמיתי. שום מילים שאני אכתוב כאן לא יהיו מספיק טובות ומתאימות בשביל לתאר אותו. הוא עושה הכל בשבילי והרבה מעבר - מעריך, מחבק, תומך, מפתיע, משקיע ומה לא. הוא מרעיף עלי ים של אהבה ודאגה שבחורה יכולה רק לחלום עליו. כולם אוהבים אותו. תמיד אכפת לו, תמיד מוכן לעזור.
מהר מאוד הוא התחבר עם הסביבה שלי והתמזג בה יפה. אני לא מבינה למה כל הטוב הזה מגיע לי אבל אני לא מתלוננת. אני באמת אוהבת אותו. אבל כמובן ששום דבר לא יכול להיות מושלם. ואולי דווקא בגלל שהחיים שלי מושלמים עכשיו, הגעתי למצב שבו אני נמצאת...
אולי התרגלתי לטינופת ובגידות
אני לא רגילה למערכת יחסים כזאת רגועה וטובה, לקשר שבו כל מה שאני רוצה אני מקבלת. אני לא כזאת. אני חייבת את האקשן שלי! את הריגושים! בשביל להשיג משהו אני צריכה לעבוד עליו ולהילחם! שום דבר לא צריך לבוא בקלות.
וזה מה שמביא אותי להפחית באהבה שלי אליו. זה מביא אותי למצב שאני יודעת שלא יהיה לי אכפת לבגוד בו (ולא כי אני יודעת שיסלח לי!) אלא רק בשביל לכבוש אותו ולזכות באהבה הזאת שלו, ולא סתם לקבל אותה.
אני אוהבת אותו. נשבעת שכן. אבל אני לא מעריכה אותו מספיק.
אני רגילה לכל השקרים, הטינופת והבגידות של הבחור הקודם, ואני מתחילה לחשוב שמשהו פה לא הגיוני.
שאולי מה שיש לי כרגע זה לא החיים שלי - זה סרט טוב מדי של מישהי אחרת.
וכמובן שלא עוזר לי שהבחור השני עושה לי כל הזמו בלגאן בצד, וגם כמות הבנים שמתחילים איתי לא הופכת את זה ליותר קל.
אני לא יודעת למה אבל כלום לא מתחבר לי. הכל מבולגן ולא הגיוני. מצד אחד אני יודעת בוודאות כמה אני אוהבת אותו, ומצד שני מחפשת ריגושים.
אני יודעת שהוא טוב מדי בשבילי ושבנות עפות עליו בלי הפסקה, אבל הוא מתעלם מהכל ורואה רק אותי.
למה אני לא מסוגלת לעשות למענו את אותו דבר? למה תמיד אני נמשכת לbad boys ? למה אני מתפללת למצוא מישהו כמוהו, וכשהוא מגיע אני לא מסופקת?
לא חסר לי כלום ב"ה, יש לי משפחה, חברים, מצב כלכלי טוב ואהבה בשחקים. אז אסור לי להתלונן.
אבל רק אני יודעת שמה שרואים מבחוץ לא תמיד משקף את מה שבפנים. וכשהעקרונות והרצונות שלי מתנגשים – זה לא קל בכלל.
>> במדור הקודם: הבוגד הסדרתי עבד עליי
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו