אני בדיכאון. הנשמה שלי קרועה. אבא שלי הורס לי את החיים. הוא מצדו טוען שאני זאת שהרסתי את חייו.
אני בת 25, ולפני שנתיים התחתנתי עם אהבת חיי, גבר בן 44, שבמקרה גם היה מיודד עם אבא שלי במשך שנים. אבל אבא שלי לא מוכן לקבל אותו למשפחה, ומאז החתונה הוא פשוט ממרר לי את החיים.
העיניים שלנו נפגשו, הלב שלי רעד
אבל בואו נתחיל רגע מהתחלה. לאבא שלי יש משרד קטן, וכשהשתחררתי מהצבא עבדתי אצלו, ככה עד שאחליט מה אני רוצה לעשות. לאבי יש שותף בשם אבנר, חבר ילדות, ולאותו אבנר יש בן דוד, נקרא לו קובי, שהיה מגיע מדי פעם לבקר במשרד. קובי הוא חתיך ושרמנטי, נראה צעיר מגילו בעשר שנים, גרוש בלי ילדים. כשהוא היה מגיע לבקר, היינו יוצאים ארבעתנו לארוחות צהריים.
לאט לאט מצאתי את עצמי מחכה לביקורים שלו, מתרגשת כל פעם שהוא מגיע. ואחרי כמה זמן ראיתי שגם אני מוצאת חן בעיניו: פעם אחת הוא הביא לי קפה, פעם משהו קטן לנשנש. יום אחד נשפך לו קפה על השרוול, ואני מיד תפסתי מגבון וניקיתי. כשהוא חייך ואמר תודה, העיניים שלנו נפגשו והלב שלי רעד. באותו הרגע הבנתי שמשהו אמיתי וגדול קורה בינינו.
מפה דברים המשיכו להתקדם בעדינות. בהתחלה יצאנו לארוחות צהריים בשניים, אחר כך דיברנו בטלפון, ואז התחלנו ממש לצאת. כל אותו הזמן הסתרתי את הקשר מאבא שלי - ידעתי שהוא יכעס בגלל הגיל, הוא תמיד ממהר לשפוט אנשים וחושב שהוא יודע הכל.
הסוד התגלה: השכנים הזמינו משטרה
אבל כמה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת, אבא שלי שמע אותי מדברת איתו בטלפון והבין שקורה משהו מתחת לאף שלו. הוא פשוט התפוצץ! הוא השתולל בבית, צרח עליי שאנתק את הקשר, האשים את אמא שלי שהיא נתנה לזה לקרות, ואפילו התקשר לאבנר לשאול אם הוא יודע על זה. ידעתי שהוא יכעס, אבל לא דמיינתי שהוא יגיב בצורה כל כך קיצונית. בחיים לא ראיתי אותו בכאלה עצבים.
ברגע שהוא לא הסתכל, פשוט יצאתי מהבית בדמעות. קובי בא לקחת אותי, ישבנו במכונית שלו שעתיים ודיברנו ודיברנו. החלטנו שהכי טוב יהיה שנעבור לגור ביחד, ככה שאף אחד לא יוכל להגיד לנו מה לעשות. כבר ידעתי שזה האיש שאני רוצה לחיות איתו.
כמובן שאבא שלי היה המום. הוא התחיל להציק לנו: הוא היה דופק לנו על הדלת וצועק שהוא רוצה לקחת אותי הביתה. ימים שלמים הוא לא עזב אותנו. פעם אחת הוא עמד בחצר וצעק שאני ארד למטה מיד, עד שהשכנים הזמינו לו משטרה. הוא כל כך כעס שהוא פשוט איבד כל טיפת היגיון, הוא איים על קובי שהוא יתלונן עליו במשטרה שהוא פתח כת וסימם אותי והיפנט אותי.
כבר לא ילדה של אבא
אבל קובי לא היה צריך לסמם אותי כדי שאבחר בו. הוא גבר שיכול להפיל ברשת כל אחת רק מהמבט שלו. החלטתי שלא אבא שלי ולא אף אחד יקבעו לי עם מי לחיות. כל השנים הייתי ילדה של אבא, וכנראה שהיה לו קשה לקבל את העובדה שאני כבר מסוגלת לנהל את חיי לבדי.
אחרי חצי שנה קובי בישל לי ארוחת ערב רומנטית וטעימה, ובלי רעש וצלצולים הציע לי נישואים. לא היססתי שנייה לפני שצעקתי "כן!".
לא היה לי קל לתת להורים שלי הזמנה לחתונה. אבא שלי איים שהוא לא יבוא. בסוף הוא הגיע, אבל הוא הסתובב עם פרצוף חמוץ כל הערב. אני מדפדפת באלבום של החתונה, ואין שם אף תמונה שלו מחייך. הרגשתי כאילו הוא מנסה להרוס לי את הערב, אבל כמובן שהוא לא הצליח כי הייתי בעננים.
חרם על הנכדים?
מאז החתונה לא באתי להורים לשישי. אבא שלי לא מסכים שאבוא עם קובי, ואני לא מוכנה לבוא לבד כי הוא בעלי ואבא שלי צריך לקבל את זה. כשאני רוצה לפגוש את אמא שלי, אחותי ואחי, אנחנו קובעים במסעדה. אנחנו תמיד מזמינים את אבא שלי, אבל הוא אף פעם לא מגיע.
אין דבר שאני רוצה בחיים יותר מזה שאבא שלי וקובי יקיימו יחסים משפחתיים רגילים, כמו בין אבא לחתן שלו. למה הוא לא מקבל אותנו כמו שההורים של קובי מקבלים אותנו? לאחרונה התחלנו לחשוב על ילדים, אבל זה מטריד אותי: אבא שלי יעשה חרם על הנכדים שלו?
אבא שלי עקשן, עקשן מאוד. אני מפחדת שהיחס שלו רק יחמיר, ושבחיים הוא לא יתקרב אלינו. ככה נסיים את החיים שלנו? עוד רחוק היום, אבל האם הוא ימות לפני שנצליח להשלים? ידעתי שאצטרך להקריב בשביל אהבה כמו של קובי, אבל לא חשבתי שההקרבה תהיה כל כך גדולה.